העלאת גיל הפרישה לנשים: מה בער לאוצר דווקא עכשיו
תזכיר החוק של העלאת גיל הפרישה לנשים שהגיש בשבוע שעבר האוצר הוא צעד נכון, אבל העיתוי שלו - רגע לפני בחירות - עלול להביא לכך שזה יהיה מסמך שרק יעלה אבק. למה בגלל בעיה של 270 אלף איש בקרנות הפנסיה הוותיקות, מנסים לפתור סוגיה שמשפיעה על מיליונים, ואיך אפשר לפתור את בעיית הגירעון בקרנות בדרכים יצירתיות יותר
בשקט בשקט ומבלי ששמתם לב, ב־15 השנים האחרונות יצא מתקציב המדינה סכום של מעל 40 מיליארד שקל לטובת סיוע לקרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר. וזו רק ההתחלה. במסגרת ההסדר להצלת הפנסיה צפויה המדינה להזרים אליהן סכומים נוספים שעשויים להגיע לעוד מעל 100 מיליארד שקל(!) בשנים הבאות.
התוכנית להעלאת גיל הפרישה: "לא מעט נשים עלולות להיפגע"
הביטוח הלאומי: "תוכנית העלאת גיל הפרישה לנשים קשוחה"
משרד האוצר: העלאת גיל הפרישה לנשים תתפרס על פני 11 שנה
דחיית הקיצוץ בקצבאות הפנסיה: אפילו לא פלסטר
וכאילו כל זה לא מספיק, מקדם האוצר בימים אלה תזכיר חוק להעלאת גיל הפרישה לנשים. הטריגר להצעת חוק דרמטית כל כך דווקא בתקופה של ממשלת מעבר, הוא טיפול בגירעון שאליו שוב נקלעו הקרנות הוותיקות, בשל העיכוב בהעלאת גיל הפרישה לנשים.
ביום חמישי שעבר, לקראת שעות הערב, נחת בתיבת המייל של הכתבים הכלכליים תזכיר חוק שגיבש משרד האוצר להעלאת גיל הפרישה לנשים — נושא שנמצא במחלוקת כבר קרוב ל־15 שנים. למה דווקא עכשיו בתקופת ממשלת מעבר בוחר האוצר להוציא תזכיר חוק בנושא מהותי כל כך, שכבר שנים דנים בו מבלי להגיע לתוצאות? החלטה עקרונית על העלאת גיל הפרישה לנשים היא נכונה ומחויבת המציאות. הדיון לא צריך להיות האם יש להעלות את גיל הפרישה, אלא איך עושים זאת נכון.
תוחלת החיים בישראל עלתה בחדות בעוד שגיל הפרישה כמעט ולא השתנה. לפי תמונת המצב הנוכחית, סביר שנשים צעירות כיום יגיעו בממוצע לגיל 90 ומעלה. לא הגיוני שבמצב הנוכחי בו גיל הפרישה הוא 62 לנשים (לעומת 67 לגברים), הפנסיה שנשים צעירות מפרישות לאורך השנים תספיק להן במשך 30 שנה.
לפי הצעת משרד האוצר יעלה גיל הפרישה לנשים בקצב של 3־4 חודשים בשנה, כך שבעוד 11 שנים הוא יגיע ל־65. החל משנת 2037 יעלה גיל הפרישה אחת לשלוש שנים באופן אוטומטי בהתאם לשינוי בתוחלת החיים. אולם התזכיר הנוכחי מגיע בעיתוי הלא נכון ומונע מהסיבות הלא נכונות. בפועל, מדובר במסמך נוסף שבחודשים הקרובים יעלה אבק — ויעבור שינויים רבים בדרך הארוכה לחקיקה.
הטריגר שעליו רוכבים אנשי האוצר לשינוי המצב הקיים הוא הגירעון בקרנות הוותיקות, שאיים להביא לקיצוץ בקצבאות של כ־270 אלף גמלאים כתוצאה מאי התאמת גיל הפרישה לנשים לשינוי בתוחלת החיים.
האיום בפגיעה בפנסיונרים הקפיץ את ההסתדרות ואת חברי הכנסת שזעקו כי לא ייתנו יד לכך ודרשו לדחות את הקיצוץ בקצבאות בתמורה לקידום החוק להעלאת גיל הפרישה לנשים. אלא שעם מעט יצירתיות ותעוזה, ניתן היה לפתור את בעיית הקרנות הוותיקות מבלי להוציא בתזמון בעייתי שכזה עוד הצעת חוק להעלאת גיל הפרישה לנשים.
בסביבת האוצר מודים שגם בלי משבר בקרנות הוותיקות, הייתה הסכמה שנושא זה יקודם בממשלה החדשה, וכי כעת נעשות רק ההכנות לקראת הצעת החוק שתקודם מיד עם כינונה.
