רכשו מחסנים שכבר נמכרו לאדם אחר – וזכו
תובע טען ששורת נכסים בבית שמש שייכים לו, אבל בית המשפט קבע שלא ניתן להפריד אותם מהדירה שאליה הוצמדו, ונמכרה לבני זוג
בית משפט השלום בירושלים דחה לאחרונה
תביעה של אדם שביקש להצהיר על בעלותו בעשרה מחסנים בבית משותף בבית שמש, ובכך נקבע כי הבעלות שייכת לבני זוג שרכשו אותם עם הדירה שאליה הוצמדו. השופט אילן סלע קבע כי העסקה עם התובע לא תקפה מאחר שאי אפשר היה למכור את המחסנים בנפרד מהדירה, מה גם שלא דווחה לרשויות ואין לה כל תיעוד אצל החברה המשכנת.
בני הזוג, שיוצגו על ידי עוה"ד עמיר דרורי ואליהו שפירא, טענו מנגד כי המחסנים מעולם לא נרשמו על שם התובע והעסקה אף לא דווחה לחברה המשכנת, לרשויות המס ולרשות מקרקעי ישראל. לטענתם, הם רכשו את המחסנים בתמורה מלאה ואף דיווחו על העסקה לרשות מקרקעי ישראל ושילמו מס הרכישה.
בתביעה שהוגשה ב-2015 באמצעות עו"ד חוה הלר נטען כי התובע רכש את המחסנים תמורת 480 אלף שקל ב-2012. לתביעה צורף עותק מהסכם המכר ואישור זכויות שלטענת התובע מסר לו המוכר. לדבריו, כשנה לאחר הרכישה נודע לו כי בני הזוג פלשו למחסנים. לפיכך התבקש בית המשפט להורות על פינויים וחיובם בדמי שימוש של 108 אלף שקל.
תביעה
מקורות הפסידה קרקע בשל "רשלנות חמורה"
עו"ד אדיר לשם | פסקדין
החברה רכשה את החלקה ב-1964, אך מאז לא רשמה אותם על שמה. ב-2008 קנו אותה רוכשים חדשים, ובית המשפט קבע שהיא תישאר שלהם
עו"ד יונתן גמרניק טען בשם החברה כי התיעוד היחיד שיש לה הוא על מכירת הדירה והמחסנים לבני הזוג ולאדם נוסף. במילים אחרות, מבחינת החברה המחסנים מעולם לא נמכרו לתובע, מה גם שעסקה שכוללת רק מכירה של המחסנים בנפרד לא הייתה מאושרת כיוון שהדבר בלתי אפשרי לפי חוק.
המוכר עצמו אישר כי בתחילה מכר את המחסנים לתובע – באמצעות אחיו, אולם לטענתו העסקה בוטלה והוא החזיר לאחי התובע 100 אלף שקל והודה כי הוא עדיין חייב לו 380 אלף שקל.
השופט סלע קבע כי הבעלות במחסנים שייכת לבני הזוג. נפסק כי מהעדויות בתיק עולה כי אף שאחי התובע היה "המוציא והמביא" בעסקה הוא לא זומן לעדות במכוון והדבר עומד בעוכרי התובע.
מכל מקום, כל שהתובע הציג הוא העתק של הסכם מכר דל בן שני עמודים ואישור זכויות לא אותנטי, שלא זכור לעורך הדין של החברה המשכנת וחסרים בו פרטים מהותיים. חשוב מכך, השופט קבע כי גם בהנחה שהעסקה בוצעה אין ספק שהיא לא תקפה כיוון שחוק המקרקעין לא מאפשר למכור את המחסנים ללא הדירה אליה הוצמדו.
אם לא די בכך, גם התובע עצמו הודה שהמוכר ביקש לבטל את העסקה לאחר שהתברר כי אי אפשר לרשום את המחסנים בנפרד, ואף הסתיר את העובדה שהוחזרה לו חלק מהתמורה.
למעלה מן הצורך הוסיף השופט כי גם אם העסקה הייתה כשרה, העסקה עם בני הזוג גוברת משום שהוכיחו כי רכשו את המחסנים בתום לב ובתמורה, ומבלי שיכולים היו לדעת כי נמכרה לאחר לנוכח העובדה שהעסקה שלו לא נרשמה בשום מקום. לאור הדברים האמורים, התביעה נדחתה. לא נפסקו הוצאות משפט.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובע: עו"ד חוה הלר
- ב"כ הנתבעת 1 - החברה המשכנת: עו"ד יונתן גמרניק
- ב"כ הנתבע 2 - המוכר: לא צוין
- ב"כ הנתבעים 4-5 - בני הזוג: עו"ד עמיר דרורי , עו"ד אליהו שפירא
- ynet הוא שותף באתר פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
