ריקוד הניצחון של שחר
מתי התגלה הכישרון? מה מידת ההשקעה שמובילה להצלחה? אילו תכונות מבדילות בין מי שסתם מתאמן כדי ליהנות ומי שיכול להפוך לאלוף? על איזו שגרה צריך לשמור כדי להמשיך להתקדם? שחר קרני (13) מחולון, רקדנית מחוננת, מציגה את המתכון להצלחה
בשיתוף תלמה
מגיל ינקות, כך מעידים הוריה, היה לה מקצב משלה. שחר קרני (13) מחולון החלה את דרכה כרקדנית כבר בגיל שלוש. בחוגים שבהם השתתפה היא בלטה מיד באופן חריג. עם השנים, התחביב הפך לפעילות מקצוענית. באפריל האחרון קטפה קרני את המקום השני במקצה אישי בתחומי ההיפ-הופ והריקוד המודרני בתחרות פתוחה למועדונים שנערכה בקייב, אוקראינה. בנוסף, היא השיגה יחד עם קבוצתה מסטודיו "דאנס" בחולון את המקום הראשון בשני מקצים קבוצתיים.
אז איך מבדילים בין תחביב למקצוע כשמדובר בילדים? כיצד ניתן לזהות אצלם כישרון ייחודי? הורים ישראלים רבים ודאי מתחבטים בשאלות הללו, ותוהים האם כדאי להשקיע ולפתח כישרון שהתגלה אצל ילדיהם לכדי מחויבות מקצועית. אחרי הכל, גם כישרונות גדולים דורשים עבודה קשה והתמדה כדי לממש את הפוטנציאל ולא כל ילד, ומשפחתו שתצטרך גם היא להשקיע, יכולים לעמוד בזה.
לשיטתה של רינת קרני, אמה של שחר, צריך כמובן כישרון מולד, אולם "המתכון ליצירת אלופה מתחיל קודם כל בתשוקה שצריכה להיות לה למקצוע. ברגע שיש תשוקה אני חושבת שהשמיים הם הגבול. אם נוסיף לזה כישרון מולד, התמדה ונחישות – הרי לך המתכון להצלחה".
וכנראה שבעורקים של שחר התשוקה לריקוד זרמה כבר מגיל צעיר מאוד. "אני זוכרת אותה מגיל קטן מאוד רוקדת מול המראה בבית, ומחוברת בכל הנשמה שלה למוזיקה. בגיל שלוש, כשלקחנו אותה לחוג ריקוד – המדריכים אמרו לי שילדה הזו יש כישרון יוצא דופן, ושאני צריכה לפתח לה אותו כבר עכשיו", נזכרת האם.
קרני רוקדת מגיל שלוש מגוון רחב של סגנונות: ג'אז, היפ-הופ, בלט וריקוד מודרני. התפיסה שלה גורסת כי רקדן מקצועי חייב ורסטיליות טכנית כדי להגיע לרמות הגבוהות ביותר של התחום. "ענף הריקוד מיוחד יותר בעיניי מענפי ספורט אחרים כמו כדורסל או אתלטיקה מאחר שבריקוד יש מקום להביע רגש. ריקוד זה מקום שאפשר לברוח אליו. אותי אישית זה מרפא וגורם לי להיות רגועה יותר. אני מרגישה שיש לי מקום שבו אני יכולה להתבטא", מתארת קרני בת ה-13.
כרקדנית מקצועית מקפידה קרני לשמור על שגרת חיים מסודרת, כזו שמסייעת לה לתפקד בהצטיינות גם בלימודים וגם בספורט. "אני קמה כל יום בשש וחצי בבוקר, מתארגנת ואוכלת דגנים עם חלב. לאחר מכן אני הולכת לבית הספר ולומדת כשמונה שעות. אחר הצהריים אני הולכת לסטודיו ומתחילה באימון", היא מספרת, "יש לי כל יום אימון ואני מסיימת מאוד מאוחר – בסביבות עשר וחצי בלילה. זאת שגרה לא פשוטה למישהי בגילי, אבל אני מוכנה להקריב כי אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה. לפעמים קשה לי לקום בבוקר אחרי ימים עמוסים, ותמיד - איך שהבוקר שלי נראה זה משפיע לי על יתר היום".
