"החיים בצפון עולים בהרבה על מה שדמיינו"

בשיתוף בזן

ביום המעבר הלכתי לישון בתחושה מוזרה, אבל כשקמתי בבוקר בבית החדש הייתה לי תחושה שהגעתי הביתה ושזה תמיד היה הבית האמיתי שלי" - במילים אלו מתארת דנית ספלטר את היום שבו עברה ממרכז הארץ לקיבוץ שדה נחמיה שבגליל העליון.

דנית (42) מגדלת בקיבוץ את שלושת ילדיה. להבדיל ממנה, זו צורת החיים היחידה שהם מכירים. "את שנות ילדותי והתבגרותי עשיתי ביישוב אורנית שבמרכז הארץ, שם גרים הוריי. את קיבוץ שדה נחמיה הכרתי כי סבי וסבתי גרו בו ואף היו ממקימיו. הן אמי והן אבי נולדו וגדלו בקיבוצים, אך הם עזבו אותם בגיל צעיר יחסית לטובת מרכז הארץ כך שמבחינתי שדה נחמיה היה מקום יפה ופסטורלי בצפון, שמקום שאליו נוסעים כדי לבקר את סבא וסבתא, לא יותר", היא מספרת.

דנית ספלטר עם ביתה על שדות הקיבוץ. (צילום: אורן דאי)

איך עירונית כמוך החליטה לעבור לקיבוץ למרגלות החרמון?

"בתקופת לימודי באוניברסיטת בן־גוריון בבאר־שבע הכרתי את בן זוגי לעתיד, שרצה הגורל והיה במקור קיבוצניק שדה נחמיה. לאחר הלימודים גרנו במשך מספר שנים בשכירות בבית יהושע שבמרכז הארץ אבל החלום הגדול שלו היה תמיד לחזור לקיבוץ. לעירונית כמוני, שאהבה מאוד את הקרבה לתחנת הרכבת ביישוב שממנה מגיעים תוך זמן קצר לתל־אביב, המחשבה על זה הייתה אפילו די מוזרה. אבל הזמן עשה את שלו, בשנת 2008 עברנו לקיבוץ, וכיום אני חושבת שזו הייתה אחת ההחלטות הכי חשובות שעשיתי בחיי".

אחד הדברים מהם חוששים זוגות במעבר צפונה הוא כמובן קושי במציאת עבודה. אצל דנית העניינים הסתדרו בצורה מהירה וחלקה יחסית. "בזמנו עסקתי בתחום התזונה", היא מספרת, "כאשר הוצעה לי בקיבוץ משרה כמנהלת מחלקת הגיל הרך, מי שאחראית בעצם על גני הילדים, לקחתי את התפקיד בשתי ידיים ובהמשך אף שיניתי את תזונת הילדים בגנים. לאחר לידת בני השלישי התקבלתי לעבודה בחברת 'חוליות', שהיא החברה של הקיבוץ ונחשבת לחברת הפלסטיקה הקיבוצית הראשונה. יש לי תפקיד מאוד מעניין: ואני משמשת כעוזרת מנכ"ל ומנהלת חטיבת טכנולוגיות המים. אנחנו מפתחים מערכות למחזור מים אפורים וטכנולוגיות מתקדמות לטיפול בשפכים. המוצרים האלה משווקים בהצלחה רבה בהודו. ניתן לומר שמצאתי עבודה בקלות יחסית ואני שמחה על כך מאוד. העבודה גם נמצאת סמוך לבית, הרכב שלי הוא בעצם האופניים שלי, וזה מאוד כיף".

נוף אופייני בצפון. בתים פרטיים, מרחבים פתוחים(צילום: אלעד גרשגורן)

מה את אוהבת בצפון?

"את האוויר הנקי, המרחבים, הטבע המטורף שבו אני נתקלת כשאני יוצאת מהבית לאור העובדה שאנחנו נמצאים על גדות הבניאס ויש לנו נוף לחרמון. כעירונית לא התלהבתי מטבע יותר מדי, אבל זה בהחלט משהו שלא ניתן להתעלם ממנו בחיים פה. ויותר מהכל אני אוהבת את העובדה שיש באזור הזה שפע גדול שאני יכולה לתת לילדים שלי. הקיבוץ כולו, על מרחביו, הוא בעצם הבית שלהם".

מה עושים בערב, לא משעמם?

