לשנוא פחות את בן הזוג כשהילדים יוצאים לחופש
פעם עצם המחשבה על החופש הייתה נפיצה מספיק בשביל להתחיל פיצוץ ביני ובין זוגתי, והמזוודה שיצאה מהמחסן לטובת החופשה בקלות הייתה יכולה להפוך למזוודה של פרידה. היום שתינו כבר יודעות לא לאתגר את עצמנו, והפתרונות שאנחנו מוצאות מתאימים לנו בצורה טבעית ומדויקת, כמו קרם הגנה לבתי המנומשת
אם עד עכשיו ניסיתם להדחיק, עכשיו זה כבר לגמרי ברור: החופש הגדול כבר כאן. או בשלוש מילים: שיהיה לנו בהצלחה. ולא עם הילדים, דווקא עם בני הזוג. פעם, עצם המחשבה על החופש הייתה נפיצה מספיק בשביל להתחיל פיצוץ ביני ובין שתחיה', והמזוודה שיצאה מהמחסן לטובת החופשה בקלות הייתה יכולה להפוך למזוודה של פרידה. שתחיה' היתה מתעקשת לבלות עם הילדים ולעשות להם כיף בדרך גרנדיוזית ומלאת הפעלות, ואילו אני לא הבנתי למה הכיף שלהם צריך להיות כרוך בסבל שלי.
למה אני יודעת שזוגתי בחיים לא תבגוד בי?
אהובתי הגיעה רק כשהתמסרתי ללא מודע
לקח לנו זמן, אבל בסופו של דבר הבנו שהכול יושב על גבולות: היציאה של הילדים מהמסגרות מפגישה אותנו עם המסגרות שלנו עצמנו. או במילים אחרות: עם הגבולות או היעדר הגבולות שלנו. היום, שתינו כבר יודעות לא לאתגר את עצמנו, והפתרונות שאנחנו מוצאות מתאימים לנו בצורה טבעית ומדויקת, כמו קרם הגנה 50 SPF לבתי המנומשת. השנה, למשל, שתחיה' החליטה שהיא נוסעת עם הילדים ליורודיסני ולשתינו היה ברור שאני לא מצטרפת, לטובת כל הנוגעים בדבר. המחשבה על חמישה ימים בלונה פארק מלא ילדים בינלאומיים, כשהורים מזיעים רצים אחריהם, משלמים עשרות יורואים על ענני כותנה רעילים ולא מבינים איך הם עשו את זה לעצמם, מספיקה בשביל לעייף אותי עד מוות.
בעבר מישהי מאיתנו הייתה מרצה ומבטלת את רצונה, אבל תאמינו לי, אם אתם כבר יוצאים לחופשה משפחתית, הדבר האחרון שאתם רוצים זה בן זוג לא מרוצה. אבל היום, כשכל אחת נאמנה לצרכים שלה ולמה שעושה לה טוב, היא נוסעת לה בכיף איתם ואני אשמח לחכות להם בנתב"ג הממוזג כשיחזרו. מילא לשלם משכנתא על הטיסה והמלון לכולנו, מילא לעמוד שעות בתור למתקנים, להוציא סכומים דמיוניים על בובות פרווה ושאר מזכרות שג'מילה העוזרת תזרוק ביום הראשון שהם יחזרו ללימודים. מילא כל זה, אבל חופשות הן טריגר להצפת כל הפערים הזוגיים שביום-יום אנחנו איכשהו מצליחות לעקוף ברגישות ותבונה, אך בחופשה הכול פתאום צף קדימה, ואין לאן לברוח כשאת תקועה בחדר מלון פצפון עם הילדים.
אילו פערים?
הקטנים ביותר. המבאסים האלה שברגע אחד לוחצים על כל הכפתורים "הזוחלים" והפרימיטיביים שיש לנו במוח. אגב, לא באמת צריך לנסוע לחופשה בשביל לפגוש את הפערים האלה, הם שם גם בבית. מכירים את זה שהילדים ערים שעות, מחכים לבוקר עוד מאתמול, אבל אחד ההורים (שתחיה', במקרה שלנו) חי בזמן סיני, בטיימ-זון שבו בוקר זה כשהשמש יוקדת באמצע השמים? וזה לא שהפערים האלה בינינו חדשים, אנחנו יודעות ומכירות אותם שנים. אבל כדי להתגבר עליהם בנינו במוחנו שבילים "עוקפים" ושאר פיתוחים כדי לכבד האחת את מרחבה של האחרת.
ובכל זאת, משהו בחופש הזה הופך לקרקע פורייה להצפה זוחלת. כמו בולען שנפער לו באמצע הכביש, בדיוק כשיורדים לחופשה בים המלח. והילדים? הם יודעים לזהות את הפערים האלה נהדר, ולהחליק אליהם בכל פעם מחדש. אז מה עושים?
1. מבינים שהפער הזה הוא בפנים, בתוכנו
זהו דיאלוג פנימי בין החלקים הדיכוטומיים הללו בעצמנו. בין אסקימו לימון לטילון מגנום, בין מנוחה לאדרנלין, בין חוץ לפנים. כי בכולנו יש גם וגם וגם וגם. במילים אחרות, גם אשתי והקצב האיטי שלה שפעם הטריף אותי, אינם אלא קול בתוכי המבקש להאט את הספידים שלי. גם הפזרנות שלה - שלי היא. אולי אצלי היא לא מתבטאת בארטיקים מיותרים בחוף הים (דבר שמרגיז אותי בכל פעם מחדש), אבל זה לגמרי שם. ברגע שמבינים שהפער הוא פנימי, אנחנו מייתרים את בן הזוג מהתפקיד המבאס שהענקנו לו, ויכולים לנהל את החופש הזה על מים נעימים.
2. עובדים על גבולות פנימיים
הסבירו לעצמכם מה הגבול שלכם, שרטטו אותו, הרחיבו אותו או אולי הדקו אותו במידת הצורך. אם תעשו זאת תגלו שגבול הוא אחד המתנות הכי יפות שאתם יכולים להעניק לעצמכם, ואז גם לזוגיות שלכם. כשהגבול שלכם ברור, הכול יותר ברור ונינוח לילדים, לבני הזוג והכי חשוב: לכם. באופן כללי, אנשים חוששים להציב גבולות. זה מרגיש להם לא פעם אנוכי, אגרסיבי או בוטה, אבל גבול הוא דבר חיוני לכל אורגניזם (בלעדיו כל תא היה מתפרק והגרעין היה מת), כל שכן לאורגניזם הזוגי שלנו.
לא מעט זוגות שאנחנו פוגשות מזניחים את הצרכים האגואיסטים שלהם מתוך משאלת לב לא מודעת "להתמזג טוטלית" ולהפוך לאחד. אבל הקשיבו-הקשיבו: "כאשר אין אני - אין אנחנו". הצבת גבולות ושמירה של הצרכים שלכם יפתחו לכם מרחב חדש בזוגיות. גבולות ברורים ייתרו את כל הפיצוצים ואת הצורך להקפיץ את מג"ב כדי להרגיע את האווירה, ויעניקו לכם חופש מלא שלווה, חוויות משותפות והתרגשות - עם הילדים וגם בלעדיהם. אבל הכי חשוב, ביניכם.
פריידי מרגלית היא מייסדת תפישת המטאיזם ועומדת בראשה של קהילת מרחב מודעות. לאירוע "לצאת מהמטריקס" – חגיגות ה-100 לחצו כאן
