המיליונר שעזב את ההייטק - ויוצר מוזיקה מתחת למים

"במשך שנים היה לי פסנתר כנף במשרד", הוא מספר בריאיון לקראת הגעתו לארץ. "ובסוף כל יום סטארטפ ארוך שבו עבדתי 13-12 שעות, הייתי מתיישב לנגן על הפסנתר במשרד, להירגע ולהוריד את הסטרס".

מורי הידארי והפסנתר

הרומן של הידארי (47) עם עולם המוזיקה החל כבר בגיל חמש, אז התחיל לנגן. בהמשך הוא למד באוניברסיטה להיות פסנתרן ומלחין קלאסי. "אבל כשסיימתי את הלימודים שאלתי את עצמי איך אני הולך לעשות כסף ממוזיקה קלאסית", הוא מספר וצוחק, "לא רציתי לכתוב ג'ינגלים לפרסומות ולטלוויזיה". כך הידארי מצא את עצמו עובד שעות ארוכות בתחום ההייטק, המוזיקה נדחקה לשעות הפנאי המעטות, אך נשארה מרכזית בחייו. היום מדובר לא רק בקריירה העיקרית שלו, אלא בשליחות.

"מוזיקה היא כמו דת בשבילי, תמיד השתמשתי בה כמין ריטואל אישי כדי שאוכל להירגע ולחקור את היצירתיות שבי, להתחבר רוחנית ולחקור רמות שונות של מודעות". הוא גדל כיהודי אורתודוקסי ולמד בישיבה במשך 12 שנה, אבל היהדות לא הספיקה. "זו הייתה דרך נהדרת לגדול, אבל זה אף פעם לא סיפק את החיפוש הרוחני שלי", מספר הידארי.

את החיפוש הרוחני הוא התחיל כמו רבים בשנות העשרה עם "סידהארתה" של הרמן הסה, במסלול מהיר לעבר בודהיזם ותורות מזרחיות אחרות. אבל זה לא נגמר בספרים, הידארי יצא למסע במזרח, עבר בין מנזרים בעקבות הסקרנות. יצר הנדודים התעורר בו והוא המשיך לטייל והגיע לאפריקה, בה סיפור האגדה שלו הפך לטרגדיה.

"לפני 11 שנה חוויתי את התקופה הקשה ביותר בחיי, כשטיילתי בדרום אפריקה עם אחותי הקטנה - שהייתה בת 23 בזמנו. הייתה תאונת דרכים נוראית והיא נהרגה על המקום, הייתי איתה", הידארי מספר בכאב. "זה היה מאוד טראומתי וקשה ולא ידעתי איך אוכל להשיג את החיים שלי בחזרה ולהיות שוב מאושר".

עוד בערוץ המוזיקה:

זובין מהטה: "היינו צריכים לנגן את וגנר כבר מזמן"

להתראות קיסריה: חייו ומותו של מפיק העל

תומר יוסף: "הביקור בכלא גורם לך להעריך מחדש את החיים"

מה שהציל את הידארי הייתה המוזיקה. "כשאתה עובר משהו כל כך טראומתי יש בך כל כך הרבה ואתה חייב להוציא את זה החוצה. ואם אתה לא מוציא, זה באמת יכול להרוג אותך. זה יכול להיות כל סוג של קושי - ומוזיקה באמת יכולה לרפא. המוזיקה החזירה לי את החיים ואפשרה לי לא רק לשרוד אלא גם לשגשג".

"לא ידעתי אם אוכל להיות מאושר שוב"

בהתחלה הוא ניגן עבור עצמו ולא בפומבי, אבל מאוחר יותר החליט להתמסר וללכת על כל הקופה. "עשיתי שינוי גדול בחיים שלי, אמרתי 'אני הולך לעשות את זה על אמת, זו הדרך שלי לשרת, לעשות שינוי בעולם, מה שנקרא ביהדות תיקון עולם'. כולנו יכולים לתרום לתיקון עולם וזו הדרך הקטנה שלי".

המופע הוא דרך לתקן את העולם?

"כן. דרך אדם אחד בכל פעם".

