דרכי נוף היפות בארץ

בשיתוף ynet רכב חדש

הקיץ הגיע וכולם אורזים את הילדים ונוסעים לחוץ לארץ. לפעמים זה קצת חבל, כי בישראל יש מקומות מדהימים שאפשר למצוא די בקלות אם רק מחפשים. בתנאי שיש זמן פנוי ומכונית שיכולה לנסוע כמה מאות קילומטרים. נכון, לא לכולם יש מכונית חדישה ואמינה שיכולה לנסוע ללא דאגות. אך למי שכן יש מכונית כזו, עם מזגן טוב וחוסר דאגה מירידת ערך או ספירת קילומטראז', הדרכים האלה מומלצות בחום.

מעלה העקרבים(צילום: אילן ארד)

יורדים לים המלח: הדרך הראשונה שעליה אנחנו ממליצים בחום למי שאוהב נופים בראשיתיים ומדהימים היא כביש ערד-סדום. כביש שמוכר לרבים ככביש נהיגה מצוין, אבל מה לכביש הזה ולנופים? שימו לב. ראשית צריך להגיע לעיר ערד, עד אליה הכביש כבר דו-נתיבי וזורם בקלות. מומלץ לעצור בכניסה לעיר באחד מבתי הקפה שפזורים בקניון, לקנות משהו קטן לשתות ולהמשיך בכיוון השילוט שמורה שעלינו לרדת לים המלח.

בהתחלה הדרך שגרתית למדי: פיתולים, לפעמים גמלים, גבעות צחיחות ומשאיות עמוסות במטען, אך אחרי כעשר דקות של נסיעה הדרך מתפתלת ואז אנחנו יכולים לבחור: מדבר קדמוני או ים מדהים. למי שרוצה, צומת חתרורים נמצאת במורד הכביש. אפשר לקחת בה רק ימינה, ואחרי פחות מעשרים שניות להמצא בלב המדבר. מדבר אמיתי לחלוטין בו בקושי עוברים כלי רכב.

הכביש מתפתל במשך מעל עשרה קילומטרים בין דיונות וגבעות צחיחות, לפעמים בלי שנראה נפש חיה, עד שהוא מגיע אל מפעלי רותם אמפרט, שבכניסה להם שוכנת הפתעה ענקית וממונעת. יותר מזה לא נוכל לספר. למי שמעוניין, אפשר להמשיך ישר בצומת חתרורים במשך כמה דקות בכיוון ים המלח, עד לנקודה בה ים המלח נגלה. מדובר במחזה מרהיב. ומכיוון שהוא כה מרהיב, לאורך הדרך יש גם מצפים מאורגנים שבהם אפשר לעצור. מומלץ במיוחד: בשעת הזריחה - רגע לפני טבילה.

עולים לרמת הגולן: סעו לכנרת, אבל לא לכנרת שאליה כולם נוסעים. אחרי צומת צמח, ליד קיבוץ האון, כשכולם פונים שמאלה כדי להמשיך לאורך חופי הכינרת, אתם ממשיכים ישר אל חמת גדר. הכביש שלכם מתפתל לאורך הגבול עם סוריה ובצידו של הגבול אפשר אפילו לראות לפעמים אנשים העוסקים בשגרת יומם. הכביש מתפתח עוד ועוד בין גבעות שלפעמים יורדים מהן חזירי בר, ואחרי כמה קילומטרים יש לומר שלום לכביש לחמת גדר ולהפנות את ההגה בפניה היחידה שמאלה.

תמצאו שם כביש סלול וחדש העולה בתלילות במעלה ההר בכיוון מבוא חמה. כבר בהתחלה קל להבין שמדובר בכביש מאתגר במיוחד. הכביש אומנם חדש, אך הוא זרוע בסיבובים חדים ופניות עיוורות הדורשים ריכוז מרבי בנהיגה, גם עבורכם וגם עבור מי שבא מולכם. הכביש מתפתל עוד ועוד ובצדי הכביש מתגלים נופים מדהימים: אפשר לראות עמוק אל תוך שטח סוריה בצד אחד, ובהמשך הכביש אפשר גם להציץ בכיוון הכינרת, כאשר מגיעים אל החלקים הגבוהים. לכביש הזה מומלץ להגיע דווקא בשקיעה, גם בגלל החום וגם בגלל הנוף. בסוף מומלץ לעצור להתרענן במבוא חמה, שנקראת כך כי היא הראשונה שהשמש באה לבקר כל יום.

מחפשים עקרבים: כאן אנו עוסקים בכביש היסטורי, שלפעמים פתוח לתנועה ולפעמים לא. אם לא, אז לא נורא. אם כן, מדובר בחוויה. ואגב, שנים שלא ראינו כאן עקרב. ראשית יש להגיע לדימונה. מדימונה אנו ממשיכים בכיוון אילת, אך מסענו מתחיל הרבה לפני אילת: בצומת רותם נפנה ימינה - לכביש 206, אל המדבר. אחרי שנחצה את מסילת הרכבת נפנה שמאלה בכביש המוביל למעלה עקרבים. כאן אנו מתנתקים מהציביליזציה. אין קליטה סלולארית, רק אנחנו והמדבר. פעם זו היתה הדרך לאילת, כעת היא נשכחה ומוזנחת.

הכביש מתפתל בתוך המדבר ודורש תשומת לב בגלל בורות שנפערו בו. אחרי אינספור פיתולים נחשף אחד מפלאיה המרשימים ביותר של ישראל: המצלעות: לוחות סלע אדירים בגובה עשרות מטרים כל אחד המזדקרים אל השמים. על הצלע הקרובה ביותר - "מעלה עקרבים הרומאי" מאות ואלפי מדרגות מסותתות בסלע על מה שהייתה דרך מסחר עתיקה לפני אלפי שנים. כבר אז נהנו מהנוף הזה - אבל ללא מזגן.משם נמשיך ישר בכביש שמעטים מכירים החוצה את נחל צין – עד החיבור לכביש 90 ומשם ימינה לאילת.

אם אתם בכל זאת חוששים מצבירת הקילומטראז - אין לכם ממה לדאוג. בליסינג פרטי תפעולי הגבלת הקילומטראז השנתית היא 20,000 קילומטרים. זה משאיר הרבה קילומרים ספייר לנסיעות כיף, מעניינות ולא שיגרתית.