בנות הזהב: הכל לקראת גמר גביע העולם

המסורת

ארה"ב: נבחרת הנשים הגדולה בכל הזמנים. ארה"ב הייתה המדינה הראשונה שאימצה את כדורגל הנשים, הכניסה בו דפוסים של מקצוענות ומשכה כמויות אדירות של ילדות ונערות למגרשים. בכך היא יצרה בסיס שקשה מאוד להתחרות בו. שלוש פעמים אלופת העולם, ארבע פעמים מדליסטית הזהב האולימפית (טורניר שבניגוד לגברים כולל סגלים מלאים בלי הגבלת גיל).

הולנד: משחק הנשים הבינלאומי הרשמי הראשון התקיים ב־1971, והפגיש את הולנד וצרפת. מעבר לכך, ההיסטוריה מספרת שכבר ב־1956 נבחרת הולנד פגשה את מערב גרמניה. אבל למרות שיש כאן היסטוריה והמשכיות, בהולנד לא נרשמה התקדמות מקצועית אמיתית עד לשנים האחרונות. עם שיפור הליגה והגדלת ההשקעה במתקנים ובתנאים, הולנד הפכה לאלופת אירופה ביורו שאירחה לפני שנתיים.

הנבחרת הטובה מכולן. האמריקניות חוגגות(צילום: MCT)

ההולנדיות בטירוף(צילום: gettyimages)

הכוכבת

ארה"ב: יש יותר מדי רעש מסביב לאלכס מורגן (30): הופעות בקולנוע, בטלוויזיה ובמשחקי וידיאו, כתיבת ספרי ילדים, פרויקטים של דוגמנות, וכל זה מסיח את הדעת מהעובדה שמדובר בכדורגלנית־על, סקוררית שהבקיעה 107 פעמים ב־168 הופעות בינלאומיות. והדבר היפה ביותר בחלוצת אורלנדו, שגם עורר ביקורת עליה במולדתה, הוא חוסר הרחמים: ב־0:13 על תאילנד היא כבשה חמישייה והוסיפה שלושה בישולים, בשואו שהוכיח שהיא לא רואה בעיניים מהרגע שנשמעת השריקה.

שחקנית אדירה. אלכס מורגן (צילום: גטי אימג'ס)

הולנד: קשה להסביר במילים את ויויאן מידמה (22), אז עדיף לתת למספרים לדבר: בגילה הצעיר, היא כבר הכובשת הגדולה בכל הזמנים של הנבחרת, 61 שערים ב־80 משחקים. היא סיימה את העונה בארסנל עם יותר משער בממוצע למשחק, 31 כיבושים ב־28 הופעות, ויחד עם הרנביין (עלתה לבוגרות בגיל 15) ובאיירן מינכן בהן הספיקה לשחק, יש לה 174 שערים בקבוצות שלה, והיא עשתה את זה ב־199 משחקים בלבד!

הצוות המסייע

ארה"ב: אחד היתרונות של ארה"ב הוא העומק. שימו לב למה שקרה בחצי הגמר מול אנגליה: מייגן ראפינו, שיכולה בשקט להיחשב בעצמה לכוכבת של הנבחרת, נשארה בחוץ בגלל מתיחה בשריר הירך - אבל המחליפה שלה בהרכב, כריסטין פרס, כבשה את הראשון. ראפינו אמורה לחזור הערב ל־11, והיא משמעותית מאוד, כמו גם הקשרית ג'ולי ארץ והמגינה הימנית קלי אוהרה.

הולנד: מידמה משחקת באמצע, כשמשני צדדיה שחקניות נהדרות: מצד שמאל חלוצת ברצלונה ליקה מרטנס, ומצד ימין אחת השחקניות הצבעוניות בטורניר, שאניס ואן דה סאנדן מליון (שצפויה לחזור להרכב). הקשרית שרידה ספיטסה היא זו שמספקת את הכדורים, וחשוב לציין גם את הקפטנית,

שוערת ארסנל סארי ואן וייננדאל, שהייתה בשיאה בחצי הגמר.

המאמנת

ארה"ב: ג'יל אליס (52) התעניינה בכדורגל כילדה, אבל רק כאשר המשפחה היגרה מאנגליה לארה"ב היא מצאה מסגרת מסודרת בה תוכל לשחק. עם זאת, את הניצוץ האמיתי היא גילתה דווקא על הקווים. לא קל לה בטורניר - בתקשורת האמריקאית מרבים לבקר אותה, בעיקר בכל הנוגע לחילופים, אבל נראה שאין מתאימה ממנה לתפקיד. בתור לסבית, היא מהווה מודל עבור השחקניות בסגל שיצאו מהארון, והיא משדרת שילוב של חוזק ורגישות שנחוצים כדי להשתלט על הכישרון שיש בסגל ולהוציא ממנו תוצאות.

ג'יל אליס (מימין) וסרינה ויחמן(צילום: AFP)

הולנד: סרינה ויחמן (49) ייצגה את הנבחרת במשך 14 שנים, אבל עשתה את זה בתקופת ביניים של הכדורגל ההולנדי. כמאמנת, יש לה בידיים את הדור המוכשר ביותר שצמח במערכת ההולנדית, והיא מוציאה מהשחקניות את המקסימום. הכדורגל שלה התקפי מאוד, ואת חוסר הפחד הזה ויחמן החדירה לשחקניות לפני שנתיים, כאשר התגברו על כל הלחץ כדי לקחת את היורו הביתי.

הדרך לגמר

ארה"ב: הדברים השתנו עבור ארה"ב בארבע השנים שמאז הזכייה הקודמת. הטורניר בקנדה ב־2015 הלך יותר חלק, עם רשת נקייה בשמינית, ברבע ובחצי הגמר, לפני ה־2:5 המרשים על יפן במשחק על כל הקופה. הפעם זה לא היה פשוט: חוץ משני משחקי הפתיחה מול תאילנד וצ'ילה, הדרך הייתה לא קלה. שלב הבתים הסתיים עם 0:2 על שוודיה, ואז הגיע הנוקאאוט: 1:2 מאוד מסובך על ספרד בזכות שני פנדלים, 1:2 על צרפת בו המארחת לא הפסיקה לסכן את השער ו־1:2 מורט עצבים נגד אנגליה.

הולנד: מדהים לחשוב שאת הטורניר הולנד פתחה עם 0:1 על ניו־זילנד, הנבחרת החלשה בבית, וגם זה רק בזכות שער בדקה ה־92 של ג'יל רורד. אחר כך הכל השתחרר עם 1:3 על קמרון ו־1:2 מול קנדה החזקה. זה הוביל את הולנד לנוקאאוט בסגנון אתגר הנינג'ה, והיא עוברת את המסלול בצורה מרשימה. בשמינית, הפינאליסטית מ־2015, יפן, נכנעה 2:1, ברבע איטליה החזיקה מעמד 70 דקות לפני שספגה 2:0, וחצי הגמר מול שוודיה הוכרע רק בהארכה.