הקיסרית האחרונה בסין: זכרונות מימי אורה נמיר

בחודש מאי 1998 הצטרפתי לנסיעת ראש הממשלה בנימין נתניהו לסין. את הביקור ליוותה אז ביד רמה אורה נמיר שגרירת ישראל בסין. למרות שהייתה אשת מפלגת העבודה מינוי פוליטי של הממשלה הקודמת - נתניהו נתן לה כבוד ובכל הזדמנות הרעיף עליה דברי שבח. "אני זוכר שבאתי לסין ונפגשתי עם נשיא סין אז, ג'יאנג דזה-מין, הוא אמר לי: 'תראה איזו שגרירה טובה יש לך'". בדברי ההספד לאורה נמיר אמר נתניהו כי "זה לא דבר של מה בכך בסין".

אורה נמיר, הלכה לעולמה בגיל 88(צילום: עמית מגל)

כהגיעה הפמלייה לשנגחאי - ביקר נתניהו במגדל הגבוה ביותר בעיר שנחשב לאטרקציה. נתניהו ורעייתו נכנסו למעלית אך המאבטחים מנעו מהשגרירה נמיר להיכנס ודלת המעלית נסגרה על פניה. נמיר התפרצה לעבר מאבטחי היחידה לאבטחת אישים על הפגיעה בכבודה והטיחה בהם עם הר' המפורסמת שלה: "אתם רצחתם לי את רבין". המאבטחים היו בהלם וכך גם העיתונאים שנעמדו לידה. כך הייתה אורה נמיר. מקצוענית אך חמת מזג וכזאת שאומרת את כל מה שהיא מרגישה, בלי פוליטיקלי קורקט. כך למשל נזפה בקבוצת תלמידים סינים שעמדה בכניסה לעיר האסורה וזללה עוגה - שהם משמינים. הילדים המבוהלים השליכו את העוגות מידיהם.

בתפקידה הציבורי האחרון הייתה אורה נמיר שגרירת ישראל בסין בין השנים 1996 ל-2000. היא נחשבה לשגרירה הטובה ביותר של מדינת ישראל בסין - ורבים במערכת הפוליטית בסין עוד זוכרים אותה לטובה. בשנת 2008 - שמונה שנים לאחר שסיימה את כהונתה - העניקה לה עיריית בייג'ינג אזרחות כבוד ואף הזמנה לפתיחת המשחקים האולימפיים. כאשר כיהנה בסין דירג אותה העיתון הנפוץ "בייג'ינג דיילי" כאחת מעשרת האישים המפורסמים בסין. כשהייתה פוסעת ברחוב בסין, אנשים ניגשו ללחוץ את ידה.

עם הנשיא לשעבר עזר ויצמן בעת ביקורו בשנגחאי ב-1999(צילום: סער יעקב, לע"מ)

ב-1999 עם עזר ויצמן, אשתו ראומה וראש לשכתו אריה שומר בעיר האסורה(צילום: סער יעקב, לע"מ)

בנאום בכנסת ב-1993 לצד דב שילנסקי(צילום: דוד רובינגר)

לפני תשע שנים לצד ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק ונגיד בנק ישראל לשעבר סטנלי פישר(צילום: תומריקו)

אורה נמיר ויצחק רבין באזכרה ללוי אשכול בירושלים ב-1977(צילום: סער יעקב, לע"מ)

בריאיון לסיכום כהונתה כשגרירה בסין בשנת 2000 סיפרה לכתבת "ידיעות אחרונות" אורלי אזולאי כיצד היא מתמודדת עם הבדידות: "תראי, 25 שנים אני חיה לבד. הייתי חוזרת לילה-לילה מהעבודה ללבד שלי, לתוך ארבעה קירות, אני עם עצמי. טיפחתי את הלהיות לבד, אני מודה. פה ושם, באמת יש רגעים קשים: למשל, בחגים קשה לי להיות בארץ. תמיד בפסח ובראש השנה אני עולה על מטוס ונוסעת לטייל. כך למדתי לקבל לבד גם את ההחלטות הקשות. גם את ההחלטה על הניתוח להסרת גידול בראש, שעברתי בלוצרן קיבלתי לבד. שיתפתי את יעל, הבת של נמיר (בעלה), רק אחרי שכבר היה לי כרטיס טיסה לשווייץ. אף פעם לא הרגשתי שאני חלשה כי אני לבד. היו לי מאבקים קשים בחיים, אבל אף פעם לא נשברתי. כשנמיר היה בחיים, את כל ההחלטות עשיתי איתו. מאז שהוא הלך לעולמו, הכול לבד. למדתי לחיות כך, להתמודד בעצמי עם הרגעים הכי קשים".  

נמיר נשאלה על הטענות כלפיה על יחסי אנוש עכורים וסגנונה: "מה יכולים להגיד? שאני לא עובדת קשה? שאני לא מצליחה? אז אומרים שקשה לעבוד איתי. לגבר מותר להרים קול, לכעוס. אבל אישה בתפקיד בכיר חייבת להיות נחמדה, ועליי כל העסק הזה נמאס. אני אמנם למודת ניסיון בהשמצות מאחורי הגב, אבל שאגיד לך שזה לא כואב? זה כואב".

בריאיון אחר שהעניקה לסבר פלוצקר הסבירה למה היא סולדת מכך שעיתונאים ישראלים יגיעו לסין: "למה אני צריכה את העיתונאים הישראלים, שיביאו לכאן את הציניות, את הקטנוניות, את חוסר הפרגון שלהם. מספיק לי שאני עושה את עבודתי כשגרירה, חורשת את סין לאורכה ולרוחבה, מביאה את דבר ישראל לכל הפרובינציות, מזמינה אישים פוליטיים בולטים, חונכת תערוכות ומבקרת בבתי-ספר ואוניברסיטאות סיניות".