"באתי בגלל כאב גרון, והרופאה דיברה איתי על דיאטה"
אם אתם בעלי עודף משקל, יכול להיות שגם אתם חושבים פעמיים לפני ביקור אצל הרופא: מטופלים רבים מעידים שבלי קשר לסיבת הביקור, השיחה עם הרופא מגיעה מהר מאוד לדיאטות, כולל הערות מעליבות שכל קשר בינן לבין בריאות מקרי בהחלט. עכשיו מתחילים הרופאים להבין את הנזקים, הנפשיים והרפואיים, שגובה "רפואת ההשפלה"
גל ארביב בת ה־21 לא זוכרת ביקור אחד בחייה אצל הרופא שלא כלל התייחסות למשקל שלה, וזה בכלל לא משנה אם היא הגיעה בגלל שיעול או יבלת. הרופא תמיד מצא את דרכו לנושא הזה, ולא פעם בדרכים בכלל לא אלגנטיות. "אני זוכרת שבגיל 14 הגעתי לקופת חולים עם כאב גרון ורופאת המשפחה מיד ניתבה את השיחה למשקל שלי", היא מספרת. "חשבתי לעצמי, 'באתי בשביל הגרון, אז למה את מדברת איתי על דיאטנית?'"
זאת לא הייתה ההיתקלות האחרונה. צופה מהצד יכול להצדיק את החיטוט הזה בדאגה לבריאות, אבל הבעיה היא שלא פעם ההערות נושאות אופי שכל קשר בינו לבין רפואה מקרי בהחלט. "כשהייתי בת 17 הגעתי לרופאה לבדיקה שגרתית שלא קשורה בשום צורה למשקל", נזכרת ארביב. "היא אמרה לי 'תגידי, לא מפריע לך איך שאת נראית? לכל החברות שלך יש בני זוג, לא אכפת לך ממה שהסביבה שלך אומרת עלייך?' יצאתי משם בדמעות, מתוסכלת".
ההורים שלך לא שמו לזה גבול?
"בצעירותי ביקרתי אצל הרופאים עם ההורים וכמו כל הורה לילד עם משקל עודף, הם כמובן תמכו בעצות ובהמלצות הרופאים. בשלב מסוים התחלתי להגיב לזה באדישות. אני מתמודדת עם הערות על המשקל שלי מכל כיוון: הסביבה הקרובה, החברים, המשפחה. אז התווסף כיוון נוסף".
קיראו עוד
כך מפלה מערכת הבריאות אנשים שמנים
דו"ח ההשמנה 2018: כמחצית מהישראלים - שמנים
אבל היחס אותו ספגה ממערכת הרפואה חילחל והשפיע עמוקות. "במקרה אחר כאבו לי הברכיים ואמא שלי הציעה שנלך לרופא. אמרתי לה 'איזה טעם יש ללכת'. ידעתי שהשיחה עם הרופא תוביל ישר לטענות שהכאבים נובעים מהמשקל שלי. ברור לי שכוונתם של הרופאים טובה, אבל בתור ילדה שהביטחון העצמי שלה גם ככה מתחת לרצפה, זה רק עוד יותר הוריד לי אותו. גם כשהייתי בעיצומו של תהליך ירידה במשקל ומשתדלת בכל הכוח, הנושא היה עולה. בלי לדעת על המאמצים שלי, הרופא היה שואל 'למה אני לא עושה משהו עם עצמי' וזה גרם לי לשאול את עצמי 'אז מה עשיתי עד עכשיו'. למה אני בכלל מתאמצת".
"את לא נראית רעבה"
זה לא רופא אחד ספציפי, ואפילו לא מטופלת ספציפית. הניסיון המר של ארביב מול המערכת הרפואית מוכר מאוד לאנשים רבים. אנשים עם משקל עודף מעידים על אירועים דומים וחמורים שחוו במהלך השנים מול לא מעט רופאים. תקריות בהן אנשי צוות רפואי מפגינים תפיסה סטריאוטיפית ומעליבה, ומרשים לעצמם להעיר הערות בלתי רפואיות ושאינן מתבססות על ידע לגבי המטופל. המטופלים, מצידם, נפגעים, וגם בריאותם נפגעת. "לצערי נתקלתי מספר לא קטן של פעמים בתופעה הזו", מספרת שרון בלום, בת 35 מרמת־גן.
