על ישראל להחליט: שטחים או שלום עם ירדן
בקרוב תפוג ההחכרה של שטחי צופר ונהריים בערבה, והם אמורים לחזור לירדן. פובליציסט ירדני חושש שממשלת הימין והממשל האמריקני מכינים הפתעה
ראש הממשלה נתניהו והמלך עבדאללה. שעת מבחן
בעוד חודשים אחדים יעמדו היחסים בין ירדן לישראל בפני אחד המבחנים הקשים שידעו: מובלעת צופר שבערבה ושטחים חקלאיים הסמוכים לנהריים יוחזרו לידי ירדן בהתאם להתחייבויות הנובעות מהסכם השלום מ-1994.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ההסכם מתיר לירדן להחליט אם ברצונה לחדש את הסכם החכרת השטחים לישראל, וכעת ידוע כי היא אינה מעוניינת בכך. במקרה כזה ההסכם מחייב את ישראל להתפנות מהשטח. העיקרון המנחה קובע כי אם אחד הצדדים לא מעוניין לחדש את ההסכם, ומגיש בקשה בעניין בדרכים המקובלות ועל פי לוחות הזמנים שנקבעו בו במפורש – כפי שאכן עשתה ירדן – אזי הצד השני, ישראל, חייב להיענות לבקשה ללא דיחוי ומבלי להציב תנאים כלשהם, ולהשיב את השטח לבעליו.
האם כך יקרה? נחכה ונראה, אך יש סיבה טובה לחשש. ישראל הרי הרגילה אותנו במשך מאה שנות סכסוך להתנהלות שונה לחלוטין ולאסטרטגיה אחרת לגמרי. בישראל, הזמני הופך תמיד לקבוע, והסדרי מעבר הם רק שלב ביניים לפני הפיכתם להסדרי קבע. במילים אחרות, במקרה של צופר ונהריים נראה שחוזה החכירה הופך מבחינת ישראל לאחיזה בשטח, או ליתר דיוק להפקעה ולכיבוש. לכן יש מקום להאמין שהעניין לא ייפתר באופן חלק וללא קשיים.
את חששה של ירדן מלבה גם העובדה שבוושינגטון יושבת הנהגה שתומכת לחלוטין במדיניות הישראלית ובעמדות הקיצוניות ביותר של הימין בישראל. ההנהגה האמריקנית שמטפלת בסוגיית הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, וגם בזה הערבי-ישראלי, מחזיקה בעמדות שהן ציוניות יותר מאלה של כמחצית מחברי הכנסת בישראל.
תהיה זו היתממות לחשוב שהדרישה הירדנית לגבי השבת שטחי נהריים ומובלעת צופר נחתה כרעם ביום בהיר על הממשלה הימנית בישראל או על ראשי השלישייה האמריקנית תומכת ישראל – יועצו הבכיר של טראמפ ג'ארד קושנר, הנציג המיוחד למשא ומתן ג'ייסון גרינבלט, ושגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן. גורמים ישראלים רשמיים אמנם ממלאים פיהם מים, אבל ברור לכל בר-דעת שההחלטה הירדנית אינה מפתיעה. זוהי דרישה הנובעת מתוך הסכם שנחתם בין שני הצדדים.
העתיד של נהריים וצופר אינו ברור כלל, אולם ההחלטות והשלכותיהן עומדות ממש מעבר לפינה. גורמים דיפלומטיים במערב מייחלים לסוף שקט וחלק של הסוגייה הזאת. חלקם אף הציעו שישראל תחתור לעכב את העברת השטחים הירדניים באמצעות דרישה לקיים משא ומתן נוסף, ולבסוף תמסור את השטחים תמורת חכירה של שטחים אחרים. אפשרות נוספת היא שישראל פשוט תשיב בשלילה לדרישה הירדנית.
כך או כך, אנו בוודאי מתקרבים לצומת חשוב. ירדן לא יכולה להפסיד במערכה זו ואסור לה לנהל אותה ביד רכה. עלינו להתכונן למגוון תסריטים בנוגע לעתיד השטחים הללו. הנושא מעוגן במסמכים מדיניים, דיפלומטיים ומשפטיים, וקיימת גם האפשרות להיעזר בבוררות בינלאומית. עלינו להעביר מסר ברור לישראל: צופר ונהריים יקבעו את אופיים ואת עומקם של היחסים בין שתי המדינות, וישראל אינה יכולה לאחוז במקל משני קצותיו – להוסיף ולהחזיק בשטחים הללו ובה בעת לשמור על יחסים תקינים עם ירדן. היא תצטרך לבחור: עומק השלום תלוי בהשבת השטחים הירדניים.
איום אמיתי וקרוב מרחף מעל ראשינו. אם ישראל לא תיענה מיידית וללא כל עיכוב לבקשתה של ירדן, הקשרים הדיפלומטיים והביטחוניים בין שתי המדינות יתמוטטו. התנהגותה של ישראל בעניין נהריים וצופר תשקף את מעמדה של ירדן בסדר העדיפויות הישראלי, במיוחד לאור העובדה שברבע המאה האחרונה ישראל נוטה בשיטתיות ובאופן מאורגן לעבר הימין הדתי והלאומי הקיצוני ביותר.
האם ביטחונה של ירדן עדיין מהווה חלק מביטחונה של ישראל, כפי שהניחה תיאוריית הביטחון הישראלית במשך עשרות שנים? האם מישהו בישראל עדיין מייחס משקל לרגישויות ולאינטרסים של ירדן, או שמא התיאבון הדתי שאינו יודע שובע ומבקש עוד ועוד התנחלויות ושטחים סימא את עיניהם של אנשי השלטון בישראל וגרם להם לאבד את יכולת החשיבה הצלולה?
- עורייב אלרנתאווי, פובליציסט וחוקר ירדני, הוא מנהל מכון אלקודס למחקרי מדיניות. המאמר המלא התפרסם בעיתון הירדני אל-דוסתור. גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט משותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת. תרגום מערבית: דולי ברוך
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
עורייב אלרנתאווי
מומלצים
