הקצינות שמנסות לשפר את היחסים עם הרשות הפלסטינית
בלב התיאום הנפיץ עם הפלסטינים עומדות ארבע סא"ליות מהמנהל האזרחי שפעם כלל לא הוכנסו להערכות מצב. במפגש מיוחד עם ynet הן מסבירות מהו המפתח לשקט הביטחוני: "חשוב שהצעיר הפלסטיני יראה גם את הים בתל אביב, ולא רק את המחסום"
אפשר להניח שהמצב ביהודה ושומרון עדיין נפיץ, דווקא בגלל שהתשובות לשאלות האלו נשארו פתוחות, גם בדיאלוג שמתקיים בין מי שמכירות את הרחוב הפלסטיני יותר טוב מכל קצין אחר בצה"ל. השנים הבטוחות יחסית בגדה, ללא אינתיפאדה שלישית, אל מול הצמצום באבטלה ברשות הפלסטינית, ההקלות האזרחיות והתיאום הביטחוני הפורה - עלולות להיות אשליה שתתפוצץ ברגע גם בלי היוזמה האמריקנית.
הנער הפלסטיני רוצה להיות כמו הישראלים
"ברגע שתפגעי לנער הפלסטיני באל-אקצא, הוא יגיב", מסבירה סגן אלוף עידית זרגריאן. "ישנם סמלים, כמו ירושלים, שהם לא יוותרו עליהם. חוק הביטוח הסוציאלי ברשות הוציא הרבה יותר מפגינים, רבבות פלסטינים, מאשר כל ימי האזכור הלאומיים יחד", מסבירה ראש ענף תיאום אזרחי במנהל. "כשבאמצע הלילה נכנסים חיילים לביתו של הנער בשכם, זה הופך אותו ללאומני. אבל יש פה דור שלם צעיר שנמצא הרבה יותר באינטרנט. ביום הנכבה האחרון הוא כמעט ולא יצא החוצה. הלאומיות תגבר רק אם לא תהיה נורמליזציה".
"לבחור פלסטיני בן 20 חשוב למצוא עבודה. הוא גולש הרבה באינטרנט ושואף לחיות כמו שחיים בתל אביב. כן, יש לו זהות פלסטינית גבוהה, אבל הוא עדיין שואף לחיות לא כמו במדינות ערב - אלא כמו שהוא רואה בישראל, ולכן חשוב לפתח את התעסוקה שיהיה לו איך להשתלב", סבורה סגן אלוף מלי מאירי, ראש תחום תשתיות במינהל האזרחי. "מי שנולד אחרי 1995 כנראה שמעולם לא ראה את תל אביב - ואנחנו מעודדים שייצא ויראה את הים, ולא רק את החיילים במחסום.
גם רב סרן טלי קרויטרו-אהרן, ראש מנהל התיאום והקישור בבית לחם הנכנסת, טוענת שההשפעתה של הלאומיות ירדה. "עדיף שיהיו אלימים בטוקבקים, ולא עם אבנים על המחסום. החברה הפלסטינית עוברת שינויים, ונהיית יותר ויותר מערבית", היא מסבירה.
"רואים את זה בשימוש בפלאפונים, בתסרוקות ובלבוש. הפרט במרכז". סגן אלוף שגית זגלסקי, ראש ענף מבצעים במתאם פעולות הממשלה בשטחים, סבורה שהדור הצעיר יותר ברחוב הפלסטיני מעדיף חיים מערביים ונוחים יותר, לעומת הדור הוותיק שלא רוצה שלום כלכלי.
מהריגה מיידית - לעידוד משילות פלסטינית
על דבר אחד אין להן ויכוח כלל. ככל שחייהם הסוציו-אקונומיים של מיליוני הפלסטינים ביהודה ושומרון ישתפרו - כך השקט הביטחוני היחסי יישמר, ואף ישתפר. אין להן אשליות שהשלום יפרוץ מחר בבוקר והפלסטינים יתנהלו בעצמם באופן מלא-מלא בלעדיהן. ארבעת הקצינות התגייסו לצה"ל בשלהי האינתיפאדה השנייה. חלקן הספיקו לחוות ירי כמעט יומיומי על הבסיסים שבהן שירתו כחיילות מול הערים הפלסטיניות.
