שחרור דלאל דאוד: "צדק שנעשה 18 שנה מאוחר מדי"
דלאל דאוד תשתחרר מחר מהכלא - ותעבור להוסטל השיקומי שיסייע לה להתרגל בחזרה לחיים האזרחיים. הגורמים שסייעו לה במהלך השנים הביעו סיפוק מהחלטת ועדת השחרורים - אך הודו כי המאבק עוד לא נגמר: "שלוש נשים שסבלו מהתעללות עדיין יושבות במאסר"
שמחה מהולה בעצב: לאחר שוועדת השחרורים קבעה הבוקר (יום ד') כי דלאל דאוד שהורשעה ברצח בעלה המתעלל תשוחרר מהכלא, כל הגורמים שהיו מעורבים במאבק הציבורי לשחרורה לא הצליחו להסתיר את השמחה הרבה על חזרתה של דאוד לילדיה. אך יחד עם זאת, גם עצב גדול על כך שהצדק נעשה רק אחרי שנאלצה להעביר 18 שנים בכלא - ועל העובדה שעדיין ישנן נשים נוספות שנמצאות במאסר אחרי שסבלו מהתעללות.
חברי ועדת השחרורים בהחלטת ועדת השחרורים נכתב כי "התרשמנו מכוחותיה הפנימיים של האסירה ומהתובנות והלקחים שהפיקה במהלך תקופת מאסרה. חל באסירה שינוי בולט וממשי מבחינת הבנת חומרת מעשיה ומבחינת מוכנותה להשתלב בחברה ולתרום לה. האסירה הודתה לגורמי הטיפול בשב"ס אשר סייעו לה לצעוד בנתיב השיקום העקלקל ולהנחותה בדרך הנכונה, שיש לראותם כשותפים מלאים להצלחתה להגיע למצב הנוכחי שבו ניתן לומר עליה כי היא ראויה לשחרור וכי שחרורה לא יסכן את שלום הציבור".
דלאל תשהה בהוסטל מטעם הרשות לשיקום האסיר, שבו האסירות המשוחררות מתגוררות במשך כשנה ובהמשך נבנית להן תכנית המשך בהתאם לצרכיהן. דיירות ההוסטל מקבלות ליוו במשימות שונות שקשורות לחזרתן לחיים האזרחיים, כגון קשר עם קופת חולים, משרדי ממשלה, ביטוח לאומי, עמידר, בתי משפט, רשויות מקומיות, מעקב פסיכיאטרי, מוסדות החינוך לילדים, בניית סל שיקום וטיפול בפוסט טראומות ובמצוקות שהביאו לעבריינות וכליאה.
"אנחנו מתכוננים כבר המון זמן לשחרורה של דלאל", מסבירה ד"ר רותם אפודי, המפקחת הארצית ברשות לשיקום האסיר. "הרשות תיתן לה מעטפת לכל תקופת השליש. בהוסטל היא תקבל את כל צרכיה, היא כבר מוכרת שם והייתה יוצאת לשם בחופשות מהכלא".
"השחרור - רק בזכות המאבק הציבורי"
"הלחץ הציבורי עבד. סוף סוף הצדק נעשה", אמרה מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו. "אנחנו מברכות על נכונות הרשויות להקשיב ולעשות את הדבר הנכון. דלאל תהיה אישה חופשיה. אבל כמו דלאל, יושבות עכשיו במאסר שלוש נשים שסבלו מהתעללות ואלימות רצחנית, שגופן וחייהן הופקרו, עד שלא נותרה להן ברירה אלא להגן על עצמן - סימונה מורי, אריקה פרישקין ונסרין מסראווה. אנחנו נוסיף להשמיע את קולנו עד שכולן יהיו חופשיות".
עו"ד ספיר סלוצקן-עמראן, ממובילות המאבק לשחרור דלאל, הוסיפה כי "דלאל דאוד הייתה צריכה להשתחרר מזמן. רק בזכות המאבק הציבורי הצדק נעשה. סוף סוף, דלאל דאוד תזכה להגשים את חלומותיה - לחזור להיות אימא לילדים שלה ולעזור לנשים אחרות להיחלץ ממעגל האלימות הרצחנית".