זה המקום להסביר שהמופע של הידארי, שנקרא Mind Travel, כשמו כן הוא - מסע פנימי. מדובר במופע לא סטנדרטי שמתקיים בטבע, המאזינים מצוידים באוזניות והידארי לוקח אותם למסע מוזיקלי-מדיטטיבי - בלב פארק, על חוף הים או במהלך טיול בהרים (Hiking). באחד ממופעיו, המאזינים שקועים בבריכה על מצופים והמוזיקה נשמעת רק בתוך המים. "במופעים שלי אנשים לא באים לראות פסנתרן מנגן או איזה וירטואוז", הוא מסביר, "אני מעוניין ליצור חוויה מוטמעת, כי אני רוצה להזיז באנשים משהו, לכיוון בחירה חיובית בחיים. זה משהו שיכול להוביל לאפקט דומינו".

"המוזיקה החזירה לי את החיים"

זו לא הפעם הראשונה שהידארי מגיע לארץ, הוא הופיע כאן בעבר, בין היתר עם גורו הניו אייג' ההודי דיפאק צ'ופרה, והוא תומך נלהב בישראל. אבל זו הפעם הראשונה שהוא מטמיע את המופע שלו בטבע הישראלי. הוא יופיע ב-16 ביולי בגן לאומי ירקון, ב-17 בגן לאומי בית גוברין וב-18 בגן הלאומי אפולוניה (בשיתוף רשות הטבע והגנים) -- בהופעות שקיעה שכוללות אלתורים המושפעים, מהמקום, מזג האוויר, השעה ואפילו פניהם של היושבים בשורה הראשונה. עולם ההשפעות שלו מורכב ממוזיקה קלאסית מודרנית, מלחינים מינימליסטים כמו פיליפ גלאס ופסנתרני ג'אז כמו קית' ג'ארט.

המוזיקה של הידארי משלבת את כל האלמנטים שליוו אותו בחיים, טכנולוגיה ומדע מצד אחד, בודהיזם, מדיטציה, נדודים וטבע מצד שני. אם תרצו, מסע החיים שלו בזעיר אנפין. "מוזיקה היא ויברציות ותדרים. כשאני מסתכל על היקום וכשאנחנו לומדים מדע ופיזיקה אנחנו מבינים שהיקום כולו הוא תדרים, גלים וויברציות מסוגים שונים. כך מוזיקה הופכת לגשר בין עולמות שונים. אפשר להשתמש במוזיקה כדרך להבין כמעט מטאפורית את כל מה שקורה סביבנו. אפילו בטהובן, המלחין הגדול, אמר שמוזיקה היא גשר בין החושי לרוחני".

"אנחנו משתמשים בטכנולוגיה בחיים שלנו כל יום, והיא יכולה להסיח את דעתנו פעמים רבות, אנחנו מתמכרים אליה", הוא מסביר, "אבל כאן אנחנו משתמשים בטכנולוגיה כדי להתחבר עמוק יותר לעצמנו. כששמים את האוזניות, גם בחיים הרגילים, זה לוקח אותנו לעולם פנימי, וזה עוצמתי. וכשיש מסביבנו עוד אנשים באותו מצב זה הופך אותנו לחלק ממשהו גדול יותר".

כשהידארי מדבר על המוזיקה, התחושה היא כמעט כמו שיחה עם מיסיונר, חדור טוטאליות בשליחות שלו, הוא משקיע את כולו בניסיון לשנות את העולם דרך מסר חיובי. "זה עוזר לי לנטרל את האגו", הוא אומר וטוען שדרושה בגרות כדי להביא מוזיקה כזו לעולם, הוא לא יכול היה לעשות את זה בגיל 22. "בשנות ה-20 קשה לדעת מי אתה עד לרמה שאתה יכול לפתוח את הלב שלך ולשתף בלי פחד משיפוטיות. היום אני במקום שאני יכול לשתף בכאב שלי, בשמחה שלי, אני משתף הכל ושום דבר בי לא תוהה אם הם יאהבו את זה או לא".

כמעין אזרח של העולם הגדול, הוא הספיק לנגן באינספור מדינות ובפסטיבלים כמו הברנינג מן, אבל מבחינתו אין הבדל בין אנשים מתרבויות שונות ומקומות שונים. "הפרטים שונים, אבל כולנו עוברים את אותן אבני דרך בחיים. אני מנגן בלוס אנג'לס, בתל אביב, בדובאי ובאיסטנבול ובכל מקום אני מקבל את אותה תגובה. ברמה השטחית זה נוצרי, זה יהודי וזה מוסלמי, אבל אם נפטרים מכל זה, מגיעים לרמה האנושית".