מקורח ועד ימינו: דברים שאסור לאופוזיציה לעשות
לא צריך לחכות למיאוס שיוביל למורדים ברחובות ושלוליות דם בכיכרות. אפשר להחליף מנהיג בבחירות. מנהיג שסרח צריך לעמוד לדין, אבל מפרשת קורח לומדים גם שעל האופוזיציה מוטלת אחריות גדולה: אסור לה לשחק מלוכלך, אסור לה לחתור תחת המנהיג ולהדיח אותו בלי סיבה אמיתית ובלי גיבוי ממשי מהעם
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
למה נתניהו צריך תרומות? הוא הרי איש אמיד, תגידו. התשובה היא שבשביל לנהל תיקים בסדר הגודל הזה לא מספיק להיות אמיד. לנתניהו יש הרבה יתרונות, אבל גם חסרון אחד גדול: קושי פסיכולוגי להכניס את הכיס לארנק. ככה זה, אף אחד לא מושלם.
אז ראש הממשלה פנה לוועדה וביקש ממנה לאשר לו תרומה מאנשי עסקים שבאמת אין להם אינטרסים עסקיים בארץ. חברי הוועדה דרשו ממנו לחשוף את כל ההון וכל הקשרים שלו. הדבר האחרון שחסר לראש הממשלה הוא חומרי נבירה חדשים לפרקליטים של מנדלבליט וניצן, הוא סירב, והוועדה מצידה עונה באותו המטבע ומסרבת לתת לו את ההיתר. עכשיו הוא צריך להגן על עצמו עם יד קשורה בכיס וזעם אצור בלב.
ברור מי החבר'ה הטובים ומי הרעים
זה שולח אותנו לאופוזיציה, ולמה מותר ומה אסור לה לעשות. על החשיבות הגדולה של האופוזיציה אנחנו לומדים מקורח. לאחר שגייס לעצמו 250 תומכים הוא ניגש אל משה ואהרון ומתריס "רב לכם, כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" הוא זועם על משה ואהרן שניכסו לעצמם ולפמיליה את כל תפקידי ההנהגה. למה רק אתם, הוא שואל, ולאונקלוס יש תרגום יפה ל"מדוע תתנשאו" - למה אתם מתרברבים?
מחלוקת קורח וכל עדתו מסומנת ב"פרקי אבות" במארקר בצבעי צ'קלקה. היא מתוייגת כאבי-אבות המחלוקות שלא לשם שמים, שאין סופן להתקיים.
ברור מי החבר'ה הטובים ומי הרעים. משה ואהרון הגוד גייז. קורח וכל עדתו הבד גייז. הם מונעים מאגו, קנאה שנאה ותחרות. אבל כשמעמיקים בחז"ל, במדרשים ובחסידות מגלים שקורח לא היה פראייר. הוא מתואר כאחד מנושאי ארון הברית, כבעל רוח הקודש, הוא ראה שושלת מפוארת שעתידה לצאת ממנו הכוללת דמויות כמו שמואל הנביא. האר"י הקדוש דורש את סופי התיבות של הפסוק "צדיק כתמר יפרח" כרומזים לקרח. לעתיד לבוא, כך מתואר, גלגולו יזכה לכהן בכהונה גדולה.
לאופוזיציה יש תפקיד חשוב
התפיסות האלו מציירות רובד עמוק יותר בדמות של קורח, אבל גם ברמת הפשט, קורח הוא האירוע הראשון של יצירת אופוזיציה למנהיגות. האדמה שרועדת תחתיו ושוברת את המחט של סולם ריכטר מחדשת משהו בעולם: לאופוזיציה יש תפקיד חשוב, אומרת במובלע התורה. היא משמיעה קולות שלא מקבלים ביטוי בתוך ההגמוניה הקיימת. לפעמים היא חושפת את הצרכים החדשים של דור הבנים, אלה שדור המייסדים לא מספיק מכיר בכדי לקחת בחשבון.
האופוזיציה בראשות קורח מאתגרת את הקיים ומציבה לו אלטרנטיבה, ובעצם התיגר שהיא קוראת היא דוחפת את משה להתבוננות ורפלקציה על ההנהגה שלו עצמו. משה הופך ל"מבקר המדינה" של עצמו, ובסוף אפילו מוציא דו"ח: "לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי אחד מהם". הקפדתי להשתמש רק בחמור שלי. לא קיבלתי מהעם לא חמור, לא סיקור הוגן ולא סיגרים.
עולה אפוא שלגיטימי לגמרי לאתגר את ההנהגה ולהציע לה אלטרנטיבה. לא צריך לחכות למיאוס שיוביל למורדים ברחובות ושלוליות דם בכיכרות. אפשר להחליף מנהיג בבחירות. מנהיג שסרח צריך לעמוד לדין, אבל על האופוזיציה גם מוטלת אחריות גדולה. אסור לה לשחק מלוכלך, אסור לה לחתור תחת המנהיג ולהדיח אותו בלי סיבה אמיתית ובלי גיבוי ממשי מהעם.
אלטרנטיבה, אבל לא בכוח
ועדת ההיתרים מעלה ריח חריף של משחק לא הוגן. פעולותיה נראות כעוד מהלך של אופוזיציה שפועלת מתחת לחגורה. ועדה שאף אחד לא מכיר עם פקידים אלמוניים שאף אחד לא בחר, מנסה להשפיע על ניהול משפט חייו של ראש הממשלה דרך עקב האכילס הרגיש ביותר שלו. היא מייצרת מצוקה פסיכולוגית וגורמת לו ולתומכיו לחשוד ששום דבר פה לא ענייני.
מחלוקת קורח וכל עדתו אין סופה להתקיים, אבל אופוזיציה תמיד תהיה ויש לה אחריות גדולה. את הסוף הטראגי של פרשת קורח כדאי לקרוא כתמרור אזהרה גדול: הציעי אלטרנטיבה, אבל לא בכוח, לא בעליהום, לא בניסיון חתרני. התנהלות כזאת גורמת לארץ לפתוח את הפה ולבלוע. זה יכול להיות מאוד לא נעים.
לפנייה לכתב/ת 