התקופה ההיא, ביחס לתקופת שירותן בעשור וחצי האחרון, נראית כמו זיכרון דהוי ורחוק. אז, טנקים ונגמ"שים של צה"ל עמדו היכן שכיום מתאפשר מעבר חופשי בין הערים הפלסטיניות, ומטוסי קרב הפציצו מבנים שעל חורבותיהם הוקמו מטות המשמשים כיום את הקצינים הפלסטינים שאיתם הן משוחחות מדי יום. באותה התקופה היה לוקח לתושב ג'נין שמעוניין לבקר את קרוביו בבית לחם לא פחות מתשע שעות בדרכים, לעומת כשעתיים היום - וכל פיגוע היה גורם באופן מיידי למפקד החטיבה או למפקד האוגדה להטיל כתר הרמטי על עיר שלמה - ולפעמים גם עוצר מלא.
כיום, מילה של קצינה כמו רמת"קית בית לחם למח"ט עציון, עוזרת לקבל החלטות קרות ומושכלות יותר כאשר מחבל רוצח ישראלי בצומת הגוש, מבלי לשתק אוכלוסיה שלמה. בימים המדממים של 2005-2001, הוראות הפתיחה באש היו ברורות ללוחמים: כל פלסטיני שנראה חמוש – ירי מיידי, ללא כל אזהרה, על מנת להורגו. כיום, אלפי שוטרים חמושים פלסטינים מקבלים עידוד ישראלי להפגין משילות ברחובותיהם, פוגעים בחמאס ובג'יהאד הפלסטיני ובקרוב גם יתחדשו בשריוניות חדשות וגדולות, בהסכמה ישראלית.
"בעבר לא הכניסו אותנו כלל לדיוני הערכות מצב"
"עד לפני כמה שנים קציני המנהל האזרחי כלל לא היו מוכנסים לישיבות הערכת מצב", מעידות ארבע הבכירות פורצות הדרך. "כיום, אנחנו מקבלות את זכות הדיבור מיד אחרי שנציג אמ"ן מדבר ראשון, גם בהערכות מצב מטכ"ליות. אנחנו עוזרות למפקדים להחליט טוב יותר, והמח"טים היום קשובים הרבה יותר להלך הרחוב הפלסטיני", הן אומרות.
על יחסי העבודה עם הרשות הפלסטינית אמרו כי "אנחנו רוצים שהמשילות של המנגנונים תצליח. הם פועלים מיד ומהר כדי להוציא ישראלים שנכנסים בטעות או במכוון לשטחם - כי הם לא רוצים שתמונות הלינץ' מפעם יחזרו. כולם בני אדם שרוצים להגיע הביתה בסוף היום לילדיהם".
סא"ל זגלסקי הוסיפה כי "היו פיגועים, גם במזרח ירושלים, שתוך שתי דקות סיפקנו במנהל את המודיעין לגבי זהות המחבל. זה האקס פקטור של מתאם פעולות הממשלה בשטחים, להביא את השטח הפלסטיני לשולחן ההחלטות".
לא בהכל הן מצליחות. חלק מהפרויקטים שהן יוזמות מתקדמים לאט, ובאירועי אמת ההמלצות שלהן מתקבלות לעיתים רק באופן חלקי. "היו לנו גם כשלונות", מודה סא"ל מאירי, "למשל, כשמחסום פוקוס, בכניסה לרמאללה, נסגר אחרי אחד הפיגועים - זה יצר עומס גדול על מעבר קלנדיה".
לעומתה, רב סרן קרויטרו-אהרן אמרה כי "אחרי הפיגוע שבו נרצח ארי פולד ז"ל במתחם רמי לוי, הייתה לנו דילמה אם למנוע את הכניסה של כל הפלסטינים לתוכו - ולבסוף החליטו בחטיבה שימשיכו להיכנס ולעבוד בו. הייתה לי תרומה להחלטה הזו, והסברתי למנגנונים מה יקרה אם המתחם ייסגר". לדבריה, "בשיחות לא רשמיות, אחרי פיגועים, גורמים במנגנונים מביעים צער כי הם יודעים שזה יכול להחזיר אותם לאחור. יצאתי באותו יום לסיור עם המח"ט לשטח, וההחלטה התקבלה אחרי שהבנו מה האירוע ושמחבל נוטרל".
