התחתנו, התגרשו ואז נישאו שנית: "האהבה שלנו אף פעם לא נגמרה"

מיכל ברקוביץ' ואייל היו נשואים במשך ארבע שנים בלבד כשהחליטו להתגרש: "היינו זוג צעיר, בלי הרבה שכל. היום הקלות בלפרק חבילה זה לא כמו בדור הקודם שהיה, דור ההורים שלנו שהחזיק מעמד וניסה. היום לא מסתדרים - וזהו, מתגרשים. אז לא הסתדרנו, היה לנו תינוק, וכשתינוק מגיע המערכת יחסים קצת נדחקת הצידה. פשוט לא הסתדר והתגרשנו".

חתונת מישלן והטרנדים שמחכים לכם ב-2019

אומרים שהיום על כל "פיפס" הולכים לרבנות. את מרגישה שזה מה שקרה לכם?

"כן. אולי לא ניסינו מספיק, אולי לא היתה לנו את התבונה שיש לנו היום. היום אנחנו יותר בוגרים, יותר מבינים, מסתכלים על החיים אחרת, לא רבים על כל שטות. לזוג צעיר יש חיכוכים שהם לא מצליחים לפתור לבד. אני חושבת שצריך ללכת לייעוץ, לדבר עם מישהו שיכול להשפיע, לנסות לסדר את זה. חבל לפרק זוגיות, במיוחד כשיש ילדים".

מתי התחתנתם?

"לפני שבוע, ביום שלישי".

מיכל, בן זוגה והילדות ביום חתונתם(צילום: ורד בר)

מזל טוב! מה גרם לכם לחזור?

"תמיד הייתה אהבה, האהבה לא נגמרה. היינו בקשר כי היה לנו ילד קטן. אייל שמר עליי מרחוק כל הזמן, ואחרי שנתיים-שלוש חזרנו שוב לנסות. ראינו שהעולם בחוץ הוא לא כזה ורוד ואולי כן כדאי לנסות, במיוחד שזה האבא של הילד שלי. כשהתגרשנו היה לנו בן אחד בן 4. הוא היה מאוד נסער כי זה מאוד קשה. היום הוא כבר בן 18".

איך הוא הגיב כשהודעתם לו שאתם מתחתנים שוב?

"חזרנו להיות ביחד כבר אחרי שנתיים-שלוש. אחריו נולדו עוד שתי בנות, ומבחינתן אבא ואמא בבית. הן לא הבינו כל כך את המשמעות של מוסד הנישואים. אנחנו מאוד רצינו שהילדים יהיו בחתונה. קודם כל, כדי שהם יקחו איתם משהו לזוגיות שתהיה להם בעתיד - אני חושבת שזה חשוב שהם יראו את שלמות הבית, אבל אם היית שואלת אותי לפני שנתיים אם הייתי מתחתנת – לא יודעת. לא היה כזה חשוב לשים טבעת, היה חשוב להסתדר ולכבד האחד את השני. אבל נוצר אצלנו איזשהו מהפך והחלטנו כן למסד את זה".

איזה מהפך?

"הילדה הקטנה שלנו חלתה לפני שנה וחצי והיא טופלה בטיפולים כימותרפיים, ואיזשהו רב דיבר איתנו ואמר לנו – 'תקשיבו, תתחתנו'. איפשהו זה עמד לנגד עינינו כל הזמן, להתחתן. קנינו טבעות, ובמהלך הטיפולים לא קבענו תאריך, רצינו לסיים את הכל ולראות שהכל בסדר, ובינואר האחרון היא סיימה טיפולים והיא בסדר גמור והיא בריאה. סחבנו את זה עוד קצת, ואז אמרתי לאייל, בוא נקבע תאריך ונתחתן. בא אלינו רב הביתה ושבוע לאחר מכן התחתנו. התחתנו בקבר הר"שבי, שזה מקום מאוד קדוש, עשינו ברכת הגומל, מישהו תקע בשופר והיו אנשים שלא קשורים אלינו כי זה היה במעגל משפחתי מאוד מצומצם. זה היה מרגש ברמות שאי אפשר להסביר בכלל. אני מאחלת לכל בית שהתפרק שהזוג יחזור וינסה. חבל, באמת חבל. אין בחוץ דברים אחרים, תנסו".