ההשקעה הנדרשת מספורטאי בגילי העשרה היא הרבה מעבר לרוטינת האימונים המפרכת. הצורך לשמור על אורח חיים מאוזן והוויתורים הנדרשים במסגרת חיי החברה - דווקא בגיל משמעותי זה - מעצבים את אישיותו של הספורטאי ו"מסננים" באופן טבעי את בעלי המשמעת העצמית שמוכנים להקריב לטובת המקצוע מתוך אלה שלא עומדים בכך.
"מעבר לריקוד עצמו חייבים לשמור על אורח חיים בריא. זה אומר לישון בשעות הנכונות, לאכול בריא ומאוזן, ובאמת לשים את עצמך בשגרה שבה אתה מכבד את הגוף שלך והוא מכבד אותך", מסבירה קארין ארביב, מנהלת סטודיו "דאנס" בחולון והמאמנת של קרני, "למעשה, רקדן מקצועי צריך משולש של תמיכה: ההורים, הסטודיו והילד עצמו. שחר נמנית עם הרקדנים שיש להם את השילוש הקדוש הזה. היא מאוד אמביציוזית, היא מאוד רוצה ומשקיעה ולא מוותרת לעצמה. היא גם עברה תהליך התבגרות שעזר לה להגיע להישגים".
האמא רינת מוסיפה ש"באיזשהו מקום, השגרה של שחר היא שמובילה להצלחה שלה. היא מראה נחישות והתמדה לאורך כל השבוע, אם זה בלימודים בבוקר או באימונים אחר הצהריים. היא דואגת לשלב ולאזן בין הכל, עושה לעצמה סדר בחיים ומקפידה על כך. אנחנו, כהורים, מרגישים שהיא עושה מה שהיא אוהבת, ומצד שני גם לא מוותרת על ההישגים בלימודים ועל חברים".
עבור כל ספורטאי וספורטאית, הכל מתנקז לימי התחרות המתוחים. בדקות בודדות על הספורטאי, במקרה הזה הרקדנית, להביא לידי ביטוי שנה שלמה של אימונים מפרכים וחזרות אינטנסיביות על הנאמבר. "לפני התחרות שהייתה באפריל בקייב, כל הקבוצה שלנו בסטודיו נרתמה למאמץ", מספרת שחר, "התאמנו שעות ארוכות וביצענו עוד ועוד חזרות. בשבוע האחרון היינו כל הזמן בסטודיו. בגלל שהיה לי גם מקצה סולו, אני התאמנתי גם מעבר לשעות הקבוצתיות.
"כשאתה מגיע לרגע האמת – לתחרות עצמה – זה מאוד מרגש. במיוחד אחרי שקיבלנו את הפרסים וההכרה הבינלאומית. היינו כל כך שמחים ומרוצים מההישג. לבד, במקצה הסולו, לא האמנתי שאני אגיע למקום השני, אבל שמחתי שהעבודה הקשה השתלמה לי והוכחתי את זה לעצמי. עם הסטודיו, בתחרות הקבוצתית, ידעתי שאנחנו טובים ומסוגלים להגיע פעמיים למקום הראשון".
"אני חושבת שלספורט יש משמעות אדירה עבור נערים ונערות", מוסיפה רינת קרני, "ראשית, זה שומר על הכושר הגופני. בנוסף, זה בונה ביטחון עצמי ועצמאות. דרך הספורט יש לצעירים אפשרות להיחשף לסיטואציות שככל הנראה הם לא היו מתמודדים איתן אחרת, למשל הצורך להתמודד עם לחץ בתחרות, הצורך להכיל לפעמים כישלונות והפסדים וגם הצורך לפרגן ולהסתדר אחת עם השנייה בסטודיו לריקוד. אלה דברים ששחר מקבלת מדי יום בשגרה שלה".
ומה לגבי העתיד? דבר אחד ברור לקרני – ספורט ימשיך להוות חלק מרכזי בחייה. "בעתיד אני רוצה להמשיך לעסוק במה שאני אוהבת, ולהתמקצע בריקוד עוד יותר. אני יודעת שגם כשאהיה גדולה אני אעסוק בספורט ואגיע להישגים נוספים", היא מסכמת.
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף תלמה
לפנייה לכתב/ת 
