ביקורת סרט - "שוטר על הדרך": קומדיית קיץ קלילה
דייב בטיסטה מגלם שוטר גבר-גבר שרודף אחר פושע מבוקש. הוא נעזר בנהג אובר רכרוכי (קומיל נאנג'יאני) שיעשה הכל כדי לשמור על דירוג מושלם. סך הכל מדובר בקומדיה סבירה עם זווית עדכנית על גבריות רעילה
למושג Buddy Movie אין תרגום מוצלח לעברית. הכינוי "סרט חבר'ה" אינו לוכד את האופי האינטימי של הז'אנר, במהלכו שני גברים מאוד שונים מגבשים את חברותם האמיצה. נקודת מוצא פשוטה זו לבשה ופשטה צורות רבות מאז לידת הקולנוע, ומהווה זירה מרתקת המאפשרת לקולנוע המסחרי לבחון את הערכים המשתנים של החברה.
האלמנט המעניין ב-Buddy Movies הוא היותם חיבור בין שני סוגי סרטים. מצד אחד אלו סרטים העוסקים, ברוב המוחלט של המקרים, בדמויות של גברים. מערבון ("בוץ' קאסידי והסאנדאנס קיד"), אקשן/מתח/פעולה ("נשק קטלני"), בלש ("מי הפליל את רוג'ר רביט"). יחד עם זאת, דפוס יחסי הקרבה שנוצר בין שני הגברים מכיל מאפיינים מובהקים לז'אנרים "נשיים" יותר, שעוסקים בהתפתחות מערכת יחסים קרובה חרף ההבדלים. אלו יכולים להתבסס על פער בין מודלים שונים של גבריות ("חזיז ורעם"), אתיקה ("מרדף חצות"), אופי וסגנון (סרטי לורל והארדי), גזע ("48 שעות") וכך הלאה.
בהקשר זה מעניין לבחון את ניסיונו של "שוטר על הדרך" (Stuber) להשתמש בדינמיקת העימות/פיוס בין שני גברים דרך המושג האופנתי "גבריות רעילה". כלומר, זוהי ביקורת על אותו אלמנט של רצון מוחלט לדומיננטיות גברית (פיזית, מינית, כלכלית) המגולם בשימוש בצורות שונות של אלימות. הקשר שנוצר ב"שוטר על הדרך" תלוי ביכולת למצוא את נקודת האיזון שבין גבר שהוא ההתגלמות של הגבריות הרעילה להיפוכו המוחלט - גבר רופס הלוקה ברגישות יתר. פער זה אמור להיות הבסיס לבדיחות בסרט, ובהחלט היה משמח אם יותר מהן היו עובדות.
פתיחת הסרט מציעה איחוד מחדש של שני שחקנים מסדרת "שומרי הגלקסיה". השוטר ויק מאנינג (דייב בטיסטה – דראקס המשמיד) בעל הגוף דמוי המקרר, והפרטנרית שלו שרה מוריס (קארן גילאן – נבולה). הם מנסים ללכוד סוחר סמים מסוכן בשם אוקה טיז'ו. המשקפיים של מאנינג נהרסות, ולראייה המוגבלת שלו יהיו השלכות טרגיות שתרדופנה אותו.
חצי שנה לאחר מכן המפקדת של מאנינג מבשרת לו שהתיק של טיז'ו מועבר ל-FBI. ידיעה שמעוררת בו תסכול עמוק בעודו עומד לעבור ניתוח לייזר שיאפשר לו להסתדר בלי משקפיים. בצד של חייו הפרטיים נמצאת בתו ניקול, המורגלת להתאכזב מאביה, ועומדת לפתוח בערב של אותו יום תערוכה ראשונה שבה יוצגו פסליה. האם האב יהיה מסוגל להעדיף את בתו על פני הדחף ללכוד ולנקום בסוחר הסמים?
לאחר שמאנינג עובר את הניתוח הוא אמור לחבוש משקפיים מיוחדות שיגנו על עיניו מאור חזק. צפויות לחלוף כמה שעות טובות עד שראייתו תחזור לפוקוס מלא, אבל בעודו מוגבל נוצרת הזדמנות נוספת וקצרת מועד ללכוד את טיז'ו. מי שייאלץ בעל כורחו לסייע לו הוא נהג אובר בשם סטו (קומיל נאנג'יאני, "חולי אהבה"). זוהי נקודת המוצא שהופכת את הסרט ל-Buddy Movie.
סטו עובד בחנות למוצרי ספורט עם בוס נלעג (ג'ימי טאטרו) שנוהג להעליב אותו וחושב שזה מצחיק. עוד מפגן של גבריות רעילה, אך הפעם ללא התכונות החיוביות שעוד יתגלו אצל מאנינג. נהיגה באובר מספקת לסטו השלמת הכנסה, המאפשרת לו לגייס כסף לשותפות בפתיחת מכון ספינינג המיועד לנשים. את המכון אמורה לנהל בקה (בטי גילפין), הידידה הבלונדינית שבה סטו מאוהב. בקה נדלקת על גברים שריריים, ומתאכזבת שוב ושוב לגלות שהם מנייאקים. ברגעי האכזבה נוצר חלון הזדמנויות צר שאליו הצליח סטו להשתחל פעם אחת ולשכב איתה. עכשיו הוא מקווה שהשותפות הכספית עם בקה תביא את יחסיהם למקום אליו הוא מייחל בסתר. בקיצור, סמרטוט.
כמו התערוכה של ניקול, גם לסטו יש באותו ערב תוכניות לכבוש את בקה מחדש. אבל דווקא ביום זה החליט שוטר שרירני, עצבני וחצי עיוור לעלות על האובר שלו ולהפוך אותו לשותף בניסיון ללכוד סוחר סמים מסוכן. סטו חייב את משרת האובר, ובגלל לקוחות דפוקים הציון שלו עשוי להידרדר מתחת לארבעה כוכבים, דבר שיגרום לו לאבד את ההכנסה המשלימה. כדרכם של גברים לא גבריים הוא נוהג במכונית חשמלית מליסינג, וצריך להתרפס ללקוחות, גם אם הם שוטרים עצבניים, כדי לא לרדת בניקוד.
העימות בין שני הטיפוסים ברור: מאנינג הוא כדור הרס שלא רואה בעיניים - תרתי משמע. סטו הוא חכמולוג מתבכיין שיהיה חייב לפתח עמוד שדרה כדי לשרוד את היום. זוהי נקודת המוצא לעלילה הכוללת לא מעט התרחשויות אלימות, ופעולות ברוטליות של הדמות שמגלם בטיסטה, שאמורות להצחיק כשנאנג'יאני מגיב עליהן בפחד או בסרקזם.
זו הדינמיקה, ומהלך ההתפתחות העלילתי הוא צפוי לחלוטין, גם ברגעים שבהם יש ניסיון להפתיע. שתי הדמויות הראשיות תמצאנה בתוכן את התכונות המאזנות את הקריקטורה שהן בתחילת הסרט. בדרך, כמובן, תתגבש החברות. השילוב בין אקשן ברוטלי להומור לא משתווה לקלאסיקות הרלוונטיות של שנות ה-80 ("48 שעות", "נשק קטלני"), אבל מספק בידור קולנועי סביר למדי לרוב הצופים המחבבים סוג סרטים זה.
