איך מגדלים בבית ילדים אנסים

אביו של אחד החשודים באונס בת 11 אמר בלי להתבייש: "מדובר ברצון הילדה". זוהי המציאות שבה אנחנו חיות, זוהי האימה, זה היה השבוע שהיה

רעות ענברפורסם: 22.07.19 , 12:36

ישראלים חשודים באונס קבוצתי אונס איה נאפה קפריסין (צילום: AFP)

החשודים באונס באיה נאפה (צילום: AFP)

החדשות בימים האחרונים מעוררות אימה טהורה עם שני סיפורי אונס מזוויעים שהנשימה נעתקת לשמעם. בראש של כל הורה בישראל, כל אישה בישראל, מהדהדת השאלה: איך ילד מסוגל. וגם, האם דבר כזה יכול לקרות בבית שלי? בסביבה שלי?

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

להיות אישה זה מפחיד כל השנה. ללכת לאוטו בחניון חשוך, לתת לילדה לישון אצל חברה שיש לה אח גדול, לחזור הביתה מאוחר, לעלות לדירה שלו אחרי דייט נחמד, אפילו רומן בחופשה - כל הדברים הקטנים האלה טומנים בחובם חישוב סיכונים מהיר, לפיתה של צרור המפתחות ודופק מואץ. ולפעמים, סתם בגלל שאת חיה חיים רגילים, את קורבן של פשע מחריד. זוהי האימה השקופה שהתרגלנו אליה ושאינה זועקת בכותרות של אף עיתון.

אבל השבוע זה משתק במיוחד. כל כך היינו רוצים לפטור את החדשות הנוראיות האלה בחינוך גרוע, להגיד "אלו אנשים רעים", ולהחליט שאין לזה שום קשר אלינו. אבל הספק מתגנב, מאכל. ההורים של הילדים האלה, בני 12 במחסן נטוש בישראל, בני 17 במלון בקפריסין. הורים שנזעקו להגן על ילדיהם, ילדים שגילו חוסר אנושיות מבעית, שלא ראו מולם ילדה בוכה, שעמדו וצילמו נערה מתייפחת שמבקשת לעצור.

מי הם ההורים האלה? האם אנחנו יכולים להגלות את המקרים האלה לקרחון מרוחק, לעולם אחר, או שהם חלק מאיתנו?

אנחנו יודעים שלא ושאנחנו חולקים חברה עם האנשים האלה, עם הילדים האלה. אנחנו יודעים שיש לזה קשר אלינו, לרחובות שאנחנו מתגוררים בהם, למתנ"סים, לגינות הציבוריות. אז איך דבר כזה קורה בחברה שלנו?

חיים של נשים זה דבר זול. שלומן הוא דבר זול, שנדחק הצידה שוב ושוב לטובת דברים חשובים יותר, דחופים יותר. אנחנו חיים בעולם שבו שלומן של נערות צעירות, ממשפחות קשות יום, חשוב פחות מרייטינג וקריירה של זמר מפורסם. אנחנו חיים בעולם בו שופט מעדיף לא להרשיע נער בן 17 בעבירת מעשה סדום בבת 12, "כדי שעתידו לא ייפגע". אנחנו חיים בעולם בו מי שצילם קולגה מתחת לחצאיתה והורחק לצמיתות משירות המדינה בכל זאת מנהל את המשא ומתן להרכבת הקואליציה מטעם ראש הממשלה.

זו המציאות שהובילה את אביו של אחד החשודים באונס קבוצתי של ילדה בת 11 להגיד לתקשורת בלי להתבייש: "מדובר ברצון הילדה, מדובר פה בילדה שהתנהגה בצורה לא ראויה". הבן שלו, לפי החשד, השתתף באונס קבוצתי שבו הוצמד לצוואר ילדה קטנה סכין. אבל אנחנו חיים במציאות שבה אביו של החשוד מאשים את הקורבן בהתנהגות לא ראויה.

עד שלא נפסיק להקל ראש בביטחונן של נשים, בעבירות נפשעות בגופן, עד שלא נפסיק להטיל בהן דופי, להסביר שהן שתו, שהן לא תמימות, שהן מניפולטיביות - כאילו משהו מזה הוא תירוץ לאונס, הטרדה או איומים - זה לא ייפסק. עד שבדיחות הזנות והאונס לא יצאו מהלקסיקון, כל עוד הילדים שלנו ישמעו אותן - זה לא ייפסק. כל עוד נמשיך לדרוש מנשים לזרום - זה לא ייפסק.

וכל עוד המחיר העיקרי על תלונות ישולם על ידי קורבן העבירה, אז כל דבר קטן, מהליכה בחניון ועד מסיבת פיג'מות של הילדה - הכול ימשיך להיות עשוי מאותה אימה, אותה תקווה שזאת לא תהיה אני, שזאת לא תהיה הילדה שלי, שזאת לא תהיה הפעם הזאת.