שתף קטע נבחר
 

השקט של גבי אשכנזי

כחול לבן במבוי סתום - לפיד ו"הגנצים" מחוברים רק כי אין ברירה. חבר הרביעייה היחיד שלא משויך ל"שבט הלבן" ירד למדרון אחורי, אולי כדי להוציא את כולם מהבוץ. למשל בתסריט מפתיע של בחירות פנימיות | פרשנות

 

כחול לבן (צילום: AFP)
הרביעייה אחרי פרסום המדגמים בבחירות האחרונות(צילום: AFP)

הכתובת על הקיר: אם מפלגת כחול לבן תחזיק יחד עד הבחירות הקרובות זה יהיה נס. זו לא רק המתיחות בין הרביעייה, לא רק הפערים בתפיסה ובדרכי החשיבה. כולם שם מבינים ש-35 מנדטים הם מספר שיהיה קשה לשחזר.

 

גם במערכת הבחירות הראשונה, כשהכול עוד היה חדש וטרי, בלטו ההבדלים ב"תיבת נח" הזאת, שהוכנסו אליה זוגות זוגות בחסות הכותרת "להחליף את נתניהו". היו שם כל הזמן פערי אידיאולוגיה, פערים באופן החשיבה, לא ויכוחים קטנים. סוגיות מהותיות במחלוקת שסביבן חגו תוך כיבוי שריפות קטנות. הייתה תקווה גדולה שאפשר לסתום את האף בכל מיני נושאים כי הרכבת ממשלה תחפה על ההבלגה.

 

אלא שעכשיו נוספה אל הפערים הקיימים ממילא גם התוצאה של הטעויות שנעשו, זו שהשאירה את כחול לבן עם הישג מרשים ואפס יכולת תמרון פוליטית. והיום ההתפלגות מסובכת אפילו יותר. אם היו חושבים שיוכלו בנפרד להביא 25 מנדטים לבני גנץ ועוד 13-12 ליאיר לפיד, היו בוודאי מתפצלים. אבל זה לא המצב.

 

אז הם יחד, לא מבחירה. לשיטתו של גנץ, לפיד הוא שמנע ממנו להיכנס לממשלה בעקבות ההצהרה "לא נכנסים בגלל כתב אישום" וסביר להניח שהוא גם נוטר לו על כך. גנץ גם מבין שלפיד הוא החסם המרכזי ליצירת בריתות בשל יחסיו העכורים עם החרדים ושבגללו משחקת כחול לבן בתוך בנק מנדטים מוגבל שמייצר תקרה בלתי חדירה.

 

גם בשל כך, ככל שמערכת הבחירות תתקדם, יגבר הלחץ על לפיד לוותר על הרוטציה ולהתגמש בעמדות. ויו"ר יש עתיד, שממילא משלם מחיר על הכניסה לשותפות - שגובהו עדיין לא ברור - ישלם שוב. 

 

מי שמשוחחים עם לפיד מתרשמים שהוא בז ליכולת (או חוסר יכולות) הניהול של ה"גנצים". בראייתו, איש צבא שהופך לגנרל הוא בדרך כלל איש מקובע, וזה בלשון עדינה. למה? כי 35 שנה מורגל הגנרל שלא להתווכח, מקבל פקודות ומבסס אופי שאינו מתאים לפוליטיקה. רק מעטים מצליחים להשתחרר מזה ולהפוך בעצמם למנהיגים, סבורים בסביבתו של לפיד, ולא בטוח שגנץ ומשה (בוגי) יעלון הצליחו.

כחול לבן (צילום: רויטרס)
(צילום: רויטרס)

מי שכן הצליח, לדעת כולם, אבל יושב בצד ובשקט, הוא גבי אשכנזי. בשעה שהקטטות הפנימיות מתרחשות, הוא דווקא נמנע מהצפה של ראיונות, ממעט בהתבטאויות ובשיגור הודעות לעיתונות. ממתין לרגע הנכון. הוא לא חלק מהמהומה. לא מכתים את כחול לבן והם לא מכתימים אותו.

  

לכל אחד בהנהגת המפלגה הזאת, כחול לבן עשתה משהו. לאשכנזי לא. הוא מודע לפופולריות שלו, לעובדה שבניגוד לשלישייה, הוא לא משויך ל"שבט הלבן". לא שלדג, לא מטכ"ל, לא עיתון במחנה. גולנצ'יק שיש לא מעט מצביעים במרכז ובימין הרך שרואים בו אחד משלהם. הירידה שלו למדרון אחורי אומרת הרבה. במערכת הפוליטית סבורים רבים כי בניגוד לגנץ, לאשכנזי יש תכונות אופי של מנהיג. הוא יכול היה לפתור הרבה מהמחלוקות או למנוע מהן להיווצר.

  

העובדה שגנץ מגיע לבחירות הללו מעט שחוק מחייבת את כחול לבן לעשות מעשה. למשל לעבור לפטנט הדמוקרטי - פריימריז פתוחים על ראשות הרשימה בין הרביעייה, ומי שייבחר - כולם אחריו. לא הנהגה משותפת, לא ריבוי קולות ועמדות.  

 

אם אשכנזי ייבחר הוא יביא גוון אחר וישאיר בשוליים את השיח הבלתי פוסק סביב מאבקי הכוח בין אנשי "חוסן", "תלם" ו"יש עתיד". אשכנזי כביכול מעל הפלטפורמות ואולי יש בכוחו לשנות את המנגינה. אם גנץ ייבחר זה יאפשר לו לבסס ציבורית את מעמדו המנהיגותי. בכל מקרה, נכון לרגע זה - בלי ניעור רציני ויצירתי, גם אם כחול לבן תביא הישג גדול במנדטים, הם בדרך ללא מוצא: בוגי לא יושב עם ביבי, יאיר לא יושב עם החרדים. המספרים נגדם - והסוף ידוע מראש.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עידן ארבלי
מורן אזולאי
צילום: עידן ארבלי
מומלצים