מי שומר על הילדים שלכם? תמונת מצב מטרידה
פיקוח אין, מחדלי הטיפול בילדי הגיל הרך רבים - אז כיצד ניתן למנוע את מקרי ההתעללות העתידיים? מחוק הפיקוח ועד רפורמת המעונות, מחוק חינוך חובה מלידה ועד החמרת הענישה - כל מה שצריך לדעת על הטיפול בפעוטות עד גיל 3, על היוזמות לשיפור המצב ועל הקשיים ביישומן. פרויקט מיוחד
הצפייה בתמונות שמתפרסמות ממעונות שבהם מטפלות התעללו בפעוטות היא קשה. קריאת העדויות של ההורים היא קשה. אבל מעבר למהלכי האכיפה והמשפט מול המטפלות המתעללות, כיצד ניתן למנוע את מקרי ההתעללויות העתידיים? פרשת ההתעללויות במשפחתון שניהלה כרמל מעודה בראש העין העלתה למרכז סדר היום הציבורי את נושא הטיפול בילדי הגיל הרך בישראל - כלומר, ילדים מלידה עד גיל 3. למעשה, היא הציפה לעיסוק הציבורי את היעדר הפיקוח הראוי.
לאור העיסוק הציבורי בנושא, ולקראת הבחירות בספטמבר - שצפויות להביא איתן בזמן הקרוב גם שורה של הבטחות מצד פוליטיקאים לשינוי מצב הטיפול בגיל הרך - לפניכם סקירה של המצב הקיים בתחום הטיפול בגיל הרך.
חוק הפיקוח: נכנסים למעונות הפרטיים
נקודת המוצא לכל הדיון בטיפול בגיל הרך בישראל כיום היא שחוק חינוך חינם חל רק על ילדים מגיל שלוש. המשמעות, בין היתר, היא שאין חובה לפיקוח של המדינה על פעוטונים לגילי 3-0. כך, המצב בפועל הוא שקיים פיקוח של המדינה רק על כ-120 אלף פעוטות – רבע מכלל הפעוטות בישראל – שמטופלים במסגרות של ארגונים כמו נעמת, ויצו ואמונה, שנמצאים תחת השגחת משרד העבודה והרווחה.
רבע נוסף מהפעוטות בגילי 3-0 אינו נמצא באף מסגרת, והיתר – כלומר, כ-240 אלף, מחצית מכלל הפעוטות – נמצאים במסגרת פרטית שחובת הפיקוח אינה חלה עליה. זהו הרקע למאמץ הממשלתי לרפורמה בחינוך לגיל הרך, שהוביל לכך שבאוקטובר האחרון אישרה הכנסת סופית את החוק לפיקוח על מעונות יום לפעוטות, חוק שאמור להיכנס לתוקף החל משנת הלימודים הקרובה בעוד כחודשיים.
בשנה הראשונה יתמצה הפיקוח בבדיקה לגבי עבר פלילי של צוות המעון, קיום הכשרות לעזרה ראשונה ולהתנהלות בטוחה, ובדיקת היותו של המקום ראוי מבחינה פיזית. בשנה השנייה צפוי שר העבודה והרווחה להתקין תקנות מפורטות יותר – למשל, באשר ליחס בין כמות המטפלות לפעוטות, דרישות לניסיון ולהכשרה של מטפלות ומנהלות, סוג ההדרכה החינוכית לפעוטות והיקפה, בטיחות המעון, ועוד. המטרה היא שבשנת הלימודים הבאה, בספטמבר 2020, התקנות המלאות כבר ייכנסו לתוקפן.
מה חסר בחוק? המגבלה העיקרית של החוק היא שהוא חל רק על מעונות שבהם ישנם לפחות שבעה פעוטות, הרעיון שעומד מאחורי תנאי זה הוא שקשה מאוד לפקח על מסגרות שבהן מטופלים ילדים בודדים, ושספק אם מספרם של מעונות אלו מצדיק זאת – אולם בפועל, פעוטות רבים יישארו גם לאחר כניסת החוק לתוקפו מחוץ לפיקוח. בנוסף, היישום ההדרגתי של החוק משמעו שגם בשנה הקרובה רמת הפיקוח לא תהיה משמעותית, ויש לקוות שהוא אכן ייושם במלואו בסופו של דבר.
בנוסף, הצורך המשמעותי ביותר הוא בהחמרת הענישה על מטפלות מתעללות. כמו כן, יש לראות שהדרישה להצגת תעודת יושר מיושמת בחוק במלואה, כדי למנוע ממטפלות מתעללות לפתוח בעתיד מעונות או לעבוד במעונות אחרים.
חוק המצלמות: מעקב בעירבון מוגבל
חוק המצלמות נחשב למהלך משלים לחוק הפיקוח, שאושר בדצמבר 2018 בימיה האחרונים של כהונת הכנסת ה-20. הוא נועד לייצר הרתעה מפני פגיעה בפעוטות, וכן לסייע באיתור מקרי פגיעה ושימוש בתיעוד של הפגיעה שאירעה לשם חקירה ואכיפה.
מה אומר החוק? כשמו כן הוא, החוק עוסק בהתקנת מצלמות אבטחה בפעוטונים, כשבעתיד התקנה של מצלמות אלו תהיה אחת הדרישות לקבלת רישיון עסק. כמו חוק הפיקוח, גם הוא ייכנס לתוקף ב־1 בספטמבר, ויחול על כל המסגרות שבהן לפחות שבעה פעוטות. במשך כשנה תחול תקופת הסתגלות, שבמהלכה המדינה תסבסד התקנת מצלמות למעונות יום שיתקינו אותן מרצונם. לאחר תום תקופת ההסתגלות, ב־1 בספטמבר 2020, התקנת המצלמות תהיה חובה – למעט במסגרות שפועלות בבתים פרטיים או במעונות שבהם יותר מ־70 אחוז מההורים אינם מסכימים לכך.