"הפעם האחרונה הייתה לפני כחצי שנה, הגעתי לרופא עור כדי לשאול על תגובה אלרגית שהייתה לי מעל עין ימין. התיישבתי בכיסא ועוד לפני שהתחלתי לדבר על הבעיה, הוא הסתכל עליי ואמר: 'למה את לא עושה ספורט?' עניתי לו: 'מי אמר שאני לא עושה ספורט?' והוא אמר שאם הייתי עושה ספורט לא הייתי מגיעה 'למצב הזה'. כל כך נפגעתי. אני מתאמנת שלוש פעמים בשבוע ונמצאת בכושר טוב. אחר כך הוא טפח לעצמו על הבטן ואמר: 'אנשים כמונו אוהבים לאכול'. הוא הוציא את הטלפון והראה לי תמונה שלו רוכב על אופניים והוסיף: 'קחי דוגמה ממני, תראי איך לקחתי את עצמי בידיים'. הייתי בשוק מההתנהלות שלו ומעצם העובדה שהוא מקיים איתי שיחה כזו".
מה ענית?
"אמרתי לו שאני דווקא כן עושה דיאטה, יש לי מודעות מאוד גבוהה לגוף. כשבאתי לצאת הוא עצר אותי בדלת ואמר לי: 'יש לי פתרון בשבילך, אולי זה קצת קיצוני אבל כדאי שתבדקי את זה'. הוא הביא לי דף שעליו כתובת לאתר אינטרנט של קבוצת אכלנים כפייתיים אנונימיים. הייתי בשוק. אם הייתי בחורה קצת יותר צעירה, אני חושבת שהייתי מתחילה לפתח הפרעת אכילה באותו הרגע"
לצד תחושת ההשפלה שחווים המטופלים, ה"טקטיקה" הזו גם מזיקה לבריאותם ואפילו לא גורמת להם לרזות. מחקר שפורסם רק לאחרונה בכתב העת הרפואי "Journal Pediatric Obesity" עקב אחרי 110 ילדים בני 12 במשך 8.5 שנים, ובחן את העלייה שלהם במסת השומן ביחס ל'מדד ההשפלה' שעברו בילדותם. התוצאות קבעו כי השפלת ילדים על רקע משקלם עשויה לגרום להם להשמין: ילדים אשר סבלו לעיתים תכופות מהשפלה על רקע משקלם בין אם היו בעודף משקל בתחילת המחקר ובין אם לאו, עלו ב־91 אחוז במסת השומן שלהם מדי שנה.
"מדי יום אני שומע ממטופלים שלי מה הם חווים מרופאים אחרים. אחת המטופלות סיפרה לי שהיא סבלה מצרבות, ורופא הגסטרו שטיפל בה אמר לה: 'את לא נראית רעבה'. היא לא חזרה אליו יותר", מספר דוקטור רז הגואל, רופא משפחה מומחה ומנהל המרכז לטיפול בהשמנה. "קיימת אפליה לרעה כנגד אנשים הסובלים מעודף משקל מצד הקהילה הרפואית. הם מגיעים עם בעיות רפואיות, ולעיתים רבות הרופאים שפוגשים אותם אומרים להם שזה תוצר של המשקל הגבוה, ובכך מפספסים אבחנות. הרפואה מבינה כיום כי ההשמנה נוגעת למנגנוני השובע ויש להציע לה טיפולים מתאימים. הרופא לא צריך לתפוס את תפקיד השופט ובמקום להגיד למטופל: 'תסתום את הפה שלך ותרד במשקל', יש להתאים לו טיפול אישי וללוות אותו באופן צמוד".
