צרורות בנגמ"ש של גוש הימין

בעוד שבכחול לבן כבר מתניעים מהלכים, בימין מחסלים את רסיסי האנרגיה הפוליטית האחרונים שנותרו – בדרך אולי אפילו להפסד בבחירות

שלמה פיוטרקובסקיפורסם: 11.06.19 , 11:17

בנימין נתניהו (צילום: רויטרס)

משהו לא טוב עובר על גוש הימין – מה שכונה בעבר, בימים טובים יותר, המחנה הלאומי. התסכול מפיזור הכנסת וההליכה לבחירות חדשות מוציא מהשחקנים בזירה הימנית את הצדדים הפחות יפים שבהם, וחילופי ההאשמות נוסקים לגבהים חדשים. הרקע לגל חילופי ההאשמות הנוכחי הוא ריבוי רסיסי המפלגות והרשימות, שכן על קולות האגף שמימין לליכוד מתמודדים נכון לרגע זה הבית היהודי בראשות הרב רפי פרץ, האיחוד הלאומי-תקומה בראשותו של בצלאל סמוטריץ', הימין החדש בראשותו של נפתלי בנט, איילת שקד שעוד לא החליטה באיזו מסגרת פוליטית תתמודד, עוצמה יהודית שתעמיד הפעם ככל הנראה את איתמר בן-גביר בראשה, וזהות בראשותו של משה פייגלין.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

על כמה קולות הם מתמודדים? לא כל כך ברור. מה שבטוח הוא שמאוד צפוף בימין, והצפיפות הזו גורמת לעצבנות, לתסכול ולחידוד הבדלים שיקשה על המהלך שכולם בגזרה הזו מבינים שמתבקש: איחוד כוחות וריצה לבחירות ברשימה משותפת אחת.

במקביל התחדד במהלך השבוע האחרון הוויכוח שמתנהל בימין מזה זמן סביב הלגיטימציה לביקורת ציבורית מימין על בנימין נתניהו. תומכיו של ראש הממשלה, מתברר, לא ממש מוטרדים מביקורת עליו משמאל. הם מאמינים, כנראה בצדק, שביקורת כזו דווקא מחזקת אותו ואת מעמדו כמי שעומד בהנהגת מחנה הימין.

לעומת זאת, ביקורת מימין על מדיניותו מטרידה אותם הרבה יותר, ומי שמעז להשמיע אותה בקול זוכה לביקורת ארסית מאוד, בעיקר ברשתות החברתיות אך לא רק שם. לא חשוב אם מדובר במבקרים ותיקים של ראש הממשלה, או בכאלו שדווקא עומדים לימינו כמעט בכל עת, אך העזו לצייץ פעם אחת דבר ביקורת נגדו.

הגישה פשוטה וחד-משמעית: התמיכה בנתניהו חייבת להיות גורפת, ומי שמעז להוציא רגל מהמעגל - חוטף. וכך, אם לא הספיקו לנו המריבות בין רסיסי המפלגות שמימין לליכוד, גם פערי העמדות האידיאולוגיים מתחדדים, והסיכוי לייצר הפסקת אש למשך תקופת הבחירות, שתאפשר למחנה הימין להתחזק, פוחת והולך.

התוצאה היא שבימין פשוט לא מפסיקים לרגע לירות בתוך הנגמ"ש. כולם רבים עם כולם. זאת בשעה שבמחנה השמאל-מרכז, או לפחות במפלגה המובילה אותו, כחול לבן, כבר מתחילים לבנות אסטרטגיה שמטרתה להעביר קולות מגוש לגוש. בכחול לבן למדו את לקח הבחירות האחרונות, והבינו שהגודל לא קובע. לא כל כך חשוב אם יהיו להם שני מנדטים פחות או יותר מהליכוד – המשימה הקריטית היא להעביר קולות מגוש הימין לגוש השמאל-מרכז.

נכון, גם לשמאל לא חסרים רסיסי מפלגות על סף אחוז החסימה, אבל לא עליהן נמצא כרגע הפוקוס. בכחול לבן ממקדים מאמצים בימין הרך, ולא במקרה יצאו דווקא משה יעלון, יועז הנדל וצבי האוזר במסע חיבוקים תקשורתי לשגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן בעקבות התבטאותו בסוגיית הסיפוח. המטרה היא לצבוע את כחול לבן בצבעים לאומיים יותר, ולהקל על ימנים שמאסו בשלטון נתניהו להעביר את קולותיהם.

כך, בעוד שבכחול לבן כבר מתניעים מהלכים, בימין מחסלים את רסיסי האנרגיה הפוליטית האחרונים שנותרו – בדרך אולי אפילו להפסד בבחירות.