יומני היקר: אבא, אני חוסמת אותך בוואטסאפ

היום חסמתי את אבא שלי בווטסאפ. גם השתקתי את כל הקבוצות של החבר'ה ומחקתי את כל האפליקציות של אתרי הספורט (חוץ מזו של ynet, כמובן, אבל מודה שביטלתי את ההתראות. סליחה, בוס).

לו רק יכולתי, הייתי משאירה את הפלאפון שלי בבית, כבוי, עמוק בתוך המגירה הסודית שיש לי ליד המיטה, אבל אז לא הייתי יכולה להסתכל על סרטונים של חתולים באינסטגרם באמצע השיעור באוניברסיטה, שיימשך עד אחת עשרה בלילה. כן, אני לומדת היום, בדיוק ביום שבו מכבי חיפה חוזרת לשחק באירופה (ה', 20:00, מול מורה הסלובנית).

אצטדיון סמי עופר. שקט, לא לספר לי מה קורה!(צילום: עוז מועלם)

החברים כבר קנו לי כרטיס. הם אמרו לי שרק על הקווים הייתי מביאה את המנחוס, אבל כשאני יושבת ביציע חיפה נראית דווקא סבבה לגמרי, אז את יודעת מי זה איתן (תבריזי. כן, ההומור שלהם לא משהו).

אבל לצערי נוכחות חובה וקצת עצוב לי. מזמן לא נתקעתי בפקקים של חמישי בערב בכביש החוף והתחננתי לשוטר שייתן לי לחנות קרוב לאצטדיון אבל בסוף חניתי בסוף העולם שמאלה והלכתי שעה ברגל וכמעט השתכנעתי לקנות שלושה בייגלה בעשר, אבל אז חשבתי על הצלוליטיס והתחרטתי, ומזמן לא ניערתי את האבק מהצעיף הירוק ששוכב לי בבגאז', ולא קיללתי את השופט, ואני גם לא זוכרת מתי בפעם האחרונה מחאתי כפיים חוץ מבפזמון של "סולדי".

דולב חזיזה ומקסים פלקושצ'נקו באימון מכבי חיפה(צילום: נחום סגל)

התגעגעתי לכדורגל, בקיצור. אז קבענו, אני ועוד בחור שהחיים מונעים ממנו לנסוע צפונה היום, קבענו שאנחנו מקליטים את המשחק, ויושבים לראות אותו בשעת לילה מאוחרת ולהרגיש כאילו זה הדבר האמיתי.

אז אם מישהו מכם, בטעות, מתכוון לכתוב לי איזה משהו על מה קורה שם באצטדיון בזמן אמת, הוא מחוק אצלי.

יש לי וידוי. אני עוקבת אחרי טל בן חיים הבלם באינסטגרם. זה לא נתון מרגש במיוחד, בהתחשב בעובדה שאני רק אחת מתוך כמעט 19 אלף אנשים נוספים שעוקבים אחריו. אבל אני לא יודעת אם מישהו מתוך אותם 18.8 אלף, אם להיות מדויקת, אי פעם התעמק בתמונה המצחיקה הזו שיש לו שם על חוף הים, בבגד הים הכחול והכלב עם הרצועה.

מה אני אגיד לכם, התמונה הזו קרעה אותנו מצחוק ועברה בקבוצות וואטסאפ של החבר'ה במשך חודשים. בכל פעם שמישהו היה קצת עצוב, נפרד מהחברה או התבשר שהוא צריך לעשות מועד ב' בסטטיסטיקה, היינו שולחים לו את זה והכל היה נראה פשוט יותר.

למה אני מספרת את זה בכלל? קודם כל, כי ככה זה בסרטים, לא? מתוודים על איזה משהו לא יפה שעשינו, ואז מבקשים שתסלח לי אבי כי חטאתי והכל מסתדר.

אז נכון שאני בת של מלך, אבל כשאני צריכה משהו אני יורה לכל הכיוונים. מבקשת מכל האלוהימים.

בקיצור, שמו של טל בן חיים הבלם עולה אצלנו בחבורה בהקשרים משעשעים, וזה מעולם לא הפריע לי יותר מדי. עד אתמול, כשהוא העלה פוסט תמיכה בעלי מוחמד, וגם הפך לשחקן הישראלי היחיד שעשה את זה.

פתאום קלטתי שגם אני, שונאת הטוקבקיסטים, חוטאת בחטא השטחיות, השיפוטיות וקלות היד על המקלדת. שלא טרחתי לעצור לרגע ולחשוב שמאחורי התמונה המצחיקה יש גם בנאדם, וכנראה שגם יש לו אחלה אישיות.

אז שאפו ענק לך, טל בן חיים, שאתה לא מפחד מקומץ גזען ומכוער ועומד לצד חבר לקבוצה, בלי הבדל דת וגזע. מורידה בפניך את החולצה. גם כי אין לי כובע וגם כי חם רצח. אל תדאגו, אני עם גוזייה, בדיוק יוצאת לרוץ.

עונת המלפפונים

לפעמים, כשאני חוזרת מריצה ובא לי להרגיש טוב עם עצמי אני נלחמת במחשבות הזימה שיש לי על הסביח של עובד, עושה לי שייק מלא עלים ירוקים ושמה בו גם איזה מלפפון עסיסי אחד.

אני מתה על מלפפונים. אפשר לעשות איתם מלא דברים. שייק ירוק, סלט... אוקיי, אולי רק שני דברים (אל תלכו למקומות האלה). אבל עם כל אהבתי לירק המרשים הזה (מלפפון זה ירק או פרי?) עונת המלפפונים הנוכחית קצת אכזבה אותי. וכשאני אומרת קצת אני מתכוונת הרבה, כאילו, ממש!

מיקי סירושטיין. לא ידענו שיש ליגה בתאילנד(צילום: פרטי)

מיקי סירושטיין חתם בתאילנד. מי בכלל ידע שיש כדורגל בתאילנד? כאילו, ליגה של ממש. הייתי בטוחה שהם רק משחקים על החוף ועושים הפסקות יזומות כדי לקחת שלוק מאיזה קוקוס. ושלא תבינו אותי לא נכון, זה ממש לא נאמר בזלזול. אני מאחלת לכולנו שלנצח נוכל לשחק כדורגל על החוף ולינוק קוקוסים. זה הרבה יותר כיף מלראות תיקו אפס בין הפועל רעננה לקריית שמונה ואז גם להיתקע בפקקים של מוצ"ש.

ושון וייסמן, מי שנראה כמו חתיכת הבטחה. במקום להפוך לכוכב הבא של מכבי חיפה פתח בית קפה וטס לשחק באיזו קבוצה נידחת באוסטריה. מה יש שם חוץ משניצל ענק ובחורות יפות? והרי עכשיו כשהוא נשוי טרי, יש לו גם אישה מהממת וכנראה גם שניצלים בשישי בצהריים. לא ברור בכלל.