ממש לא. יש לנו חיי קהילה תוססים בקיבוץ ויש פאבים מקומיים ומוצלחים עם הופעות ממש טובות. ראוי לציין כי המועצה האזורית גליל עליון מביאה לפה הופעות, הרצאות מעניינות והצגות כך שיש כאן עושר תרבותי שספק אם היה זמן אליו במרכז. אגב, הקיבוץ מספק מענה לילדים גם בתקופת החופש הגדול וזה מדהים בעיניי".

גיל ויהל קל(צילום: אפי שריר)

דנית כמובן לא לבד. זוגות רבים עוברים לצפון מאותן סיבות. כך עשו גם גיל ויהל קל, זוג נשוי המגדל ילד ויש לו עוד אחד בדרך. "אני ויהל הכרנו בירושלים כאשר למדנו במכללת הדסה בעיר. היא למדה צילום וגרפיקה ואני הנדסת תוכנה", מספר גיל (32). "היא במקור מהצפון אבל גרה במרכז במשך עשר שנים. אני במקור מגבעת יערים. גרנו בירושלים יחד במשך שש שנים שבהן למדנו ועבדנו. עם השנים גמלה בליבנו ההחלטה לעזוב את מרכז הארץ לטובת הפריפריה. היו לכך כמה סיבות. רצינו מקום עם חיי קהילה וסולידריות אחד כלפי השני, רצינו מקום עם חינוך טוב, מקום שנוכל לבנות בו בית במחיר ריאלי, שיתאים לתפיסת החיים הערכית שלנו ושיהיה קרוב לשמורות טבע. לאחר שהתכווננו על אזור הצפון התחלנו לבדוק איזו צורת מגורים הכי מתאימה לנו - עיירה קטנה, מושב עובדים או קיבוץ, וכך הגענו לקיבוץ דן, שבו אנו מתגוררים כיום".

מה משך אתכם דווקא למקום הזה? 

"קיבוץ דן חיבר מבחינתנו את כל הנקודות. התחברנו מאוד לאנשים הטובים בצפון ולקהילה המאוד תומכת שחיה בקיבוץ, בהליכה של עשר דקות נמצאים בתוך הטבע, החינוך לילדים איכותי מאוד, ובסופו של יום רצינו לגור ביישוב צמוד גדר מטעמי ציונות ולצורך חיזוק הצפון".

קשיי פרנסה? ממש לא. יהל (31) הקימה עסק מצליח בשם "סטודיו יהל פורת", המספק שירותי צילום וגרפיקה לצד בניית אתרים וקידום ברשתות החברתיות. הקיבוץ תמך בעסק בתחילת הדרך וסיפק לה עבודות, מה שהיווה פריצת דרך להמשך. "כיום העסק שלי מצליח ויש לי לקוחות מכל צפון הארץ. אם צריך אני גם מגיעה לפגישות עבודה במרכז", היא מספרת.

גיל, מפתח BI במקצועו, שמע מקולגות על חברה בשם ANAGAL היושבת למרגלות הרי נפתלי ועוסקת בשירותי ייעוץ של מערכות מידע, פיתוח אפליקציות ו־IT. הוא שלח קורות חיים ולאחר מספר מיונים התקבל לעבודה בחברה. "התחום המקצועי שלי די מבוקש כך שלא היה לי ספק שאמצא עבודה יחסית בקלות", הוא אומר. "אנחנו חיים שנתיים וחצי בקיבוץ דן ומאוד שמחים על כך שהעזנו לעשות את הצעד הזה. אפשר לומר שהמציאות שבה אנו חיים כיום עולה בהרבה על מה שדמיינו לעצמנו".

אם סיפורי ההצלחה האלו מעוררים בכם את בלוטות החשק, הרשו לנו לעזור לכם למצוא עבודה. מגוון רחב של חברות מובילות הצטרפו לפרויקט "מחזקים את הצפון" ומציעות מגוון משרות אטרקטיביות. מהנדסי פיתוח, מהנדסי תוכנה, מפתחי קוד, בנקאים, מומחי AI, מהנדסי חומרים, מנהלי חשבונות, מנהלי תפעול ועוד שלל עמדות ממתינות לאיוש בחברות בזן, קבוצת צבן, רפאל, בנק יהב, Gevasol, פרקוגנייז, פיקויה, אפימילק, רשת מלונות מטיילים, Volta Belting, המכללה האקדמית עמק יזרעאל, קאליידו, אינפורמה־טיקס, SCD ואחדות ישראל חשבונאות. אז כנסו לעמוד המשרות שלנו, תגישו מועמדות, ואם תעברו בעזרתנו מהמרכז לצפון - נשמח ללוות את התהליך.

בשיתוף בזן.