מה חסר בחוק? ראשית, המגבלות בחוק מותירות פעוטונים רבים מחוץ למעגל הפיקוח. שנית, החוק אוסר על צפייה של הורים בשידורי המצלמות בזמן אמת, כדי לאפשר פרטיות לילדים ולמטפלות. זו הגבלה הגיונית וראויה, אך היא גם מייצרת פער מסוים בין הדימוי של התקנת מצלמות אבטחה בכל הפעוטונים לבין היכולת בפועל לאתר התעללויות זמן קצר מאוד לאחר התרחשותן.
מבחינת החוק, לא ייעשה שימוש בתיעוד – שיוקלט במעגל סגור – אלא במקרים של חשד סביר לביצוע עבירה, ועל פי בקשה של רשויות החוק. בנוסף לכך, המועצה לשלום הילד מתחה ביקורת על כך שההקלטה תהיה ללא קול, אלא רק תמונה, וכך לא תמיד ניתן יהיה להבחין בהתעללות מילולית ונפשית.
העברת הסמכות למשרד החינוך: המטרה - רצף חינוכי
באופן היסטורי, אגף מעונות יום נמצא תחת משרד העבודה – כיום משרד העבודה והרווחה – וזאת מתוך התפיסה המקורית שהמעונות הם בראש ובראשונה פתרון שנועד להקל על נשים להשתלב בשוק העבודה. כיום כבר ברור לכל שפעוטונים הם מסגרת חינוכית בעלת משמעות רחבה, ושקיימת חשיבות רבה לתהליכים חינוכיים והתפתחותיים של פעוטות בגילי 3-0.
מה השתנה? השבוע, על רקע העיסוק הציבורי במחדלי הפיקוח על הפעוטונים, הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר החינוך רפי פרץ כי המעונות יועברו לאחריות משרד החינוך. גם אם אין מדובר בהוכחה לכך שהדבר אכן יקרה, הרי שזהו צעד משמעותי בכיוון יישומו של מהלך שהיה צריך לקרות מזמן.
מה מונע את היישום? בשלב ראשון, כלל לא ברור האם הכוונה היא שכל תחום הפעוטונים יועבר למשרד החינוך, או שהכוונה רק לאחריות על נושאי הפדגוגיה והפיקוח – כפי שמבקש שר העבודה והרווחה הנוכחי חיים כץ. לפי בקשתו, המשמעות היא שהאחריות על הרישום, הסבסוד והבינוי יישארו תחת משרד העבודה והרווחה.
בנוסף, ישנו נושא התקציב. לפי הערכה של משרד החינוך, עלות המהלך להעברת המעונות תסתכם בתוספת קבועה של 2.63 מיליארד שקל לתקציב השנתי של המשרד, ותוספת חד־פעמית של כ-5.2 מיליארד שקל – תוספות שקשה יהיה לאשר כעת, לאור מצב הגירעון בתקציב המדינה. ובכל מקרה, העברת המעונות לא צפויה להתבצע לפני הקמת הממשלה החדשה, כך שגם בתסריט החיובי ביותר המהלך לא צפוי לשאת פירות לפני ספטמבר 2020.
אבל מעבר לכך, היוזמה כרגע לא כוללת התקדמות לקראת החלתו של חוק חינוך חינם מגיל 0, באופן שיאפשר לכל מי שירצה בכך לשלב את ילדו במערכת החינוך הישראלית זמן קצר לאחר הלידה. מעבר לערך ההצהרתי של מהלך שכזה, מבחינה חברתית, תהיה זו גם הכרה בחשיבות הרצף החינוכי – שכן, החוק כיום מתחיל בגיל 3, ואינו מתייחס לשלוש השנים הראשונות בחייו של הילד.
שיפור כוח האדם: לטפל במעונות המפוקחים
השכר הנמוך של המטפלות במעונות נעמת, ויצו ואמונה, כמו גם תנאי העבודה הלא פשוטים, מקשים על גיוס כוח אדם איכותי – והתוצאה היא מחסור חמור במטפלות. כך, אף שעל פי התקן אמורה להיות מטפלת אחת על כל שישה תינוקות עד גיל 15 חודשים, בפועל ישנה לפעמים רק מטפלת אחת על תשעה תינוקות, ואף יותר.
מה כוללת היוזמה? לאחר שהארגונים שמנהלים את מעונות היום המפוקחים שבתו בתחילת שנת הלימודים האחרונה, הקימה הממשלה ועדה בין־משרדית לפתרון המשבר, שיושבת בחודשים האחרונים על המדוכה. ביום שני הציגו נציגי הארגונים בפעם הראשונה בפני הוועדה תוכנית משותפת ומפורטת לשיקום הענף, שעיקרה העלאת שכר המטפלות המתחילות מ-31 שקל לשעה ל-35 שקל לשעה ושיפור מערך ההכשרה המקצועי.
מה מונע את היישום? אומדן העלות של העלאת שכר המטפלות הוא בכשני מיליארד שקל בשנה. העובדה שבמשך חודשים ארוכים מדינת ישראל מתנהלת תחת ממשלת מעבר, וללא ועדת חינוך מתפקדת, מקשה גם היא על קידום יוזמות בתחום זה.
לפנייה לכתב/ת 
