האיחוד דווקא פוגע בציונות הדתית

טראומת בחירות אפריל דוחקת את המחנה למפלגה אחת תוך התעלמות מההבדלים הסוציולוגיים. הפתרון: מפלגה אחת ליברלית ואחת חרד"לית

ד"ר עדו ליברמןפורסם: 01.07.19 , 09:19

(צילום: יאיר שגיא, אבי מועלם, אלכס קולומויסקי, עמית שאבי, אוהד צויגנברג)

מועד א' של בחירות 2019 הכריע כנראה את הכף בכיוון הפוליטי שאליו הולכת הציונות הדתית. לאחר שנים של פיצולים פנימיים נראה כי כל הגורמים גמרו אומר ללכת לכיוון של איחוד פוליטי רחב היקף ככל הניתן. הבסיס לניצחונו של רעיון האיחוד הוא הכשלון הקולוסאלי, כפי שהוא נתפס בתוך הציונות הדתית, של הבחירות באפריל: איחוד מפלגות הימין עבר את אחוז החסימה באופן גבולי, ומפלגת הימין החדש התקרבה אליו רק מלמטה, ובכך "הפסיד" גוש הימין והציונות-הדתית לפחות 150 אלף קולות.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

תוצאות אלו לימדו, לכאורה, ששיטת הפיצול מסוכנת לגוש הימין בכללותו ופוגעת באופן במיוחד בייצוג הראוי של הציונות-הדתית בשדה הפוליטי. ואכן, הגישה הרווחת, השלטת והמועדפת בשיח הפוליטי הישראלי בכללותו - ויותר מכך בתוך הציונות-הדתית, על שלל הרבנים, כלי התקשורת המגזריים והפוליטיקאים, היא שיש לשלב כוחות בדרך כזו או אחרת על מנת ללכת יחד במחנה גדול ככל הניתן.

אולם המגעים והמהלכים לקראת איחוד במועד ב' נתקלים בקשיים. דווקא עכשיו נשמעים יותר ויותר גידופים והאשמות בין מנהיגי המפלגות המיועדות להיכנס תחת "האיחוד הגדול". הפרשנים יסבירו שמאבקים אלה הם תוצאה של "עשיית שרירים" מקובלת בעולם הפוליטי, שתכליתם מיצוי עוצמתם הפוליטית בתוך המפלגה הגדולה העתידה לקום. אבל הנימוק הזה, אף שיש לקחת אותו בחשבון, לא מהווה הסבר מספק לסתירה הצורמת בין הרצון המופגן באיחוד לבין המהלכים המנוגדים לו כפי שראינו בשבועות האחרונים בין המנהיגים הפוליטיים והרוחניים של הציונות הדתית.

על מנת לבאר את התהליכים הללו יש להבין את פניה של הציונות הדתית בעידן הנוכחי: זאת קבוצה בעלת מגוון רחב של דעות ותפישות עולם, סגנון חיים ופסיקת הלכה. אין כמעט פרקטיקה התנהגותית או סוגיה הלכתית, פוליטית או תרבותית שלא נמצאת במחלוקת עמוקה, ואשר ניתן להצביע עליה כבסיס משותף ומוסכם.

טורים נוספים בערוץ הדעות:

הבנה זו של התהליכים הסוציולוגים מחייבת, לכל הפחות, לשקול מחדש את האפשרות של הליכה לבחירות בשני ראשים שמייצגים את ההבדלים המהותיים בין שני החלקים המרכזיים המרכיבים את המחנה: מחד הציונות הדתית הליברלית והבורגנית, ומאידך הציונות הדתית החרד"לית.

מימוש הפיצול הפוליטי במועד ב' של בחירות 2019 באופן נכון ואמיתי, המייצג את החלוקה הבסיסית והעמוקה הזו, עשוי לייצר תוצאות פוליטיות טובות לאין ערוך בהשוואה לאפשרות של ריצה, כפויה למדי, של ריצה ב"גוש אחד". הערכתי זו מתבססת על הבנה כי משמעותה של "מפלגה אחת גדולה" הינה זליגה של מצביעי בית של הציונות-הדתית למפלגות "שוק" כלל ישראליות כהצבעת אין-ברירה.

אמנם בבחירות האחרונות הפיצול לא זכה לאהדה ולתמיכה, אך זה לא מלמד על עצם התפיסה אלא על ביצועה הכושל. פרישתם של נפתלי בנט ואיילת שקד מהבית היהודי נעשתה כתוצאה ממתחים פנימיים בין אגפיה החרד"ליים לבין אגפיה הליברליים יותר של הציונות-הדתית. בשל כך, עזיבתם בוצעה בחיפזון ובלי לחצות את הציונות הדתית ב"קו השבר" הנכון מבחינה סוציולוגית. כתוצאה מכך חשו מצביעים רבים כ"יתומים פוליטיים" אשר למצער הצביעו לאחת מהמפלגות הגדולות או אף לא הצביעו כלל.

חיתוך סוציולוגי נכון יותר של הציונות-הדתית ייצור איחוד טבעי ואמיתי של המפלגות השונות: מפלגת הבית היהודי ומפלגת הימין החדש תחת הנהגתם של בנט ושקד מחד, ומאידך איחוד של עוצמה יהודית יחד עם האיחוד הלאומי.

חיתוך שכזה עשוי להשיב מצביעים רבים הביתה, לאחת ממפלגות אלו וכך למצות באופן מיטבי את כוחו של הציבור הציוני-דתי בשוק הפוליטי. ראוי לבחון אפשרות זו באופן מקצועי באמצעות סקרי עומק בכדי לעמוד על הפוטנציאל הגלום באפשרות זו.