עו"ס תמר דהאן, חוקרת ופעילה חברתית למען נשים נפגעות אלימות שהורשעו ברצח בן זוגן המתעלל אמרה כי "היום הוצאנו את הצדק לאור - לצערי 18 שנים מאוחר מידי. רק בזכות הכוח שלנו כציבור וזכותנו להתאגד ניצבנו לצד דלאל והיא תצא היום לחופשי ותחל את חייה. בכלא נווה תרצה ישנן עוד שלוש נשים שהורשעו ברצח בן זוגן המתעלל, אנחנו נשחרר אחת-אחת ונילחם לשינוי החוק כך שמקרים מעין אלו ייחשבו הגנה עצמית".
יו"ר נעמת, חגית פאר, בירכה אף היא על השחרור ואמרה כי "מדובר בהחלטה צודקת שמתקבלת באיחור של שנים רבות. דלאל עברה מסכת מזעזעת של התעללות פיזית ונפשית מתמשכת. היא חיה בכלא עוד הרבה לפני שנכנסה לבית הסוהר. כולי תקווה שהטיפול המערכתי במקרים דומים ישתנה מהקצה אל הקצה ויתמקד במישור המניעתי והטיפולי בכדי להבטיח שאף אישה נוספת לא תגיע למצבה של דלאל".
ח"כ עופר כסיף (חד"ש), שהשתתף בהפגנת התמיכה בשחרור דאוד שהתקיימה מחוץ לדיון בבית משפט השלום ברמלה, אמר כי "הדעת לא סובלת כי דלאל דאוד ישבה 18 שנים קשות בכלא על שהגנה על עצמה מבעל מתעלל ושמחתי לשמוע כי היא תשוחרר כעת. לצערי, בעיית העומק לא נפתרה עדיין - תלונות של נשים על אלימות לא זוכות לטיפול והפוגעים מסתובבים חופשי. המדינה אחראית לשלומן, ואחראית כאשר זה לא נשמר".
ח"כ מיכל רוזין (מרצ) הוסיפה: "המקרה של דלאל צריך ללמד אותנו על האחריות של החברה כלפי נפגעות התעללות. לפני שהרגה את בן זוגה המתעלל התלוננה דאוד במשטרה 26 פעמים אך זה לא עזר. שחרורה הוא עשיית צדק ותיקון עיוות היסטורי".
מנכ"לית שדולת הנשים, מיכל גרא מרגליות אמרה: "עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. אנחנו מקוות שמערכת האכיפה, המשטרה ורשויות החוק למדו מהמקרה הזה באופן הטיפול בתלונות והעדויות שמגיעות אליהם. אנחנו מקוות שלא תהיה עוד אישה אחת בישראל שתצטרך להימצא בנעליה של דאוד משום שבחרה בחיים".
דאוד הורשעה ב-2002 ברצח בעלה עלי, שאירע חמש שנים קודם לכן לאחר מסכת התעללות שספגה מצידו, ונידונה למאסר עולם. השניים נישאו ב-1992, ולאורך מערכת היחסים סבלה דאוד מאונס ומאלימות פיזית ונפשית מצדו.
היא הגישה כאמור 26 תלונות למשטרה ולרשויות הרווחה. ארבעה ימים לאחר לידת בנה, ניסה עלי להפשיט אותה ולקיים איתה יחסי מין בכוח אל מול ילדיהם. דאוד, מצדה, טענה כי הרגה אותו כי נאלצה להגן על חייה.
נשיא המדינה שמעון פרס קצב ב-2014 את עונשה ל-25 שנות מאסר. לפני שנתיים הורה הנשיא ראובן ריבלין להקדים את כינוס ועדת השחרורים בעניינה, אך זו התכנסה רק באוקטובר 2018 ודחתה את הבקשה, בעקבות התנגדות שירות בתי הסוהר והוועדה למניעת אלימות במשפחה במשרד הרווחה, בטענה כי לא עברה הליך שיקום מספק.
למעשה, ההחלטה של ריבלין אפשרה לדאוד להגיש לוועדת השחרורים בקשה לניכוי שליש ממאסרה. דאוד אף נפגשה בכלא עם רעיית הנשיא ריבלין, נחמה ריבלין ז"ל. לאחרונה היא אף כתבה לה מכתב, אך זו לא הספיקה לקרוא אותו בטרם הלכה לעולמה.
לפנייה לכתב/ת 
