"אני אוהב את ישראל בצורה שונה מבעבר"

בשיתוף הסוכנות היהודית

רפאל שטרן נולד לפני 31 שנים בריו דה ז'ניירו להורים יהודים אוהבי ישראל. שני ההורים החדירו ברפאל ובשתי אחיותיו אהבה לארץ, בייחוד באמצעות המוזיקה. "תמיד היה לי חיבור חזק לישראל. גדלתי על שירי ילדות ברזילאיים וגם על עוזי חיטמן ואריק אינשטיין. לקח זמן עד שהבנתי שאלו שני דברים שונים לגמרי", הוא צוחק.

רפאל שטרן. גדל על סמבה ועוזי חיטמן(צילום: אוהד הרכס - מכון ויצמן למדע)

האהבה השנייה של רפאל הייתה עולם הטבע. "מגיל צעיר הייתי חובב טבע. בהפסקות בבית־הספר הייתי אוסף חיפושיות ופרפרים. בחופשות הייתי בקייטנות טיולים. סבא שלי היה רוקח וגם הוא היה מחובר מאוד לטבע. הוא רקח תרופות ולימד אותי על העוצמה של הצמחים", הוא מסביר.

הוא למד בבית־ספר יהודי, הצטרף לתנועת הנוער היהודית "הבונים דרור" והגיע למספר ביקורים בישראל עם משפחתו. בגיל 18 הגיע לארץ לבד בפעם הראשונה מטעם תנועת הנוער ועבר שנת הכשרה במסגרת המכון למדריכי חו"ל של הסוכנות היהודית.

אחרי ששב לברזיל הוא סיים את התואר הראשון שלו בגיאוגרפיה ואז נשלח על ידי "הבונים דרור" לקהילה היהודית במנאוס שבצפון ברזיל, עיר הבירה של מדינת אמזונס המוקפת ג'ונגלים, על מנת להקים סניף ראשון של תנועת הנוער.

"במנאוס יש קהילה יהודית קטנה של 740 יהודים יוצאי מרוקו, שלפני 201 שנים הגיעו לברזיל כדי לעבוד בתעשיית הגומי. זאת הקהילה היהודית הוותיקה ביותר בברזיל", מספר רפאל. העבודה בתוך הקהילה הזאת הייתה מלאה בעשייה מרגשת, אבל רפאל לא מצא את שחיפש. "הייתי בתוך הקהילה היהודית וזה לא הספיק לי. רציתי לגלות לעומק מה זה להיות יהודי", הוא מסביר.

רפאל שטרן(צילום: אלבום פרטי)

אחרי שסיים את שנת ההכשרה במנאוס הוא חזר לישראל, הפעם במסגרת חילופי סטודנטים במכון ערבה ללימודי הסביבה. במכון הוא פגש את מי שלימים תהיה דמות מפתח במסע העלייה שלו לארץ ובתחום המחקר שלו, פרופ' דן יקיר.

לאחר שרפאל השלים את תוכנית חילופי הסטודנטים במכון ערבה, הוא שב לג'ונגלים הפראיים של האמזונס, שם ערך את המחקר שלו במסגרת לימודי התואר השני. לאחר מכן התקבל ללימודי דוקטורט באחת האוניברסיטאות היוקרתיות בעולם - הרווארד. אבל תחושת בטן אמרה לו שזו לא הבחירה הנכונה. "תוך כדי ההכנות להרווארד נפל לי האסימון - אני רוצה לחיות בישראל. זה היה הרבה מעבר ללימודים, זה משהו עמוק שאני חולם עליו כבר הרבה שנים. כששמעתי את השיר של אריק אינשטיין זה צף ועלה מחדש".

הפעם החליט רפאל ללכת עד הסוף ולעשות עלייה. הוא ויתר על לימודים בהרווארד ונרשם למכון ויצמן למדע. במקביל התחיל בתהליכי העלייה לארץ בסיוע הסוכנות היהודית. "ברגע שקיבלתי את תעודת הזהות הישראלית עליתי למטוס", הוא מספר. "בערב נחתתי בישראל, בבוקר כבר הייתי במכון ומאז לא יצאתי מהמעבדה", הוא צוחק.

מה הבדל בין להגיע לישראל כסטודנט זר לבין להגיע בתור עולה חדש?

"יש הבדל מאוד משמעותי. היה לי אידיאל שעליו חלמתי ואותו דמיינתי. בחצי השנה הראשונה הייתי בגן עדן. הייתי בן 27 והרגשתי שהגשמתי את כל החלומות שלי, שמצאתי את הנחלה. עמוס עוז אמר פעם שהדבר הכי גרוע שאפשר לעשות זה להגשים חלום, ואני הגשמתי את החלום הכי עמוק וישן שלי, אז כן, הייתה נפילה".

רפאל שטרן(צילום: אלבום פרטי)

ואיך אתה מרגיש היום?

"אני מרגיש שהתרחבתי בצורה משמעותית. פתחתי מקום חדש בתוכי, זה תהליך מתמשך. עכשיו אני אוהב את ישראל בצורה מאוד שונה מבעבר. זו לא ישראל של הקהילה היהודית, ישראל שקיימת שם, רחוק. זו ישראל יותר קונקרטית ופחות אינטנסיבית".

רפאל עובד כיום על הדוקטורט שלו במחלקה למדעי כדור הארץ במכון ויצמן בנושא השפעת הצמחייה על האקלים. במסגרת המחקר הוא נע ונד ברחבי המדינה עם תחנת מחקר ניידת ראשונה מסוגה בעולם. "אני אחראי על המעבדה הניידת, ששוקלת 12 טון. הגעתי לדוקטורט וחשבתי שאלבש חלוק מעבדה, אבל אני בעצם נוסע כל היום במשאית. עכשיו אני עוסק בפרויקט שמודד את ההשלכות של בניית פאנלים סולאריים במדבר".

לאחרונה קיבל פרופ' יקיר, המנחה של רפאל לדוקטורט ומי שבנה את תחנת המחקר הניידת החדשנית, את פרס ישראל בתחום חקר מדעי כדור הארץ, ורפאל נפוח מגאווה. "זה מאוד מרגש", הוא מצהיר, "הוא מקדם את התחום הזה בארץ ובעולם. זה באמת יפה שישראל מכירה בתחום הזה, משהו שבברזיל לא היה קורה".

"היום כשאני מסתכל אחורה על כל הטלטולים בדרך, אני יכול להגיד שמצאתי את מה שחיפשתי", מסכם רפאל. "אם הייתי נשאר בברזיל הייתי נשאר עם חלקים קטנים ולא מחוברים בזהות שלי. היום אני מרגיש מחובר למשהו יותר רחב. מצאתי את המקום שלי".

רפאל שטרן(צילום: איתי בלסון, מכון ויצמן למדע )

בשיתוף הסוכנות היהודית.