הענקיות שאסור לשכוח / עושה היסטוריה
רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלו, ומחזיר אותנו לימים היפים של אגנס קלטי ואנג'ליקה רוזיאנו, שתי ספורטאיות מופתיות שעלו לארץ אחרי שהוכתרו כאגדות במדינות שלהן, אבל לא זכו לכבוד הראוי להן בישראל
במהלך כתיבת הטקסטים למדור הזה הזכרתי שמות גדולים רבים בענפים מגוונים, אבל רק חלק מהם זכה לכבוד הראוי. לא כל הספורטאים האדירים של מדינת ישראל קיבלו את ההכרה, את המעמד הגבוה בעיני הקהל הרחב. ולכן, הפעם בחרתי להציג שני סיפורי ענק בענפים שנשארו מעט בצד (לפחות עד הצמיחה של דור הזהב הישראלי בהתעמלות).
הסיפור הראשון הוא של אגנס קלטי, כיום בת 98, מתעמלת מופלאה שזכתה במדי הונגריה ב-10 מדליות אולימפיות, 5 מהן מזהב, וגם הוכתרה כאלופת העולם. השנייה היא אנג'ליקה רוזיאנו, טניסאית שולחן שייצגה את רומניה ולקחה לא פחות מ-30 מדליות באליפויות העולם, מה שהפך אותה לאגדה בענף ובמדינה ממנה הגיעה, שעדיין מזכירה אותה בקביעות. והחשוב עבורנו – שתי מלכות הספורט היהודיות, שעברו את השואה והורידו פרופיל בתקופת הקומוניזם, עשו עלייה, אימנו והתחרו במדי ישראל וסייעו להכניס למדינה סטנדרטים חדשים של מקצוענות.
בעלת 10 מדליות אולימפיות. אגנס קלטי ב-2012(צילום: AP)
אבל בהקשר של כתבה זו, אין בכלל שאלה בנוגע לכך ששתיהן היו ראויות להערכה הרבה יותר גדולה ולקבל עמדות מפתח בספורט הישראלי – אבל הרי בדרך כלל בארצנו המשרות הללו מתחלקות בין העסקנים. הרי גם את ההתנהלות הזו אני מלווה כבר למעלה מ-50 שנה. קלטי, לכל הפחות, היא עדיין שם שגור בפי חובבי ספורט וגם הייתה כלת פרס ישראל לספורט ב-2017, לצד מעורבות באימון הנבחרת ועבודה במכון וינגייט. אבל רוזיאנו? איזה בושות. כשסיפרתי עליה לכמה פריקים של ספורט, שניים אפילו חיפאים כמוה, הם לא ידעו על מה אני מדבר. לי היה הכבוד לכתוב עליהן.
את ההישגים של קלטי קשה לגמד, ובמדינת ספורט כמו הונגריה היא הייתה כוכבת. רק תחשבו שהזכירו אותה באותה נשימה עם נבחרת הפלא ההונגרית שהביסה ב-1953 את אנגליה 3:6 ו-1:7, אותה נבחרת של פרנץ פושקאש וחבריו (טוב, הם עדיין היו בטופ, אפילו לא היה סיכוי מולם). הכבוד שהעניקו לה ההונגרים היה בלתי רגיל, והם מציינים עד היום את הישגיה וטוענים כי ספורטאית כמוה לא הייתה ולא תהיה.
קלטי מבצעת שפגט(צילום: AP)
קלטי עם תמונה שלה בצעירותה(צילום: AP)
קלטי נולדה בבודפשט, ועד גיל 17 הקדישה את רוב זמנה לנגינת על צ'לו – אבל אז חיידק הספורט תפס אותה והיא לא עצרה לרגע. כאשר היהודים נרדפו היא נישאה בנישואים פיקטיביים לספורטאי הונגרי ידוע, קשר שהחזיק מעמד 5 שנים, ובזמן כיבוש הגרמנים ב-1944, הסתתרה בזכות מסמכים מזויפים בבית חרושת לנשק. אביה וחלק מדודיה נרצחו באושוויץ, איך אמה, אחותה והיא שרדו בזכות דרכונים שבדיים להם דאג חסיד אומות העולם ראול ולנברג. אחרי מלחמת העולם השנייה היא עלתה לגדולה, אבל ידעה שהונגריה אינה המקום הנכון עבורה. במהלך אולימפיאדת מלבורן 1956, כאשר פרץ המרד הגדול בהונגריה, היא קיבלה מקלט מדיני באוסטרליה ועלתה לארץ שנה מאוחר יותר.
שהיתי במחיצתה כאשר אימנה את נבחרת הפועל במשחקי ספורט הפועלים בהאג (הבנות שלה ניצחו בהמשך אותו מסע את שווייץ החזקה בברן והשמחה הייתה גדולה). אישה חזקה ומקסימה. היא סיפרה לי את הסיפור האישי המרגש שלה והוסיפה: "מי שרוצה להגיע לפסגה יכול לעשות זאת – רק צריך רצון". היא ביקרה כבר לפני עשרות שנים את העסקונה הישראלית ואת החובבנות בספורט.
אנג'ליקה, שלמרבה הצער רק מעטים יודעים מי הייתה, נכנסה בזמנו לספר השיאים של גינס בזכות זכייה בשש אליפויות עולם רצופות בטניס שולחן. היא נולדה ב-1921 בבוקרשט ונפטרה בחיפה (ייצגה שם את הפועל) בפברואר 2006. עם רקורד של 17 מדליות זהב באליפויות העולם היא עלתה לישראל ב-1960 כשהיא בת 40, והמשיכה לזכות כאן בתארים. כמה חבל שהיא סבלה כאן מהרבה קשיים, למרות שמצאה עבודה באלביט והצטיינה בה. איגוד טניס השולחן, ולפני כן ועדת הענף, לא ניצלו את המותג הגדול שהיה בידיהם.
לפנייה לכתב/ת 
אגנס קלטי
צילום: AP
מומלצים
