אוחנה איבד אותי במרוץ שלו להגן על הבוס
גם מי שסבורים שאקטיביזם שיפוטי לא מרוסן הוא בעייתי ושהפרקליטות לא מושלמת, מתכווצים לשמע ההתבטאויות של שר המשפטים החדש
שר המשפטים אמיר אוחנה(צילום: אלכס קולומויסקי)
לפנות ערב ב-28 במאי פורסמה לפתע, ללא הקשר ברור, תמונה של ראש הממשלה בנימין נתניהו מארח בלשכתו – לקפה בניחותא - את נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ואת המשנה חנן מלצר. מפניו של מלצר בתמונות ניתן להבין שמשהו באירוע לא לגמרי נהיר: השעון להרכבת הממשלה מתקתק לאחור ונתניהו פתאום מתפנה לפוטו-אופ של כיבוד מערכת המשפט?
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
כל בוגר לימודי משפטים יודע שהדבר הבסיסי ביחסי הנימוס בין הרשויות הוא שראש הממשלה מגיע לפגישות בבית המשפט העליון ולא ההיפך. אבל אם פעם היו מתקשרים בתופים ובטבעות עשן, היום זה בטוויטר/טלגרם/אינסטה, ונשיאת העליון והמשנה היו ניצבים במאמץ להוכיח ליו"ר העבודה אבי גבאי שמערכת יחסי העבודה עם הרשות השופטת תקינה למרות המתקפות אינסופיות עליה.
זה יכול היה להיראות חשוב אלמלא היינו בעיצומן של ארבע שנים של מתקפה יומיומית נגד גורמי אכיפת החוק פלוס מאמצי חקיקה להחלשתם פלוס מלחכי פנכה עם פה גדול, לצד מו"מ קואליציוני שהתמקד בפסקת ההתגברות ויוזמות החסינות.
ואז היה על ראש הממשלה למנות מ"מ שר משפטים. הוא בחר באמיר אוחנה, חבר כנסת מיומן, עו"ד ומקורב לו מאוד. אה, וגם הומו. בעיצומו של חודש הגאווה זה יכול היה להיות חגיגה של ממש אלמלא הגיעה מיד לאחר מכן ההתבטאות של "המועמד" האחר, בצלאל סמוטריץ', שקרא לחזור לדין תורה.
עוד טורים על מינוי השר אמיר אוחנה:
אבל בחזרה לאוחנה. לא הצטרפתי לחגיגת ה"לא יכול להיות שהומו שכל הזכויות שלו הן בזכות בג"ץ הוא איש ימין שתוקף את בג"ץ". אם בחירות הפרט עסקינן, מותר להומו להיות ימני. כפי שאני לא סובלת שהימין מנכס לעצמו את הביטחון והלאומיות, אני לא אוהבת שהשמאל מנכס לעצמו את הבלעדיות על הדמוקרטיה וזכויות האדם והאזרח.
אבל אז הגיע ראיון ההשקה הבלתי נסבל של אוחנה לעמית סגל בחדשות 12. כבר ביום השבעתו הספיק מ"מ שר המשפטים שלנו לטעון שלא כל פסיקת בג"ץ חייבים לקיים, והודיע שחשב על כך שיש סיכוי ש"יתפרו" לו תיק. מדהים. כשהוא הבין בבוקר עד כמה הריאיון היה בעייתי הוא ניסה לתקן בפוסט ואמר "שיש החלטות שמתנוסס מעליהן דגל שחור". אני יודעת מהן פקודות בצבא שמתנוסס מעליהן דגל שחור. מדובר בהוראות בלתי חוקיות בעליל, לא פסיקות של בתי משפט.
העיקר לרצות את נתניהו(צילום: אלכס קולומויסקי )
אבל – ומדובר באבל גדול וענייני - ההתבטאויות של אוחנה הן לא רק מסוכנות, הן גם החמצה. מרוב רצון של ח"כים ופוליטיקאים לרצות את נתניהו, הם גורמים לאנשים כמוני - שסבורים שהמערכת המשפטית ראויה לביקורת, שאקטיביזם שיפוטי לא מרוסן הוא בעייתי ושהפרקליטות אינה מושלמת - להימנע באופן מוחלט להתבטא כך.
אני מוכנה לדון בשאלה אם הפרדת הרשויות בישראל מתקיימת באופן ראוי, אבל בשום פנים ואופן לא אהיה מזוהה - בטעות - עם מתקפות אגרסיביות על מערכת אכיפת החוק בישראל.
נהגתי לומר בזמן כהונתה של השרה איילת שקד שבכל פעם מוכח מחדש שבית המשפט העליון לא עובד אצל איילת שקד וגם לא אצל איילת נחמיאס-ורבין. גם אמיר אוחנה יודע שזה כך אבל בלהט הצורך לרצות את ממניו, הוא נפל במלכודת גרועה במיוחד.
- איילת נחמיאס-ורבין כיהנה כח"כית מטעם המחנה הציוני
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
איילת נחמיאס-ורבין
מומלצים
