הרשויות לא מוכשרות לטפל בנפגעי מין? "חקירת אונס של ילדה היא לא חקירת שוד"
הסתבכות הפרשה בבנימין מעלה על פני השטח את הליקויים בהכשרת שוטרים, פרקליטים ושופטים לטיפול בטראומה של תקיפה מינית, בעיקר אצל ילדים. "תיקים מנוהלים ע"י מי שמיומנותם לוקה בחסר", טוענים בתחום. האם מערכות החוק והרווחה מטפלות כראוי בעשרות אלפי הילדים המתלוננים?
פרשת האונס בבנימין שנחשפה השבוע הובילה לזעזוע עמוק בציבור לא רק מעצם המעשה ונסיבותיו, אלא גם בגלל הסדק שהתרחב באמון הציבור ביכולתה של מערכת אכיפת החוק להגיע לחקר האמת במהירות וביעילות. בכל יום מתפרסם פרט מידע נוסף שבמקום להשלים את פאזל הראיות לתמונה בהירה וקוהרנטית, טורף מחדש את הקלפים, ובעיקר - מעיד על כך שהחקירה רחוקה מלהסתיים וכי רב הנסתר על הגלוי. האם ומה ניתן לעשות כדי שטחנות הצדק יפעלו מהר יותר, יעיל יותר ובאופן מקצועי ומותאם יותר לעיסוק בתחום כה מורכב ורגיש של פגיעה מינית? בינתיים ילדה בת 7 תולה עיניים במערכת אכיפת חוק שתמצה את הדין עם מי שפגע בה.
"המצב כיום הוא שאף לא אחת מזרועות מערכת אכיפת החוק הגדירה הכשרה בתחום טראומה מינית כתנאי להתחיל לעסוק בתיקי עבירות מין", אומרת היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, עו"ד איילת רזין בית אור. "ברוב המקומות לא הוגדר סף של ניסיון או גיל כתנאי לעיסוק בתחום. לא שוטרים, לא פרקליטים ולא שופטים. המשמעות היא שישנם לא מעט תיקי עבירות מין המנוהלים על ידי אנשים שלא עברו הסמכה מקצועית בתחום, ושמיומנותם לחקור, לנהל תיק או לשבת בדין לוקה בחסר בהקשר זה, שהרי אין תיק שוד כתיק פגיעה מינית של אב בבנותיו".
לדבריה, מעגלי האשמה והבושה שנדרשת הנפגעת לשבור והמחירים החברתיים שהיא תשלם על חשיפת הסוד קשים, משתקים ולעיתים אף מביאים לחזרה מהתלונה.
"נדרשת הבנה מעמיקה של השלכות הטראומה שיש להן לעיתים ביטויים בלתי הגיוניים או מעוררי חשד למי שאינו בקיא בתחום, כגון מועדות לפגיעות מיניות נוספות במהלך החיים, התמודדויות נפשיות וניסיונות אובדניים", מסבירה רזין בית אור. "נדרשת הבנה של הפער בין האופן שבו פועל הזיכרון האנושי כשהוא חווה טראומה, לבין יכולתו של אדם לשחזר את האירוע לפרטיו ברף הנדרש להרשעה בפלילים. לשם השוואה, מתנדבות מטעם מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית עוברות הכשרה אינטנסיבית של יותר מחצי שנה, עד שהן מתמקצעות במתן הסיוע הייעודי והייחודי הנדרש במקרי פגיעה מינית".
הילד חושש שלא יאמינו לו
מדי שנה מגיעות למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית כ-50 אלף פניות. כ-60% מהפונים עברו פגיעה בילדותם ומהסיפורים שהם מגוללים עולה פעמים רבות מוטיב חוזר שבו הושיטו יד לעזרה לאיש אמון מבוגר, אך זו נדחתה - מחוסר ידע, הבנה או יכולת להכיל את הסיפור שעמד להיחשף.