תלוש שכר של 15 שקלים ו-30 אגורות
אבל בסוף בסוף, כל זליגה בשיחה עימן לנושאים הביטחוניים, חוזרת לסוגיה הכלכלית-אזרחית כאילו שני הצדדים עייפו מאלימות ורק מנסים לשפר את חיי היומיום שלהם. "הייתי בשטח עם אנשי המנגנונים הפלסטיניים לאחרונה, ואחד מהם הראה לי את תלוש שכר אחרון שלו", אמרה קרויטרו-אהרון. "היה כתוב עליו 15 שקלים ו-30 אגורות (על רקע משבר קיצוץ השכר לעובדי המגזר הציבורי עקב קיזוז כספי המסים על-ידי ישראל - י"ז). יש לו שלושה ילדים ואשתו לא עובדת.
"יש פה רשות פלסטינית עם אחריות לממש מקורות תעסוקה", מציינת ראש המנהל החדשה בגזרת בית לחם. "כלכלה משגשגת גורמת לתושבים לחיות בשלום. כיום חשבון הבנק מעסיק את הפלסטיני הממוצע יותר מאשר חמאס או ג'יהאד איסלאמי. "דאגנו לכך שבמעברים הגדולים יהיה ספיד-גייט, וכיום לוקח לפלסטיני בין שניות לדקות לעבור את המחסומים מסביב לירושלים בדרך ליום העבודה, לעומת שעות של המתנה בעבר".
חברתה, סא"ל מאירי, לא חוששת להשתמש, ויותר מפעם אחת לאורך השיחה, במילה הגדולה "נורמליזציה", כיעד בר מימוש. "גם היום יש כפרים פלסטיניים שאין בהם עדיין תשתיות חשמל ומים, ובאזורים אחרים יש לא מעט הפסקות זרימה יזומות בגלל שהאוכלוסייה גדלה מאוד, ואנו פועלים להשלים את הפערים האלה בשטחי C. זה גם גורם מייצב, הם מדברים איתי גם על אישורים לדברים כמו פארקי שעשועים, מה שלפני עשור היה נראה כחלום, כדבר שלא מדברים עליו בכלל".
"האכיפה לגבי בנייה בלתי חוקית – לפי האינטרס הישראלי"
כל מהות התפיסה המבצעית כיום של אוגדת איו"ש, זה להבדיל ולדייק. להלום מדי לילה בהתארגנויות טרור ולצמצם עד כמה שניתן את הנשקים הלא חוקיים, ומנגד לפעול בהצלחה לא מבוטלת נגד תופעת המפגע הבודד - בעיקר באמצעות טכנולוגיות חדשות.
"אנו מפרידים אחרי כל פיגוע יחידני בין הפרט לאוכלוסיה", אומרת סא"ל זרגיריאן. סא"ל זגלסקי הוסיפה כי "אם יש זרמים תת-קרקעיים שיכולים להביא לפיצוץ אז יש גם זרמים עיליים שיודעים לתת פטיש בראש בכל יום ובכל לילה, לאותם זרמים, רק כדי שלא תחזור האינתיפאדה השנייה. יש אינטרס פלסטיני מובהק שחמאס לא יעלה לשלטון בגדה".
מאידך, עולות לא מעט טענות, בעיקר מצד ראשי ההתנחלויות, אך גם מהעבר השני של הכביש, לאכיפה סלקטיבית. כמו למשל בתעדוף שאינו זהה בהריסות מבנים לא חוקיים, יהודיים ופלסטיניים. "זה לא עניין של שוויון, אלא של צרכים. אנחנו אחראים על כל שטחי C שבה יושבת האוכלוסייה היהודית שמן הסתם צריכה אותנו יותר לעומת הפלסטינים, שרק מיעוטם נמצאים בשטח C.
"כל אחד מטופל לפי צרכיו" אמרה סא"ל מאירי, שהאחראית על התשתיות במנהל. "הפלסטינים צריכים יותר תשתיות והכשרות יישובים, ואצל ישראלים זה הקצאות קרקע. האכיפה נעשית כלפי שני הצדדים. בנייה בלתי-חוקית נאכפת לפי האינטרס הישראלי, לפי אזורים מסוימים וגם באופן כללי".
