התייר שהפך לכוכב / עושה היסטוריה
רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלו, ונזכר בבארי לייבוביץ', הכוכב היהודי שהגיע ארצה כדי לבקר חברים, קיבל נעליים בהשאלה, הדהים את כולם באימון בהפועל ת"א והפך לסמל של המועדון (למרות שמכבי ניסתה להפריע)
עונת הכדורסל הישראלית היא כבר זיכרון רחוק, אבל סביר להניח שהאוהדים השרופים של הפועל ת"א לא ישכחו כל כך מהר את עוגמת הנפש ממנה סבלו בסדרת רבע גמר הפלייאוף מול מכבי ת"א. זה הסתיים ב-3:0 חלק, עם שלושה הפסדים בהפרש של כמעט 20 נקודות בממוצע, שבמהלכם ותיקי האדומים ודאי מילמלו לעצמם: "אצל בארי לייבוביץ' זה לא היה קורה".
המתאזרח היהודי בארי לייבוביץ' היה אחד, יחיד ומיוחד במינו. בקיץ 1968 הוא הגיע לביקור תיירותי בישראל, כדי לראות קצת את חבריו אייבן לישינסקי ומארק טורנשיין – שניים מהכדורסלנים האמריקאים שהפכו את הקבוצה מאוסישקין לאימפריה. בארי הגיע לצפות באחד האימונים של האדומים – הציץ ונפגע. מישהו השאיל לו נעלי ספורט, וכל הנוכחים הבחינו באופן מיידי בכישוריו יוצאי הדופן. אני זוכר עד היום את הרגע שהטריף את כל האולם – כשבסיום האימון הוא צלף מחצי מגרש עם גבו לסל והקפיץ לתקרה את כל מי שצפה. כבר אחרי האימון הראשון הזה היה ברור כי מדובר בפנומן, ושלהפועל ת"א אסור לוותר על ההזדמנות המדהימה שנקרתה בדרכה.
משם הפך לייבוביץ' לאחד הסמלים של הכדורסל הישראלי בתקופתו, שחקן אותו אוהדי כדורסל זוכרים עד היום לטובה – אם היה להם המזל לראות אותו בפעולה. האחרים רק שמעו סיפורים, ועדיין מתחברים אליהם. הרכז הנהדר שיחק בלונג איילנד (נבחר במקום ה-48 ע"י הניקס בדראפט 1967), ולפני שכיכב במדי הפועל ונבחרת ישראל, הוא צבר עבר עשיר בליגת ה־ABA – שלפני האיחוד עם ה-NBA התהדרה בשמות גדולים, כמו למשל ד"ר ג'יי.
נחזור לאותו אימון בכורה: ברגע שהוא הסתיים, מנהל הפועל מיהר להחתים אותו על חוזה שנתי בסך 600 לירות, כדי לרפד לו את הכיס בביקור הבא (זה היה כלום לעומת השכר שלו אז בארה"ב, 11 אלף דולר...). האדומים כבר ראו בעיני רוחם איך הוא הופך אותם לבכירים בעיר על חשבון מכבי בזכות הפתיחה החזקה שלו בליגה, אבל ערב משחק דרבי על משטח העץ בבלומפילד, הודיעה פיב"א כי הוא מוקפא בגלל עברו המקצועני – תוצאה של דיווח שקיבלו בארגון מנח קליגר ז"ל, אז יו"ר מכבי ת"א.
גם בלעדיו הפועל העצבנית, בהדרכת שמעון שלח, ניצחה 70:78, אבל הסערה הגדולה נמשכה גם אחרי המשחק. בהפועל סירבו להיכנע ולא היו מוכנים לוותר על כישוריו, ובהמשך הוא מונה למאמן במקום שלח (שהיה זה שהציע את הרעיון). הוא הוביל את הפועל לדאבל מדהים ב-1969, וכשחזר לשחק ב־1971, יצר קבוצה נפלאה לצד טורנשיין, צוקרמן וכל השאר. הוא ייזכר גם ממשחקים גדולים בגביע קוראץ' נגד טורינו וברצלונה עם 49 ו-51 נקודות בהתאמה, ופרש בגיל 40 אחרי שתי אליפויות בהפועל, ארבע בחירות לשחקן העונה וזכייה עם הנבחרת בסגנות אליפות אירופה ב-1979.
והיה עוד רגע אחד בלתי נשכח: בדרבי נגד מכבי בעונת 1981, הפועל מצאה עצמה בפיגור נקודה. הכדור הגיע ללייבוביץ', שניסה למסור אותו לשחקן שהיה חופשי מתחת לסל. אמנון אבידן, אז חבר הנהלה של מכבי, היה קרוב למשטח ולקח ממנו את הכדור. בניסיון חוזר הוא מסר לשמואל נחמיאס שנכשל בזריקה. והשופטים? המשרוקיות נדמו, אבל איזה שחקן הוא היה.
לפנייה לכתב/ת 
