צריך לרתום את סין לפתרון ברצועת עזה
ישראל מרגישה בין הפטיש לסדן במלחמת הסחר שמנהל דונלד טראמפ, אבל דווקא במעצמה העולה מהמזרח טמון הסיכוי להסדר עם הפלסטינים
לאחרונה רבו הסימנים שלפיהם ישראל עלולה להיקלע למלחמת הסחר שמתנהלת בין ארה"ב לסין. הממשל האמריקני הביע אי-נחת מההשקעות הסיניות בישראל (בנמלי הים למשל), הנאמדות בכ-11 מיליארד דולר על פני כ-25 שנים, ומהמעורבות הגוברת בכלכלה המקומית (בין השאר סביב הניסיונות הסיניים לרכוש חברות ביטוח בארץ). ישראל מנסה לנווט במים הסוערים של מלחמת הסחר הגלובלית הזו במטרה שלא להכעיס את ארה"ב, אבל גם בלי לוותר על הפוטנציאל הכלכלי הטמון בסין. אלא שקיימת דווקא הזדמנות שתאפשר לישראל לרתום את הסינים לשיתוף פעולה אסטרטגי איתה ועם ארה"ב: קידום הסדר אזורי.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הסינים הפכו זה מכבר לשחקנים משמעותיים בגיאופוליטיקה ובכלכלה של המזרח התיכון. לפני פחות משנה הכריז הנשיא שי ג'ינפינג על תכנית "נפט וגז פלוס", שבמסגרתה תעמיד סין הלוואות עתק בהיקף של 20 מיליארד ו-106 מיליון דולר למיזמי אנרגיה באזור. הוא הודיע גם על הקמת קרן מימון בסך שלושה מיליארד דולר שתפעל כחלק מקונסורציום שבין בנקים מסין ומהמזרח התיכון, ועל חבילת סיוע של יותר מ-100 מיליון דולר לירדן, לבנון, סוריה, תימן והפלסטינים.
העניין הסיני באזור לא התחיל עכשיו. מדינות ערב הן שותפות בקידום התוכנית הסינית "חגורה ודרך" (הידועה גם כ"דרך המשי החדשה"). תכנית שאפתנית זו נועדה להזניק את הפיתוח הכלכלי בסין על ידי חיזוק הסחר הגלובלי שלה עם מדינות באסיה, במזרח אפריקה ובאירופה. מבחינת סין, המזרח התיכון הוא יעד מרכזי לקידום התוכנית.
ב-2015 היא הפכה ליבואנית הנפט הגדולה בעולם, ויותר ממחצית מגיעה מסעודיה, מעומאן, מעיראק, מאיראן, מאיחוד נסיכויות המפרץ ומכווית. מכאן גם האינטרס הסיני להבטיח שמצר הורמוז, המאפשר את אספקת הנפט אליה, יישאר פתוח. בנוסף לנפט הגולמי, סין מזהה באזור שוק לייצוא של חדשנות סינית ולייבוא של מוצרים ושירותים, והיא גם מעוניינת להגן על בסיסה הצבאי בג'יבוטי שבאפריקה.
לפיכך יש לסין אינטרס ברור להגביר את מעורבותה ואת השפעתה באזור - וכך היא עושה. היא משתפת פעולה עם הליגה הערבית בנושא כוח לשמירת השלום ובמקביל העבירה חוק נגד ארגוני טרור מוסלמים.
אי אפשר עוד להתעלם מתפקידה של סין, ולישראל יש אינטרס לרתום את הנוכחות שלה - על משאביה - לצורך קידום הסדר אזורי עם הפלסטינים ועם מדינות ערב. לא מדובר ב"שלום כלכלי", כי אין שום היתכנות ליוזמה המתעלמת מההיבטים הפוליטיים של הסכסוך, אלא במהלך מדיני וכלכלי משולב, שישראל תוביל בתיאום עם ארה"ב וייתכן אף כחלק מ"עסקת המאה" של ממשל דונלד טראמפ.
למעשה, בלי סין הסדר הוא בלתי אפשרי. הסינים כבר הודיעו שלא יגיעו לסדנה הכלכלית שיוזם הממשל האמריקני בבחריין, ועל כן מתבקש מהלך שעיקרו שילוב שלהם כמתווכים וכשותפים מדיניים וכלכליים לפתרון הקונפליקט על רקע תפקיד המפתח שלהם.
מקרה בוחן להנעת פתרון אזורי בהשתתפות סין יכול להיות המשבר ברצועת עזה, שוועדה מטעם האו"ם הזהירה שלא תהיה ראויה למגורי אדם עד שנת 2020. האינטרס הישראלי לפתור את המשבר בעזה חייב להשתלב עם האינטרס לשלב את סין בקידום הסדר אזורי.
הפוטנציאל הכלכלי בעזה הוא אדיר - החל מעתודות גז טבעי בשווי של כחמישה מיליארד דולר, דרך נמל בסמיכות לתעלת סואץ וליציאה מהים התיכון למזרח ולדרום, וכלה בתחנות כוח, בחקלאות ובכוח עבודה מיומן. אם נשכיל למנף את ההזדמנות הזו, הרווח יהיה של ישראל ושל האזור כולו.
- שרגא בירן הוא נשיא ומייסד המכון האקדמי לרפורמות מבניות, ומחבר הספר Opportunism: How to chancge the world - One Idae at a Time, שיצא בהוצאת האקדמיה למדעי החברה של סין העממית. המכון עורך היום באוניברסיטת תל אביב את הכנס "בלון הנפץ עזה: עוני, פונדמנטליזם והסכסוך"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