"הפסקתי ללכת לרופא"
לאחרונה, אחרי אינספור מטופלים פגועים ועשרות שנות דעה קדומה, "רפואת ההשפלה" מתחילה לקבל יחס מהקהילה הרפואית העולמית. לפני מספר חודשים הקדיש כתב העת היוקרתי JAMA מאמר נרחב בנוגע להשפלת מטופלים בעלי עודף משקל בידי אנשי צוות רפואי. לשם שינוי, האג'נדה הייתה בעד המטופלים ויצאה נגד ההערות הפוגעניות. "רפואת השפלה היא גם פוגענית וגם פוגעת בטיפול הרפואי", נקבע שם. "אין אפילו מטופל אחד הסובל מהשמנת יתר שלא חווה השפלה כלשהי וספג הערות של רופאים או אחיות כלפי מצבו, או לחלופין חווה פגיעה בזכות לפרטיות שלו וחוסר רגישות לצרכיו", אומר ד"ר יוני פרידהוף, מומחה להשמנה מאוניברסיטת אוטווה, ואחד מכותבי המאמר.
"היה רופא שהפנה אותי למכון המתמחה הפרעות אכילה, במחשבה שאולי יש משהו לא בסדר בי וההשמנה נובעת מיסוד פסיכולוגי או נפשי", מספרת ארביב. "הייתי ילדה בתיכון, וחשבתי 'למה אני צריכה ללכת למקום שיגיד לי שאני מכורה לאוכל?' במכון כמובן נאמר לי שאין לי שום התמכרות וההערכה של הרופא הייתה מוטעית. האמון שאני נותנת ברופאים נסדק".
התסכול גדול, והמוטיבציה לפנות לרופא כשיש בעיה צוללת. "לאיזה רופא שאני לא אגש, כמעט תמיד אני נשאלת 'מה לגבי המשקל שלך'", מוסיפה בלום. "אי־אפשר לצאת מנקודת הנחה שכל מי שנמצא במשקל עודף לא עושה ספורט או אכלן כפייתי, זה מוטעה, פוגע ומזלזל. התחושה שאני קיבלתי מכל אותם רופאים היא שהם מותחים ביקורת, אבל לא מתעניינים באמת בהרגלי האכילה שלנו".
מיכל שחם, בת 44, מתמודדת עם עודף משקל כבר שנים ארוכות. "אני לא יכולה לספור את כמות הרופאים שנתקלתי בהם שהעלו על הפרק במהלך הייעוץ הרפואי את נושא המשקל שלי", היא אומרת בעייפות. "לא אשכח שיחה שהייתה לי עם רופא מסוים, הגעתי אליו די נואשת, אחרי שעליתי באופן הדרגתי 25 קילו לאורך שנים. שיתפתי אותו שיש לי בעיה ואני לא מצליחה לרדת במשקל. בתגובה, הוא אמר לי לעלות 10־15 קילו נוספים, כדי שהוא יוכל להמליץ לי על ניתוח בריאטרי (ניתוח לקיצור קיבה, ניתוח קשה עם השלכות כבדות, ע"ט). הייתי די בהלם, לא הגבתי.
"במשך תקופה ארוכה נמנעתי מלהגיע לרופאים בעיקר בגלל זה. כמעט כל רופא שאיתו נפגשתי אמר לי 'את חייבת לרדת במשקל', במקום לשים את הדגש על הבעיות עצמן ואיך פותרים אותן. רופאת המשפחה האחרונה שטיפלה בי אמרה לי 'לפי התיק הרפואי שלך, לפחות שלוש שנים לא עשית בדיקות דם'. עניתי לה שאין לי מה ללכת לרופא שרק יודע להמליץ לי על ניתוח בריאטרי. כשרופא מעיר על המשקל שלי, זה קודם כל לא רלוונטי וגם מדובר בהטרדה לכל דבר ועניין. מתקיים כאן משל הביצה והתרנגולת: אומרים לי שאם תרדי במשקל הבעיה תיפתר, אבל ההתעסקות הבלתי פוסקת בנושא פוגעת במוטיבציה ובמסוגלות שלי לעשות זאת. זו שמנופוביה לכל דבר".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "איננו מכירים כזו 'תופעה'. ככל שיגיעו אלינו תלונות פרטניות נפעל בהתאם. משרד הבריאות ככלל מתנגד להערות שיכולות להחשב כפוגעניות. יחד עם זאת, עודף משקל הינו בעיה רפואית שיש לטפל בה כבכל מחלה אחרת. על הרופאים לפעול ברגישות גם בנושא זה".
לפנייה לכתב/ת 
