אז נמשיך למות במסדרונות בתי החולים

מערכת הבריאות זקוקה, דחוף, ל-5 מיליארד שקל ולתוכנית שיקום רדיקלית. זה עניין של חיים ומוות. ומה עושה הממשלה? מתכננת קיצוץ נוסף

ד"ר זאב פלדמןפורסם: 25.06.19 , 10:24

(צילום: שמיר אלבז)

גם בשנה החולפת מתו בבתי החולים מטופלים בעקבות זיהומים צולבים, אזרחים נשארו במסדרון חשופים בחולשתם, אחרים המתינו שעות ארוכות בעליבות בחדרי המיון וייחלו למיטה במסדרון. זעקת האזרחים, ההורים, הילדים והנכדים עלתה מכל עבר. הרשתות החברתיות מלאו צילומים עם מראות גרפיים מחדרי האשפוז ומפעולות פולשניות המתבצעות במסדרון בהיעדר מקום ראוי לביצוען בתנאים סטריליים.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

הכותרות זעקו. הוקמה ועדת לבדיקת המצב במחלקות הפנימיות, הוקמה ועדת חקירה אזרחית בראשות שתי שופטות בדימוס לבחינת מדיניות האוצר וקריסת ביטוח הבריאות הממלכתי. נשמעו עדויות קשות על הנעשה במערכת האשפוז, על אי-ספיקת רפואת הקהילה, על הזנחת המערך הפסיכיאטרי בישראל ועל הכשלים במערך בריאות הציבור. לראשונה בישראל הכניס שר בריאות מיועד התייחסות לתקציב מערכת הבריאות לקווי יסוד של ממשלה מתהווה.

ואז, פוף.... הכול מתפוגג. הכלבים נבחו, השיירה עברה, האוצר כמנהגו נוהג, ואנחנו חוזרים לקיצוץ הרוחבי במשרדי הממשלה – כנראה גם במערכת הבריאות.

אותה מערכת הבריאות שזקוקה לפחות לחמישה מיליארד שקל, עכשיו, כדי לא לקרוס. אותה מערכת שזקוקה לאלפי תקנים של אחיות ורופאים, עכשיו, כדי שיהיו צוותים לטפל בכם. שזקוקה, עכשיו, לשיקום מוסרי בתנאי האשפוז של החולים הפסיכיאטרים, לחיזוק רפואת הקהילה ולהארכת זמן המפגש בין רופא למטופל ל-15 דקות.

מערכת הבריאות זקוקה, עכשיו, למאות רופאים יועצים כדי להבטיח שתראו רופא יועץ לא בעוד תשעה חודשים, אלא עוד שבוע. היא חייבת, עכשיו, תוספת לסל התרופות שתיתן מענה לצרכים של כולנו, ועוד שני בתי חולים כלליים, בדרום ובצפון, כדי שיהיה מקום לאשפז את האזרחים כשיתחיל גל השפעת הבא.

מערכת הבריאות זקוקה, עכשיו, ל-600 מיטות אשפוז גריאטרי פעיל כדי להתחיל להיערך להזדקנות המואצת של האוכלוסייה, והיא זקוקה לתוכנית רב-שנתית לפיתוחה שתתווה את דרך שיקומה והיערכותה לעידן הטכנולוגי העומד בשער.

מאסנו בהבטחות לחיזוק הרפואה הציבורית ובתקציבים המגיעים בסוף לבתי החולים הפרטיים. מאסנו בכותרות המבטיחות מאות תקנים שלא מגיעים בשל "בעיות ביורוקרטיות". מאסנו בסדר העדיפות הלאומי המשאיר אותנו תמיד בסוף. כי החולים חולים מדי כדי להיאבק, בני משפחותיהם מטפלים בהם ועסוקים בהשגת מה שאמור להיות המובן מאליו - תור, מיטה, תרופה - ואין להם זמן למאבקים לאומיים.

אפשר לקחת דוגמה מהונג-קונג. כשמיליון מתוך שמונת מיליון תושביה יוצאים לרחובות - משתנה מדיניות ומשתנים סדרי עדיפות לאומית.

אנחנו נמצאים בתוך תהליך הידרדרות מתמשך של מערכת הבריאות המהווה איום קיומי על כולנו. הביטחון הבריאותי של תושבי ישראל נפרץ. מחר נהיה אנחנו במסדרון, במיון, בתור, בזיהום. מחר נהיה אנחנו בסטטיסטיקה של 6,000-4,000 המתים מזיהומים צולבים. מחר נהיה אלה אנחנו שנשכב על מזרון על הרצפה, כי לא תהיה עבורנו אפילו מיטה מתקפלת כשנזדקק לבית החולים הפסיכיאטרי.