"כשמכירים את הנתונים שלפיהם אחד מתוך שישה ילדים עתיד לעבור פגיעה מינית, לא ברור מדוע תכנים של זיהוי פגיעה מינית ומתן כלים למענה מותאם אינם בגדר תכני חובה לאנשי חינוך, בריאות וטיפול, ממש כמו הכלים למתן עזרה ראשונה רפואית שמוטמעים מזה שנים רבות בתוכניות לימוד", תוהה רזין בית אור.
בניגוד למה שניתן לחשוב, ברוב המקרים הפגיעה המינית בילדים לא מלווה בהפעלת כוח. מנהלת מרכז הפניות של המועצה לשלום הילד, העובדת הסוציאלית מירה קרני, מסבירה כי "תמימותו וחולשתו של הילד, כמו גם סמכותו של המבוגר, מאפשרים לפגוע בילד תוך שהפוגע מסתפק בפיתויים שונים או באיומים. מרבית הפגיעות המיניות בילדים מבוצעות על ידי אדם המוכר לילד. זה לא רק אונס אלא כל מעשה בעל הקשר מיני, כמו איום מילולי, חשיפת איברי מין, חשיפה לתכנים מיניים לא מותאמים, מגע פיזי וכו'. ישנן פגיעות רבות בילדים גם באמצעות תקשורת דיגיטלית".
"התגובה הראשונה של המבוגר שאותו שיתף הילד משפיעה מאד על הילד, ולכן חשוב, למרות הקושי, שלא להביע בהלה, להרגיע ולהקשיב בסבלנות. חשוב להגיש תלונה במשטרה או במרכז ההגנה הקרוב לאזור מגוריו של הילד, לטפל ולא להסתיר, לתמוך ולסייע לילד בעזרת בעלי ידע מקצועי וניסיון, ולא להקשות על הילד בהוספה של סודות ופחדים".
תחנת משטרה מפחידה את הילד
מרכזי ההגנה שאותם הזכירה קרני הם מסגרות תומכות, שמלוות את המשפחה במקרים שבהם הילדים נפגעים בעבירות אלימות או מין. יש שמונה כאלה ברחבי הארץ והם מופעלים על ידי משרד העבודה והרווחה. המרכזים מאכלסים תחת קורת גג אחת אנשי מקצוע מומחים בתחומים שונים העוסקים בתהליכי הערכה, חקירה ואבחון של ילדים ובני נוער נפגעי עבירות והתעללות. ניתן לפגוש בהם את כל גורמי המקצוע הרלוונטיים על מנת לקבל סיוע ראשוני, ייעוץ ותמיכה בהליך החקירה, במידה שיוחלט על כך.
חוה לוי, עובדת סוציאלית ראשית לחוק הנוער במשרד העבודה והרווחה, מסבירה את הסיבה להקמת המרכזים, לפני 13 שנה: "כשקורה אירוע תקיפה מינית או פיזית לקטין אז כולם נפגעים - הקורבן שנפגע פיזית, משפחתו וסביבתו הקרובה. הצעד הראשוני שהמשפחות עושות, בעיקר כשמדובר בקטינים, הוא לפנות למשטרה – ואז הקטין מגיע למקום הומה מלא שוטרים, נבהל מעצם המקום שבו הוא נמצא ויש חשש לטראומות משניות.
"הילדים עוברים אבחון ובדיקה רפואית, אבחון של מצבם הנפשי ונפגשים עם הגורמים הנדרשים לחקירה כמו חוקרי ילדים, חוקר משטרה, עובד סוציאלי לחוק הנוער ורופא. אחד היתרונות במרכזי ההגנה הוא שהם חוסכים מהילדים את הקושי שבלעבור הליכי חקירה בידי גורמים שונים ובמקומות שונים ולחזור על תיאורי הפגיעה שוב ושוב".
אל מי ניתן לפנות לקבלת עזרה אם עולה חשש שילד נפגע מינית? קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית במספר 1202 לנשים ו-1203 לגברים; מוקד החירום של משרד הרווחה שפועל 24 שעות ביממה במספר 118; המועצה לשלום הילד במספר 02-6780606 או במייל ncc@children.org.il
לפנייה לכתב/ת 
