שם בדוי: המאהב מהפייסבוק

ישבתי משועממת על הספה המוכתמת שנראתה זוהרת בריצודי המועדון. לידי התיישב גברבר שכאילו יצא ממגזין אופנה של קאובויים ונראה אפילו יותר משועמם ממני. "המסיבה הכי טובה בעיר", קרצתי לעברו רק בלי הקטע של הקריצה. "כן, הא?" אמר הקאובוי.

הרמקולים עבדו חזק והוא התקרב לשמוע אותי. הוא סיפר שהוא מחכה לחבר שמתחיל עם איזו בחורה, ואני סיפרתי שאני מחכה לבחורה שהחבר שלו מתחיל איתה. צחקנו.

הוא ביקש את הנייד שלי וביקשתי את הפייסבוק שלו. "אין לי, אני מאמין בגישה ישירה כמו פעם", אמר הקאובוי ולקח את המספר שלי לפני שחתכנו, הוא למושב ואני למושב המכונית שתיקח אותי הביתה.

לבדוק את הפרופיל. בגידות ברשת(צילום: Shutterstock)

לפני שנרדמתי קיבלתי הודעת לילה טוב מהקאובוי. האפליקציה לזיהוי שיחות זיהתה שקוראים לו רן (שם בדוי, ואולי לא) ושיש לו פרופיל בפייסבוק. נכנסתי. הרוב היה חסום לציבור הרחב, ומיד הסברתי לעצמי שהוא לא פעיל ולכך התכוון כשאמר שאין לו פייסבוק.

אבל למרפי יש יד ארוכה ומכוונת. למחרת פגשתי חברה והראיתי לה את תמונת הפרופיל של רן (שם בדוי, אולי לא). החברה התחילה לרעוד כאילו גיא זוארץ בודק עליה מזגנים. בידיים כושלות פתחה את הנייד שלה, ושם, באופן גלוי וצבעוני וטרי מהבוקר, התנוססה תמונתו כשהוא מחובק עם בת זוגו, שבמקרה (או שלא..) היתה חברה טובה של חברה שלי.

לעוד טורים של גאיה

הסיבות הכי הזויות (ופחדניות) לפסילת דייט

יציאה לפנסיה (גם מהזוגיות) מתחילה בראש

האמת כואבת בעיקר כשמסרבים לראות אותה

נזכרתי בסיפור הזה כשצפיתי ב'חתונה ממבט ראשון', בפרק שבו דקלה דורשת לדעת מי הבחורה שופעת הסיליקון שצצה בפייסבוק של אלון, והוא טוען בתוקף שאין לו פייסבוק. לאחר סבב האשמות, התחמקויות וים דמעות, אלון נעלב מההאשמות של דקלה, הודיע שהוא אוהב אותה ברגע זה יותר מכל רגע אחר, והיא מיהרה להתנצל שפגעה בו.

לא יודעת איך זה אצלכן, אבל כשאני עפה במאתיים על בן הזוג שלי, הדבר האחרון שהוא אומר לי זה שהוא אוהב אותי עכשיו יותר מתמיד. למעשה, רוב הסיכויים שהוא חושב איך נפלתי על המשוגעת הזאת ואיפה יש פתק החלפה. אני גם לא יודעת מה אתן עושות כשהמחשב של בן הזוג "נדלק" על מישהי אחרת, אבל ברגע שאת לא בתמונה, יוסטון, ווי האב א פרובלם.

בעריכת הפרק של 'חתונה ממבט ראשון' היו יותר חורים מעלילה, ולכן מה שקרה בנבכי המחשב של אלון נותר בגדר תעלומה, אבל תעלומה גדולה לא פחות היא השאלה למה אנחנו לא בודקות דברים עד הסוף? מדוע אנחנו מעגלות פינות, מעדיפות להישאר בחלקת הנבערות-מדעת שקיבלנו על עצמנו במקום לרדת לעומקם של פרטים?

הרי במקום הדרמה והעצבים, כל מה שהיה צריך לעשות זה להיכנס להיסטוריה של הלפטופ ולבדוק מאיפה צצה הסיליקונית. ככה פשוט. אז אם זה כל כך קל ופשוט, למה זה לא נעשה? האם לאלון יש מה להסתיר? האם דקלה מפחדת לדעת את האמת בגלל שהאמון שלה בגברים שוב עלול להתרסק?

בקליניקה אני פוגשת מלכות שהכתר נשמט מראשן כשעלו על בגידות דרך האינטרנט או הסלולרי. הגבר תמיד מכחיש, גם כשיש צילומים שלא מתפרשים לשני פנים או פינים או כל איבר אחר שנראה שם (זה נכון כמובן גם במקרה שבו האשה היא זאת שנתפסת).

פעם יצאתי עם עורך דין פלילי שאמר לי: "קודם כל תכחישי ואחר כך תמשיכי להכחיש". הוא מכחיש עד היום שנפגש עם מישהי בזמן שיצאנו. בזמנו בחרתי להאמין לו. רציתי להאמין. השתוקקתי. לא רציתי להיות זאת שמעדיפים מישהי אחרת על פניה, לא רציתי לאבד את התום והתמימות שגרמו לי לסמוך על אנשים ולהאמין בהם.

הייתי גרושה טרייה שרק רצתה להאמין באהבה, עד שהגיע הרגע בו סופסוף האמנתי בעצמי ואהבתי את עצמי בצורה כזו שיכולתי להסתכל לאמת בלבן של העין.

האמת מכאיבה הרבה יותר כשמתעלמים ממנה. היא ממשיכה לרחוש מתחת לפני השטח, שולחת סדקים דקים וארוכים, מפעפעת עד שיום אחד היא מתפרצת. האמת כואבת בעיקר כשמסרבים לראות אותה, מפני שפירושו של דבר שאת לא רואה את עצמך ולא מעריכה את מי שאת כראוי.

לפעמים אני רואה את רן (שם בדוי, או לא) מסתובב עם בת הזוג שלו. אני תוהה כמה פעמים היא קלטה שם לא מוכר שקפץ לו בוואטצאפ או פרצוף יפה בפייסבוק, והאם היא שאלה אותו "מי זאת?"

אני תוהה איזה סיפור הוא מכר לה, עד כמה הוא מיומן בסיפורי אלף לילה ולילה, ומה המחיר שהיא משלמת כשהיא קונה ממנו את הבלוף.

אני תוהה עד כמה זה כואב לה, והאם היא יודעת שיכאב לה פחות כשהיא תפסיק להתעלם מהאמת.

שלך,

גאיה קורן.

מייסדת שיטת אני מלכה להערכה עצמית, מנחת סדנאות נשים , סופרת "אני מלכה גרושה באושר " ועיתונאית בידיעות אחרונות .