"כל יציאה שלי מהבית היא יציאה מהארון"
המושג 'יציאה מהארון' תמיד חוזר על עצמו, הוא לא נגמר אף פעם. אתה יכול לצאת מהארון מול החברים, מול המשפחה, בעבודה, מול אנשים שפוגשים אותך ברחוב, אבל אתה תמיד יוצא מהארון. צפו בפרק השני של שירלי-צ'ארלי
(תחקיר: לורי שטטמאור, תסריט ובימוי: אסף קוזין, עריכת וידאו: שגב גינזבורג, הפקה: מיכאלה חזני)
כלל לחיים: זה שדברים קורים וזה שדברים פופולריים לא עושה אותם נכונים. יש מונח שנקרא 'דיספוריה מגדרית' - המצוקה הפיזית והנפשית שאדם חש כשהזהות המגדרית שלו לא תואמת את הנראות המגדרית שלו.
האהבה הראשונה שלי היתה החבר הכי טוב שלי בילדות. היא גודלה כבן אבל מהר מאוד נתפסה כבת. מעולם לא היה בינינו שום דבר, זה היה ממש חברי-אפלטוני. גם לא ידעתי מה זה אומר לגביי, לא ידעתי מה זה אומר לגביה, התביישתי לשאול אבל היא פשוט נראתה כמו היצור הכי קסום ביקום. רק רציתי להיות קרוב אליה ולא ידעתי להוציא את המילים האלה מהפה.
חשוב לומר שמשיכה היא משיכה רגשית ו/או פיזית. יש אנשים שלא נמשכים פיזית. זאת אומרת שהם א-מיניים, הם נמשכים רגשית. יש אנשים שהם פחות נמשכים רומנטית, הם נמשכים רק פיזית. הנטייה המינית שלי היא מה שנקרא 'לא הטרו, לא הומו'. זאת נטייה מינית מולטי-משיכתית. זה אומר שאני נמשך לכמה מגדרים. אני יודע שזה כאילו נשמע קצת מגוחך, כי נשים הן נשים וגברים הם גברים, אבל פשוט מהניסיון שלי עד עכשיו, אז נגיד גברים נשיים יותר מושכים אותי, אבל אני לא רואה את עצמי מבלה את חיי עם גבר.
"תתכונני לאבד הכול"
המושג 'יציאה מהארון' תמיד חוזר על עצמו, הוא לא נגמר אף פעם. אתה יכול לצאת מהארון מול החברים, מול המשפחה, בעבודה, מול אנשים שפוגשים אותך ברחוב, אבל אתה תמיד יוצא מהארון. כשאני יוצאת מהבית, אני יוצאת מהארון. היו לי כמה יציאות מהארון בחיי. היציאה הראשונה שלי מהארון היתה בסביבות גיל 17. שאלתי את עצמי אם אני לסבית בפעם המי יודע כמה, ואמרתי: וואלה, כן. לסבית. זה היה תהליך, וכאילו הגדרתי את עצמי כביסית, כלומר כבי-סקסואלית. בגיל 30 הגעתי לסינמטק תל אביב לפסטיבל הקולנוע הגאה. הערב עסק במקבץ סרטים על גברים טרנסים, וזה דיבר אליי. כל מה שקרה זה בעיקר שמצאתי את עצמי יושב שם ובוכה, ושאלתי את עצמי אם הייתי מרגישה שיש לי רצון לעבור תהליך כזה בעצמי, ולא כל כך הבנתי מה קורה פה.
אז הלכתי להתייעץ עם חברה, והיא אמרה לי משפט מאוד אופטימי ויפה. היא אמרה לי: "תתכונני לאבד הכול. את המשפחה שלך, את החברים שלך, את העבודה שלך, את כל מה שעבדת בשבילו וחשוב לך ויקר לך, תתכונני לאבד". נראה לי שבאותו הרגע הבנתי שזה לא מה שמפחיד אותי. זאת אומרת, שעדיף לי להיות נאמן לעצמי. אבל עדיין הייתה לי השאלה של: אני לא מבין, אני לא מרגיש גבר טרנס, אני לא מבין מה קורה פה. ואז פגשתי עוד חבר, חברה, והוא אמרה לי שהוא 'ג'נדרקוויר', ושאלתי: מה זה? הוא אמרה שכאילו התחושה היא שזה לא בדיוק להיות או בן או בת, וזה היה הרגע שבו הבנתי שזה מה שאני.
הפסדתם את הפרק הראשון של שירלי-צ'ארלי? לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