מלאימים את הגירעון
זו אינה הפעם הראשונה ש"צרות" בקרנות הפנסיה הוותיקות משליכות על כלל המשק. למעשה הציבור הישראלי הזרים כבר עשרות מיליארדי שקלים מכספי תקציב המדינה ויזרים להן עוד כספים רבים בהמשך.
בתחילת שנת 2003 עם הקמתה של ממשלת הליכוד בראשות אריאל שרון, מונה בנימין נתניהו לשר האוצר. מלבד התמודדות עם משק שנמצא במיתון לאחר האינתיפאדה השנייה, חיכתה לו פצצה מתקתקת נוספת — גירעון כבד שאליו נקלעו קרנות הפנסיה הוותיקות.
קרנות הפנסיה הוותיקות של ההסתדרות התנהלו בצורה כושלת, שכללה מתן זכויות יתר לעמיתים, מבלי לחשוב לעומק מי ישלם בעתיד את המחיר. התוצאה –גירעונות עמוקים של מיליארדי שקלים.
בניגוד למשנתו הכלכלית של נתניהו הדוגלת בהפרטה, הפעם הוא נאלץ להלאים את הקרנות, ולהוביל בהן מהלך עמוק ויקר של הבראתן והשבתן לאיזון. כך עברו הקרנות — מבטחים הוותיקה, מקפת הוותיקה, קג"מ, אגד, חקלאים, הדסה ובניין — לניהולה של חברה בשם "עמיתים".
כחלק מההסדר הוחלט שהמדינה תזרים לקרנות עשרות מיליארדי שקלים כדי למנוע את כניסתן לגירעון נוסף. הקרנות נסגרו למצטרפים חדשים שנים קודם לכן, ותהליך ההבראה נועד לשמור על הפנסיה של העמיתים הקיימים.
במסגרת החזרת הקרנות לאיזון, נאלצה המדינה להכניס יד עמוק לכיס, ולהזרים כספים. במסגרת אותה חבילה שנועדה להציל את העמיתים בקרנות הוותיקות, הוחלט להעלות את גיל הפרישה למשק כולו במטרה להגדיל את תקופת ההפקדות לקרן הפנסיה ולהקטין את פרק הזמן שבו נמשכים מהן הכספים אחרי גיל הפרישה.
גיל הפרישה לגברים אכן הועלה ל־67 וגיל הפרישה לנשים היה אמור להעלות בשתי פעימות מ־60 ל־64. אלא שהפעימה השנייה, זו שנועדה להעלות את הגיל מ־62 ל־64 לא בוצעה עד היום.
כתוצאה מכך, נרשם גידול של 200 מיליון שקל בשנה בגירעונות של הקרנות הוותיקות. כדי לחסל אותו הוחלט בקרנות לקצץ את הקצבאות ב־1.26% לכל פנסיונר — ממוצע של מעל 700 שקל בשנה.
אלא שכאמור קיצוץ לגמלאים היא בבחינת מילה גסה להסתדרות ולפוליטיקאים, אז נבחר הפתרון הקל: עוד הצעת חוק להעלאת גיל הפרישה, והקפאת הקיצוץ לפחות עד אפריל 2020, בתקווה שעד אז החוק ייכנס לתוקף.
בשוק הפנסיה העריכו השבוע כי בעיית הגירעונות של קרנות הפנסיה הוותיקות לא תיפתר במלואה גם אם תיכנס לתוקף בשנה הבאה העלאת גיל הפרישה. הסיבה היא שהתוכנית לאיזון הקרנות התבססה על העלאת גיל הפרישה לנשים ל־64 בשנת 2012 ואילו במתווה המוצע כעת הוא יעלה יגיע לגיל 64 רק בעוד כ־8 שנים. לכן, גם בהנחה האופטימית ביותר שעד אפריל 2020 החוק ייכנס לתוקף, יצטרכו הקרנות לבצע חישוב מחדש לגבי הגירעון, וקיים סיכוי קלוש שהוא ייעלם לחלוטין.
אולם, בעוד שבעיית הגירעון בקרנות הפנסיה הוותיקות רלוונטית בעיקר ל־270 אלף פנסיונרים, העלאת גיל הפרישה לנשים תשפיע על המשק כולו. האם נכון לקחת בעיה נקודתית ולפתור אותה כך?
ראוי לציין כי מוטיבציה נוספת שיש לאנשי האוצר בקידום העלאת גיל הפרישה קשורה לביטוח לאומי. העלאת גיל הפרישה תפחית את היקף התשלומים ההולכים וגדלים שביטוח לאומי משלם כקצבאות זקנה. וזה הכסף הגדול באמת.
