בואו נשתוק ונקבל 35 מנדטים
בכחול לבן מאמינים שהעובדה שלא אמרו דבר בעל משמעות הביאה את ההישג האלקטורלי. הגיע הזמן להפסיק עם האסטרטגיה הנפסדת הזאת
נִיקוֹלוֹ מַקְיַאוֶולִי, מדינאי ופילוסוף פוליטי מן המאה ה-15 שחיבר את הספר "הנסיך", כתב: "מכבדים נסיך כשהוא ידיד בלב ובנפש או אויב בלב ובנפש, כלומר – כשהוא מעמיד עצמו לימינו של זה או נגד זה, בלי חשש. התנהגות זו מועילה יותר מן העמידה מן הצד כניטרלי". מה יכולה ללמוד מפלגת כחול לבן מן האמירה הזו? "הפוך, גוטה, הפוך". ואכן, בני גנץ וחבריו עושים הכול כדי שלא יתפשו חלילה וחס באמירה של ממש בתחום המדיני. זוהי מפלגת סופרמרקט שמבטיחה שכמעט כל בוחר בישראל יוכל למצוא על מדפיה מוצר המתאים לו. אנשי שמאל יתמכו בכחול לבן כדי להפיל את נתניהו, אנשי ימין יתמכו בה משום "שאין הבדל אידאולוגי בינינו לבין הליכוד", כפי שאומר גבי אשכנזי.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
כדי להבטיח את החיבורים המופלאים האלה אסור להרגיז אף אחד. אין לדבר על מו"מ מדיני על מנת שלא להבריח את הליכודניקים. אין לדבר על גיוס חרדים כדי שאפשר יהיה לגייס אותם לקואליציה. כשרפי פרץ אמר שהוא תומך בטיפולי המרה לקהילה הלה"טבית, התנגד גנץ לקריאות להדיח אותו מתפקיד שר החינוך. "הוא טעה, אבל אני אוהב אותו", הסביר. האם איש הצבא בעברו הפך לילד פרחים שסיסמתו: "עשו אהבה לא מלחמה"? יכול להיות. אפשרות נוספת היא שהוא רוצה גם את מפלגת האיחוד הלאומי בקואליציה.
ההסבר לאסטרטגיה הזו פשוט. אנשי כחול לבן מאמינים שבזכות העובדה שלא אמרו כלום לפני בחירות אפריל השנה, הם זכו ב-35 מנדטים, "התוצאה הטובה ביותר שהשיגה מפלגת שמאל או מרכז מזה שנים רבות", לפי דבריהם. אם זה לא שבור, אז למה לתקן?
למיטיבי לכת בתחום הפוליטי הם יהיו מוכנים להרחיב את ההסבר: "מחנה השלום מצומצם בהיקפו ואנחנו מיצינו אותו. עכשיו המטרה היא לעמעם מסרים כדי להעצים מצביעים. צריך להעביר אלינו כמה מנדטים ממתלבטי הליכוד, לחדש את הברית ההיסטורית מן העבר עם החרדים והופ - גנץ יהיה ראש ממשלה".
מחשבה מפתה, אבל לא מדויקת. מאגר תומכי השלום הוא הרבה יותר גדול מהחישובים של אנשי כחול לבן. ההשוואה שלהם היא לבחירות 2015, שבהן זכו מפלגות השמאל והמרכז, המחנה הציוני, יש עתיד ומרצ, ל-40 מנדטים בלבד. בבחירות אפריל 2019 זכה המחנה הזה, כחול לבן, העבודה ומרצ, ל-45 מנדטים. על הנייר זהו מספר מנצח.
אבל בחירות 2015 אינן הדוגמה הנכונה. המחנה הציוני, שכלל גם את ציפי לבני, זכה להישג נאה, 24 מנדטים, אבל בראשו עמד יצחק הרצוג, שלא נתפש כפוטנציאל לראשות הממשלה. ההשוואה הנכונה היא לבחירות 2006. קדימה, שהייתה מפלגת מרכז בראשות אהוד אולמרט שהחליף את אריאל שרון, הציגה את העיקרון לקידום המו"מ המדיני לשלום בשם "תוכנית ההתכנסות", שמשמעותה יציאה ממרבית שטחי הגדה המערבית. כך עשו גם מפלגת העבודה ומרצ. ביחד הם זכו ל-53 מנדטים, שמונה יותר מן הגוש הזה בבחירות האחרונות. קדימה גם הרכיבה את הממשלה.
כלומר, יש ציבור גדול בישראל התומך בקידום הנושא המדיני, באופן אחראי שישמור על הצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל. שלושה רמטכ"לים לשעבר יכולים לחתום על ערבות ציבורית אמינה בנושא הזה.
מסר כזה יכול להציל את הקזת המנדטים של כחול לבן שאיבדה שישה מנדטים בסקר האחרון של חדשות 12, בעיקר לשמאל המשתנה גם הוא בימים אלה. אין כל ראיה לכך שהיא יכולה לגייס מצביעים מהימין. בעיקר, היא הפסידה את הנכס השיווקי הגדול ביותר - החידוש בהופעתה. מפלגות אווירה מתיישנות במהירות כמו אופנות בגדי ים והן חייבות להמציא את עצמן מחדש.
אביגדור ליברמן, שהחליף את משה איבגי בתפקיד "הבורר", הודיע כי יבקש מהנשיא להטיל את הקמת הממשלה על המפלגה הגדולה ביותר. ליברמן מתהדר בכך שאצלו מילה זו מילה, ואיבתו לנתניהו אינה זקוקה למילה נוספת. לפי הסקרים הוא יהיה הגורם שיקבע את זהותה של הממשלה הבאה. לכן, גם גודל הרשימה חשוב ולא רק גודל המחנה.
האם העלאת הנושא המדיני בידי כחול לבן תפגע בשותפות עתידית עם ליברמן? לא בהכרח. ראש ישראל ביתנו, כשהיה שר החוץ בממשלת נתניהו ב-2014 , אמר כי "אין מנוס מוויתור על רעיון ארץ ישראל השלמה לטובת פתרון כולל עם העולם הערבי", והעלה תוכנית מדינית של חילופי שטחים עם המדינה הפלסטינית. הוא פרש מממשלה זו בהמשך, לפני תום כהונתה.
מה שדומה בשני המקרים, אז והיום, הוא שיותר מהרצון של ליברמן להיפרד משטחי יהודה ושומרון ומן החרדים, ישנה השאיפה המתמידה שלו להיפרד מנתניהו.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו, בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
