הסרט של נועה: "אחרי שאמא מתה גיליתי שגם אני נשאית"

סרטה של נועה לוי - "ברכה":

ביצוע הבדיקה לגילוי נשאות מוטציית הגן BRCA1  היה אתגר לא פשוט עבור נועה, סטודנטית לתקשורת חזותית. את הבדיקה היא ביצעה כחודש בלבד לאחר שאימה, חביבה ז"ל, נפטרה מהמחלה בגיל 60.

תוצאה חיובית שלה - משמעותה סיכון של 85% ללקות בסרטן השד ו-50% סיכון לחלות בסרטן השחלה.

לסרט האנימציה הקצר שהכינה נועה לוי (26) על הגילוי כי היא נשאית של מוטציית הגן BRCA1 היא קראה "ברכה".

"יש בשם שבחרתי אירוניה כפולה", היא מסבירה, "נשאות הגן היא ממש לא ברכה. זו לא ברכה כשיש לך גן שמציב אותך בכזה סיכון. מצד שני, בידיעה יש ברכה. היא מחזירה שליטה על הגוף. תוצאת הבדיקה הכריחה אותי לחשוב על איפה אני נמצאת ולאן אני רוצה להגיע. הידיעה שאני נשאית לא מעכבת אותי. ההיפך. היא גורמת לי לרצות להגיע כמה שיותר רחוק כמה שיותר מהר. אני רוצה להספיק הכל, וזו ברכה בעיניי".

רוצה להספיק הכל. נועה לוי(צילום: באדיבות המצולמים)

"חשבנו שזה משהו זמני"

"אימא שלי חלתה לפני כשבע שנים", מפרטת נועה, "היא גילתה שהיא נשאית ועברה ניתוח להסרת השחלות, אבל זמן לא רב לאחר מכן התחיל להתפתח סרטן במקום הניתוח. כשהיא שמה לב לתסמינים של הסרטן, המחלה הייתה כבר במצב מתקדם".

במשך יותר מחמש שנים נאבקה אימה של נועה במחלה שפשהה בגופה, עד שנפטרה, למרבה הצער, בחודש נובמבר האחרון.

"אימא שלי התמודדה עם המחלה באמצעות הדחקה", משתפת הסטודנטית, "הסרטן לא שיבש לה את השגרה. היא דאגה שיהיה לה סדר יום עמוס, המשיכה לעבוד כגננת ולהתנדב הרבה. היא לא רצתה להשאיר לעצמה זמן להתעסק במחלה".

חביבה לוי ז"ל

נועה מוסיפה כי "ההורים שלי התעקשו שאחיי ואני נמשיך בחיינו. הלך הרוח של אימי היה שהכל בסדר והחיים - המשיכו כפי שהיו. גם אנחנו נדבקנו בהלך הרוח שלה, חשבנו שזה משהו זמני שעוד מעט ייפתר. כשהרופאים אמרו שאין להם יותר מה להציע לה הבנו למעשה שזה הסוף. רק שם זה נחת עלינו. זה היה לא פשוט כלל".

נועה מספרת כי העיסוק בסוגייה האם גם היא, כמו אימה, נושאת את מוטציית הגן שמציבה אותה בסיכון גבוה לחלות, החל בסמוך למוות של אימה. "ההשלכות של המחלה, והסבל של אימא שלי חייבו אותי לחשוב על מחלת הסרטן. לפני כן נקטתי בגישה דומה לזו של אימא שלי. הדחקתי את המחשבות.

"ידעתי שאימא שלי נשאית של הגן ושיש במשפחה שלה עוד נשאים", היא מסבירה, "כל זמן שאימא שלי הייתה חולה לא היה לי את הכוח הנפשי לעבור את הבדיקה. הרגשתי שזה גדול עליי".

לדבריה, השיקולים האם לעבור את הבדיקה הם שיקולים של מודעות לגוף. "גילוי מוקדם של סרטן יכול להיות עניין מאוד משמעותי", היא אומרת.

"מנגד חוסר הידיעה מאפשר לך לא לחשוב על דברים רעים. להמשיך בחייך כרגיל ולא לחיות כל הזמן עם הצל המפחיד הזה מעל לראש. כשהבנתי שגם אני רוצה משפחה משל עצמי, שגם אני רוצה שיהיה לי מעגל תמיכה, החלטתי לעבור את הבדיקה".

פחד מהגילוי. מתוך הסרט

"התגובה הראשונה הייתה בכי"

נועה משחזרת את הרגע בו התבשרה כי היא נושאת את המוטציה. "התקשרו אליי ושאלו אותי האם אני מוכנה לקבל את התוצאה טלפונית. ידעתי שהתוצאה תהיה חיובית. אפילו אמרתי לנציגה שידעתי שזו תהיה התוצאה.

"התגובה הראשונית הייתה של בכי ופאניקה. אחרי ההלם הראשוני שוחחתי עם אחותה של אימי, שהיא גם נשאית של המוטציה. השיחה איתה הרגיעה אותי. אני מאמינה שיש ברכה בידיעה. אני לא רואה יתרונות בבורות או בחוסר הידיעה. אני שמחה שעברתי את הבדיקה, למרות התוצאה המדאיגה".

תהליך ריפוי עצמי

את תהליך ההתלבטות לפני ביצוע הבדיקה וההתמודדות עם תוצאותיה עיבדה נועה לכדי סרט אנימציה קצר, אשר יוצג בתערוכת הגמר של המחלקה לתקשורת חזותית ב-HIT, המכון הטכנולוגי בחולון, שתפתח ביום חמישי השבוע.

נועה מוסיפה ומסבירה כי "יש בסרטון דימוי של בת יענה. זה משהו שבעיני אפיין את ההתמודדות של המשפחה שלי עם המחלה של אימי. וגם את ההתמודדות שלי. זה מנגנון מובן מאוד. גם אני, כשאני לא מרגישה טוב אני נמנעת מללכת לבדיקות. היום זה השתנה. עכשיו אני הרבה יותר קשובה לגוף שלי. אני משקיעה מאמץ בבריאות שלי. חשוב להעלות את הנושא לשיח. המודעות לנשאות המוטציה צריכה להיות גדולה יותר. זה מסר חשוב בעיני".