הדלקתן לנו אור בלב

בשיתוף מרכז מעל"ה

עוד בנושא:

הרגע שלי כשהדלקתי נרות שבת

אביבית בר זוהר: "אין קשר בין המחשוף לבין האמונה שלי"

ירדן גרבי: "הכי ישראלי בעיני זה ארוחת שישי"

אביטל אורן - הנרות ששמרו על הקשר עם היהדות בהודו הרחוקה

אביטל, בת 31, נסעה להודו הרחוקה לטיול ארוך, אבל לא ויתרה על הדלקת נרות. "אני באה מבית דתי, אבל במהלך המסע שלי בהודו הייתי רחוקה מאוד מהדת. הדבר היחיד שנשאר איתי הוא הנרות במעבר בין יום שישי לשבת. זה משהו שלא רציתי להיפרד ממנו, תמיד היו לי נרות איתי". עבורה, "זו היתה נקודת זמן מיוחדת שמשהו בתוכי לא הצליח לשחרר".

אביטל אורן מול נרות השבת. (צילום: אלכס קולומויסקי)

אביטל מספרת על רגע אחד מיוחד, בו הדלקת הנרות שלה הביאה אור לכפר שלם. "באחד מימי השישי, ישבתי במסעדה בכפר בצפון הודו והדלקתי נרות. עצמתי עיניים, ואיך שפתחתי אותן, גיליתי שכל הכפר היה בהפסקת חשמל, ורק הנרות שלי האירו את העולם. זה היה רגע חזק ומרגש, חיבר אותי לשורשים".

עבורה, הדלקת הנרות היתה "נקודת זמן שחיברה אותי מחדש וגרמה לי לרצות לחזור הביתה למקום יותר טוב".

אביטל אורן מול נרות השבת. (צילום: אלכס קולומויסקי)

היום אביטל נשואה "ומקיימת בית יהודי מחובר ומתוקן", עם שתי בנות "ואיש מתוק שאני אוהבת". מאז הטיול הגדול הספיקה לנסוע להודו פעם שניה עם בעלה, "וייתכנו נסיעות נוספות בהמשך. ההודים והיהודים הם לב אחד, ומתישהו נפרדנו. זה חיבור שקשה להסביר אותו במילים. הטיול הבא יהיה עם הילדות, וכמובן עם נרות. כל מה שמביא אור לעולם".

מלכי מצנר עמרם - הרגע שבו כל המשפחה נרגעת מהמרתון של ימות השבוע

עבור מלכי, בת 37, "עניין הקידוש והדלקת הנרות הוא ייהרג ובל יעבור". היא מספרת כי "אנחנו לא משפחה דתית, שנינו באים מבתים מסורתיים, והנרות הוא חלק ממה שקושר אותנו ביחד - ההקפדה על הרגע של המעבר מימי חול לרגע של שקט משפחתי. אנחנו עובדים מאוד קשה, יש לנו שלושה ילדים, ולכן הרגע הזה לקראת סוף השבוע חשוב לנו מאוד".

"זה רגע שמייחד את הביחד שלנו, בהרגשה שלי". מלכי מצנר עמרם עם ביתה מיקה מול נרות השבת. (צילום: יאיר שגיא)

"הבת שלי, מיקה, היום בת 5, חולקת איתי את הרגע הזה של הדלקת נרות מאז שהיתה בת שנתיים, דואגת לכסות את הראש במטפחת, לכסות את העיניים בשתי ידיים ולבקש בקשות מאלוהים. זה רגע שהוא שלה ושלי. באחד הימים הרגשתי לא טוב, שכבתי במיטה ולבת שלי היה חשוב מאוד להעיר אותי בשביל הדלקת הנרות. אחר כך היא באה אליי ולחשה לי באוזן שבטח מחר בבוקר אקום בריאה כי זה מה שהיא ביקשה מאלוהים... למחרת הרגשתי טיפה יותר טוב וקמתי על הרגליים, היא היתה כל כך מאושרת שבקשתה התגשמה, ואני הייתי מאושרת לראות אותה ככה".

מיקה המתוקה בת ה-5 מצטרפת לשיחה ואומרת "יש לי מטפחת, אני מדליקה נר ומברכת ועוצמת את העיניים, ואחרי הכל אני אומרת שבת שלום לכל המשפחה".

"הרגע הזה של ה'שבת שלום' הוא הרגע הכי משפחתי שיש. זה הרגע שלנו, הכל יותר רגוע, מורידים הילוך והכל רגוע יותר", אומרת מלכי.

מלכי מצנר עמרם עם ביתה מול נרות השבת הדלוקים. (צילום: יאיר שגיא)

"מאז שנישאנו, היתה שבת אחת שזה התפספס, אני אפילו לא זוכרת למה, ובאותו יום שישי בערב, ההתנהגות של הבת שלי היתה שונה. לא היה לה מעבר ו'קאט' מהמרתון של השבוע, כולל יום שישי עד רגע לפני כניסת השבת".

"לא הרבה חברות שלי מדליקות נרות, אבל אני, אמא שלי וסבתא שלי הדלקנו נרות מאז ומתמיד. גם אם הבת שלי אצל סבתא, חשוב לה מאוד להיות איתה בזמן הדלקת הנרות. אני הייתי רוצה שהיא תמשיך עם זה, כשתהיה אמא. זה רגע שמייחד את הביחד שלנו, בהרגשה שלי".

הראל, בן 7.5, מצטרף לשיחה ואומר "זה מרגיש רגע שנורא חשוב לי, לעבור אותו בשמחה, כי בהדלקת הנרות אנחנו מרגישים רגועים יותר, וזה מרגיש לי כיף". "אפילו נבו בן השנתיים גורר את השרפרף לעמוד עם כולם בהדלקת הנרות", אומרת מלכי.