להכיר את יוון ממושבו של מבריק
טבע פראי, נופים משכרים, ארוחות שחיתות, שלג בקיץ, אגמי טורקיז ומבריק ספורט אחד. לא להאמין שכל זה נמצא במרחק שעתיים טיסה מפה. יוון שלא הכרתם, עם הרגל על הגז
תארו לכם את התמונה הבאה. יצאתם מהבית לכיוון שדה התעופה. שלוש שעות לפני הטיסה. המראתם בזמן, בתקווה שאף נוסע לא נתקע בדיוטי פרי ותקע מטוס שלם להמתנה מיותרת. שעתיים טיסה, חצי שעה התארגנות אחרי נחיתה ונסיעה של עוד שעתיים באוטובוס תיירים מהודר. מה היה לנו עד עכשיו? 7 שעות וחצי מהרגע שפתחתם שוב את הדלת כדי לוודא שהשארתם באמת אור קטן בסלון נגד גנבים, ועד הרגע בו אתם מתחילים להפציץ את עמודי האינסטגרם והפייסבוק שלכם.
כי בפרק הזמן הזה עברתם ממצב צבירה של "עוד יום עבודה סטנדרטי" למה שהתגלה כחוויה של פעם בחיים. אלא אם עושים בשכל ומחליטים לעשות אותה עוד כמה פעמים כמובן. ויש גם תגלית: ממש לא צריך לטוס לקצה השני של העולם ולהוציא עשרות אלפי שקלים כדי לשבת ברכב שטח מטורף, לחרוש נופים עוצרי נשימה במזג אוויר מושלם. עם בוץ, מים ושלג באמצע הקיץ, עם בתי בתי מלון מהאגדות וארוחות מושלמות.
לונג סטורי שורט, כמה שעות מחדר המדרגות בראשון לציון ואני מוצא את עצמי יושב לארוחת צהרים יוונית קלאסית בעיירת חוף ליד הים, עם שני דגי בורי, סלט יווני, יין מקומי. תאמינו לי, הבן אדם לא צריך הרבה יותר מזה בחיים. חצי שעה אחרי הקפה, אני משתחל למושב הנהג של קאן אם מבריק ספורט, החבר המוטורי שלי לכמה ימים. כיוון מראות, וגזזזזז. חמישה ימים של גז אם לדייק, פול גז בחלק די גדול של הזמן אם לדייק עוד יותר. עמקים, נהרות, אגמים פסגות, עיירות ציוריות שכמו הזמן עצר בהם מלכת ולכן גם מינון הגז היה נמוך. אבל תנו לי לפרט.
וביום הראשון, בערב: את יום הטיסות והנסיעות והארוחות היווניות והתענוג שמכה בך, סיימנו בארוחת ערב בהרים במלון מונטנמה (Montanema), הנחשב לאחד היפים והמיוחדים ביוון. כל חדר הוא למעשה בקתת עץ ענקית בגודל 70 מ"ר ששוכנת בין עצי יער מעל אגם פלסטירה המדהים, 700 מטר מעל פני הים. אני יכול לפרט לכם כמה היה טעים, אבל היין היווני דחף אותי לשינה מוקדמת. ובוקר שאחריה, עם השכמה למראה מסחרר שפספסנו בנסיעת הערב בין הכפרים הציוריים במעלה ההר.
ארוחת בוקר ענקית (אתם כבר מבינים את הרעיון) ושוב על המבריק לכיוון עמק ת'סאליה המרהיב, בו נמצא המנזר המפורסם מהסרט ג'יימס בונד לעינייך בלבד. לאף אחד אין ממש מושג איך הצליחו לבנות אותם כחלק כמעט אינטגרלי מהמצוקים האדירים. שעת צהריים הגיעה וניחשתם נכון, ארוחה פנטסטית (מתנצל, המטבח היווני הוא הטוב בעולם מבחינתי) ואחריה טיפוס דרך יער עבות עד לגובה של כשני קילומטר, חציית הרכס הגבוה ושוב למלון. מכירים את ההרגשה של אמבטיה חמה לפני ארוחת ערב מפנקת והמון אלכוהול עם להקה וריקודים ספונטניים? לא נורא, תכירו.
היום השלישי נפתח, ובכן, כמו השני (סוד, גם כמו הרביעי) בארוחת בוקר נהדרת. נהיגה לאורכו של אגם פלסטירה ומשם טיפוס לרכס אגרפה ונסיעה על קו הרכס, ירידה לאחד הכפרים, ביקור בתחנת קמח עתיקה, נסיעה לאורך נהר אגרפיוטיס ורחצה מרעננת במי הטורקיז הצלולים והצוננים של הנהר. עוד כמה קילומטרים בנוף מרתק, תה מקומי על גשר עתיק מעל הנהר והופ, נהיגה לקרפניסי ושינה מתוקה.
היום הרביעי העניק את אחת החוויות היותר זכורות (מי סופר), עם נהיגה בדרך צרה ומפותלת במשך כשעתיים, במרומו של רכס גבוה נוסף, עננים מתחתו ולפנינו רק העיקול הבא ופנסי המבריק של המוביל. חוצים פסי שלג, פלגים וברגע אחד, בלי שום הכנה מראש, תמונת נוף ותצפית מטורפת על כל האזור. יום שכולל גם נהיגה בנהרות כשהמים מגיעים מדי פעם לגובה של כמעט מטר, פיקניק על גדת נחל כולל שכשוך מרענן ונסיעה עד לאגם קרמסטו ושוב טיפוס לתצפית על האגם המרהיב שנסענו לאורכו.
זה המקום לספר לכם שאני ממש לא איש שטח מסוקס שבולע מסמרים חלודים לארוחת בוקר וחוצה מדבריות עם רכב שבניתי ממכונת כביסה ישנה באמצעות לדרמן ונייר צלופן. אבל אני לגמרי יודע להעריך וליהנות מהרפתקה אמיתית. כזו שמשלבת בין טבע הכי פראי שיש, נהיגה בשטח מאתגר לעיתים, אבל זמינה ומוגשת כמעט על מגש של כסף, קלה לעיכול (שוב האוכל הזה).
ובבוקר היום האחרון: אי אפשר אחרת, ושאף אחד לא יספר לכם סיפורים. מסע שכזה מסתיים תמיד עם צביטה קלה בלב בבוקרו של היום האחרון. כבר נגמר?! עוד נהיגה, עוד קצת יער וכמה כפרים והגענו לנקות המוצא במקרקומי שם החלה ההרפתקה. נפרדים מהכלים, אוטובוס לאתונה, שעתיים באוויר, ביקורת גבולות וליד המסוע מחליפים טלפונים עם אנשים שרק לפני שבוע לא ידענו על קיומם והפכו לחברים שכבר מתכננים ביחד את הטיול הבא.
הכתב היה אורח חברת "כפרי דרייב" המארגנת טיולי רכובים באמצעות קאן-אם מבריק
לפנייה לכתב/ת 
