על הדבש ועל העוקץ / טור
אם לא יקרה משהו יוצא דופן דני אבדיה, ים מדר וחבריהם יובילו את הכדורסל הישראלי בעתיד. יהודה שוחט מפרגן לכחולים-לבנים על הזכייה באליפות אירופה עד גיל 20, אבל גם מסביר מדוע ההצלחה לא באה לידי ביטוי גם בנבחרת הבוגרת
מתוקים
מגיע לנבחרת העתודה הזאת פירגון. לה, כמו לשתי קודמותיה. לא מעט אנשים החמיצו אתמול פנים, צקצקו ואמרו: "תראו איזה יופי הם עכשיו, וכמה הם יתייבשו על הספסלים של קבוצות הליגה בעתיד". העובדות מלמדות שכל אחד מהשנתונים שהצליח ברמת הנבחרת הצעירה, ייצר שחקנים שהובילו את הכדורסל הישראלי בהמשך. מהנבחרת המצליחה של טל בורשטיין, יניב גרין ואפיק ניסים, דרך זו של יותם הלפרין ורביב לימונד, וכן הלאה.
סיקור הזכייה המופלאה של נבחרת העתודה
ענקים: נבחרת העתודה זכתה באליפות אירופה
אבדיה: "אין דברים כאלה, זה חלום"
מריבלין ועד כספי - הרשת גועשת: כל הציוצים לאחר הזכייה
גם אם ניקח רק את שלושת הסגלים האחרונים שעלו לשלושה גמרים רצופים, נמצא שלל שחקנים שכבר מובילים קבוצות בליגת העל והלאומית, או לכל הפחות מקבלים הזדמנות משמעותית. אם לא יקרה משהו יוצא דופן, תמיר בלאט, יובל זוסמן, דני אבדיה, ים מדר ושות' יקבלו בשנים הקרובות את המושכות גם בנבחרת הבוגרת. לא בחסד, אלא פשוט כי הם טובים. מאוד.
וזו הנקודה החיובית הבאה: גם בהינתן רמת היריבות בשכבת הגיל הזאת (ומיד נגיע לזה), העובדות הן שלא בכל תקופה ישראל מצליחה כל כך. כלומר, השנתונים האלה באמת טובים באופן יוצא דופן. למה? מותר לפרגן לאיגוד ולפיני גרשון על העבודה הטובה.
לי, באופן אישי, יש עוד הימור: כל השחקנים בשנתונים האלה נולדו בתקופת פריחתם של עודד קטש, דורון שפר, מאיר טפירו ואחרים. רוצה לומר: ההורים שלהם עשו אותם בתקופת פריחה של כוכבי שנות התשעים וראשית האלפיים, והם עצמם נגעו בכדור לראשונה כשאלה היו המודלים שלהם. כלומר, אלה מהם שלא נולדו לשחקנים זרים שהתאזרחו כאן (ע"ע שון דוסון, מייקל בריסקר, אבדיה וגם בלאט).
חמוצים
שלוש שנים ברציפות בגמר אליפות אירופה, שתי זכיות ובאופן כללי אחת הנבחרות המצליחות בתולדות אליפויות אירופה עד גיל 20. קשה להתווכח עם ההישג הזה ואי אפשר שלא להתחבר לנבחרת הספציפית הזאת, על הכישרון הגדול שבה, החיבור בין השחקנים והאופי שלהם. ובכל זאת, זמן לקצת חמוצים.
יש סיבה שבגינה ישראל מצליחה מאוד באליפות הגילאים הספציפית הזאת, ולא מצליחה בכלל – שלא לומר נכשלת לחלוטין רוב הזמן - באליפויות אירופה של גיל הנוער (דרג ב') והקדטים. ויש סיבה שההצלחה של נבחרות העתודה טרם תורגמה להצלחה משמעותית ברמת הנבחרת הבוגרת.
מבין כל אליפויות אירופה השונות, זו המיועדת כרגע לגיל 20 היא החלשה ביותר, משום שבאופן קבוע נעדרים ממנה שחקנים אירופים שנבחרו בדראפט, שבטוחים שהם ייבחרו בדראפט או סתם כאלה שיש להם עניינים דחופים יותר. בישראל הנבחרת היא כמו צבא – איש בל ייעדר. התוצאה: בשנתונים טובים, כמו זה הנוכחי, אנחנו פשוט יותר טובים. קשה מאוד להאמין שבסגל מלא ישראל מסוגלת לתת אפילו פייט לנבחרת צרפת שאותה עברה בחצי הגמר - רוב החמישייה שלה בכלל לא הגיעה לכאן.
אז כדאי גם לשמור על פרופורציות. זכייה באליפות אירופה היא דבר נפלא ונהדר, הזדמנות לפוליטיקאים לקפוץ על העגלה ולעסקנים להצדיק את עסקנותם. אבל בסוף, את הכסף – הלאומי – סופרים באליפויות לבוגרים. שם הדרך למדליה עוד ארוכה.
מסקנה
וואלה, לא יודע. תעשו ילדים גבוהים וחזקים – רצוי עם גנים זרים – תשקיעו בהם, תנו להם לצפות באבדיה ומדר, ויהיה בסדר.
לפנייה לכתב/ת 