"החברה הפלסטינית פתוחה לנשים"
לצד היותן קצינות שטח שלא ויתרו על הקריירה הצבאית - ארבעתן אימהות לילדים קטנים. לאורך רוב הקריירה שלהן הן הגיעו לתפקידים שנשים לא איישו קודם, וכיום הן מובילות את העשייה במנהל האזרחי ביהודה ושומרון, כל אחת בתפקידה. בלא מעט מובנים, הן מעידות, העובדה שהן קצינות מביאה להן יתרון בשגרה הנפיצה של המשימות שלהן.
"דווקא מהפלסטינים אף פעם לא קיבלנו הרמת גבה", אמרה סא"ל מאירי. "יש מושלת ברמאללה ושרת כלכלה. החברה הפלסטינית מאוד פתוחה לנשים. את הרמת הגבה דווקא קיבלנו מעמיתינו וממפקדנו אצלנו, שתמיד אוהבים לחשוב שלצד הפלסטיני תהיה בעיה. מעולם לא הרגשתי חוסר תמיכה בכל המפגשים שהיו לי עם גורמים פלסטיניים, בכל הפורומים שהייתי בהם ב-18 השנים שאני בצה"ל. בעיניי, זה מוסיף שאנחנו נשים מול גברים פלסטינים. זה מביא להמון הישגים. הרגישות, ההבנה וחוסר האיום שאישה משדרת לעומת הגבר.
סא"ל זרגריאן הוסיפה על דבריה של מאירי ואמרה: "הדינמיקה שאישה מביאה איתה היא אחרת. יש לנו כנראה הרבה פחות אגו מלגברים - ותמיד ננסה לחשוב איך לפרק חסמים ובעיות בצורה יצירתית. אצל הפלסטינים נהוג לתת שתי נשיקות על הלחי כאות כבוד - וגם את זה לא חסכו ממני".
"אין צורך באפליה מתקנת לקצינות"
אף אחת מהן לא יוצאת בקריאה לקדם קצינה לתפקיד בכיר במתאם פעולות הממשלה בשטחים כמו ראש המנהל או המתאם בעצמו. סא"ל זגלסקי אמרה כי "מעולם לא הסתכלתי על עצמי כפורצת דרך. לא צריכה להיות אבחנה בין גבר לאישה. אם את טובה ועומדת בקריטריונים - לכי על זה ותשאפי גבוה. הצבא והחברה בשלים לגמרי למנות קצינה לראשות המנהל (דרגת תת אלוף) או למתפ"ש (אלוף). לא צריכה להיות בזה אפליה מתקנת בכלל".
וכן, יש לעיתים רגעים שהחיבור האימהי שלהן לילדיהם הקטנים, עומד למבחנים לא פשוטים. טלי קרויטרו-אהרן למשל, שגרה באשקלון, נאלצה בתחילת חודש מאי להחליט אם היא עוזבת את הבסיס בגזרת בית לחם ונוסעת להיות לצד ילדיה בעיר הסמוכה לעזה, אליה שוגרו מאות רקטות בתוך יומיים.
"אלה היו ימים שהייתי צריכה לראות איפה אני נמצאת", היא משחזרת. "נכון שמי שיצפה בכתבה יגיד 'איך היא לא נסעה לילדים שלה?'. קשה או בלתי-אפשרי לעזוב בסיס עם חיילים שאני אחראית עליהם באותו ערב. בעלי היה עם הילדים בבית, והוא מתפקד מצוין איתם באירועים האלה.יש מתח תמידי בין להיות אמא בקריירה צבאית לגידול הילדים. האימהוּת שלנו כנראה לא רגילה, אבל אני חיה עם זה בלב שלם והילדים שלי מקבלים אמא מסופקת, גאה ומאמינה במה שהיא עושה. הזמן שלי בבית מוקדש לגמרי לילדים".
זרגריאן אף הוסיפה כי "המסר לילדים שלי חשוב: שיידעו שהם יכולים וצריכים להגשים את החלומות שלהם, שיעשו את מה שהם מאמינים לו. אפשר להסתדר בכל דבר ולמצוא את האיזונים".
לפנייה לכתב/ת 