היקף הקצבאות ששילם ביטוח לאומי לאזרחים ותיקים ולשארים עמד אשתקד על 29 מיליארד שקל, עלייה של 8% בתוך שנה. קצבאות אלה מהוות כשליש מסך הקצבאות ששילם הביטוח הלאומי ב־2018.
גם בביטוח לאומי מודעים לצורך בהעלאת גיל הפרישה לנשים ולפני מספר שבועות פרסמו מתווה משלהם לנושא. לפי הצעתם, גיל הזכאות לקבלת קצבת זיקנה יהיה דינמי בהתאם לשינוי בתוחלת החיים. המתווה שלהם מתון יותר מהמתווה שמציע האוצר, כך שהשפעתו על נשים בגילאי 50 ומעלה המתקרבות לפרישה נמוכה. בביטוח הלאומי אף ביקרו את מתווה האוצר ואמרו שהוא נוקשה מדי.
למה בעצם העלאת גיל הפרישה לנשים היא סוגיה כה מורכבת שהממשלה מתקשה לקבל בה החלטה? הצורך לגבש פתרון מדורג ורחב נובע מכך ששוק העבודה בישראל רואה במקרים רבים בהעסקת מבוגרים נטל, בעיקר במקצועות "צווארון כחול" ועבודות פיזיות. לכן העלאת גיל הפרישה בישראל צריכה להיעשות בצורה שתמזער את הפגיעה באוכלוסיות חלשות.
במקביל שוק העבודה חייב לעבור שינויים כדי להפוך לידידותי יותר לאוכלוסיה המבוגרת, תוך השקעה בהסבה מקצועית, ואפשרויות לניוד בתוך מקום העבודה.
בסביבת האוצר הדגישו השבוע כי העלאת גיל הפרישה לנשים תלווה בצעדים כגון הגדלת משך תקופת האבטלה ל־10 חודשים לנשים מעל גיל 60, הגדלת מס הכנסה שלילי למבוגרים והשקעות בהכשרות מקצועיות, אך תזכיר החוק לא כולל בשלב זה אזכור לאף אחד מהצעדים הללו.
יש גם עוד אופציה
פתרון מלא ומדורג להעלאת גיל הפרישה לנשים ייקח זמן לגיבוש ויישום, אך בינתיים הגירעונות בקרנות ממשיכים להצטבר ואי שינוי בגיל הפרישה לנשים עשוי להגדיל אותם בכ־5 מיליארד שקל. נכון יותר למצוא פתרון נקודתי מאשר להחיל באופן גורף על כל המשק העלאה של גיל הפרישה.
הפתרון הקל יחסית הוא להעלות את גיל הפרישה לנשים העמיתות בקרנות הוותיקות בלבד, כך שיקבלו את מלוא זכויותיהן רק אם יפרשו בגיל 64. פתרון זה אינו מחייב שינוי חקיקה ואותן נשים יוכלו להמשיך ולקבל קצבה מביטוח לאומי בגיל 62. החיסרון הגדול הוא שהחלטה כזו תפגע בנשים שקרובות לפרישה.
וישנן גם פתרונות יצירתיים יותר, כמו גביית דמי ניהול מעמיתי הקרנות הפעילים, מה שלא קורה היום. אפשרות נוספת היא שינוי תמהיל ההשקעות בקרנות, כך שיתאפשר להן לבצע השקעות בעלות סיכון בדומה קרנות הפנסיה החדשות, מה שיגדיל את פוטנציאל התשואה שלהן, ויחפה על הגירעון.
וישנה אפשרות נוספת של שימוש בכרית הביטחון של קרנות הפנסיה. מדובר בכלי פיננסי מורכב שנועד במקור להגן על הקרנות מפני תרחיש של ירידה בריבית. זהו למעשה מנגנון סיוע של המדינה לתרחישי קיצון, מבלי לקרוא לו רשמית סיוע. היקף ה"כרית" עמד נכון לסוף 2018 על 30 מיליארד שקל, מתוכו רק כ־12 מיליארד שקל בשימוש. תאורטית, תחת אישור חקיקה, אפשר להקצות כספים מתוך הכרית כדי למחוק את הגירעון.
אף אחד מהפתרונות אינו אידיאלי, אך צריך לזכור שהעמיתים בקרנות הוותיקות נהנים מפריבילגיות שאין למרבית החוסכים לפנסיה כמו פטור מדמי ניהול וסיוע מתקציב המדינה. ובכל מקרה, בינתיים, עם כל השמחה על מציאת הפתרון, נראה שכל מה שהושג הוא דחייה של כמה חודשים עד שהמדינה תידרש לעסוק בה שוב.
לפנייה לכתב/ת 
