מר ישראל שדואג להכשיר מאמני כושר במגזר הערבי

בחודש אפריל האחרון, פתח איהאב איוב (39 ) את המחזור הראשון לקורס מדריכי כושר גופני ובריאות למגזר הערבי, בבית הספר למאמנים של מכון וינגייט. עבורו, נקודת ציון זו היוותה הישג משמעותי, ולא רק בשל העובדה שמדובר בצעד נוסף לקידום המגזר הערבי, אלא גם כסגירת מעגל בחייו הפרטים.

כתבות נוספות:

בשנה הבאה באולימפיאדה: אליפות הסקייטבורד של ישראל

אילנה תייצג את ישראל באליפות העולם בהיאבקות בקזחסטן

ספורטאית, לא רקדנית: ליאור תייצג את ישראל בספורט על עמוד

"גדלתי למציאות מסוימת, ללא בחירה ושליטה ועם הרבה סימני שאלה", הוא מתאר את תקופת ילדותו בה אביו גר בחו"ל, מה שאילץ אותו בין היתר לפרנס את משפחתו. "לא הייתה לי ברירה אחרת. מעבר לפרנסה נדרשתי להיות חזק בגלל המטלות בבית ובחרתי באימון משקולות שיסייע לי. לא נזקקתי לכסף, רק רציתי אהבה ותמיכה נפשית, ואותם קיבלתי מאימא, ובגדול".

כשהיה בן 23, סיים בהצטיינות קורס מיוחד למדריכי ספורט בקהילה במכון וינגייט, שנפתח עבור צעירים בסיכון ממשפחות קשות יום. כאשר עמד בפני בחירת עתידו המקצועי הוא ניצב בפני התלבטות לא קלה, לבין לימודי רפואה בגרמניה לבין המשך העיסוק בלימודי ספורט. הוא סבור שהחיבור לאימו היווה את הגורם המשמעותי בהחלטה. "היו שיקולים ומחשבות לא קלים, בסופם בחרתי בלימודי תואר בחינוך גופני בארץ, קרוב לאמא".

לאחר שזכה בתואר מר ישראל בפיתוח גוף לשנת 2008 הדרך כבר הייתה סלולה בפניו. הוא סיים תואר בחינוך גופני עם ממוצע גבוה שאפשר לו קבלת מלגת הצטיינות ותואר שני בבריאות הציבור. בין לבין החל את דרכו בביה"ס למאמנים כעוזר הוראה לתלמידים.

ארבע שנים מאוחר יותר,  הוא מונה לרכז הקורס בו הוא עצמו היה חניך, ובהמשך קודם למרכז הפעילות של הקורס. כיום, הוא משמש כמנהל המחלקה להכשרת מדריכים בספורט ובתנועה, בביה"ס למאמנים ומדריכים במכון וינגייט.

הכושר תמיד היה שם. איהאב איוב

ספר על הקורס בו היית חניך והפכת למרכז.

"העבודה הייתה מתישה, בשעות קיצוניות, ללא תגמול כספי הולם. המניע היה לעזור לאנשים להתקדם בחיים בכיוון הנכון כמו שעשיתי בעצמי. הגיעו תלמידים מרקע סוציאלי קשה מאוד, ולאחר שמונה חודשי לימוד אינטנסיביים בתנאי פנימייה הצלחנו לחולל בהם שיוני חיובי. הגשמתי את הזהות המקצועית שלי".

לא קצת מוגזם להקצות קורס כזה במיוחד?

"לציבור הערבי השפה העברית היא שפה שנייה שאליה נחשפים בסביבה הרחבה מחוץ לגבולות ביה"ס והיישובים. ללמוד בעברית מהווה מכשול רציני ולפעמים טראומטי לחלקם, בהתחשב בפער בין רמת הדיבור בעברית בכיתה ובין הבנת התלמיד ושליטתו בשפה.

"תלמידים יכולים לחוות קשיים ביכולת ההבעה והביטוי בהרצאה ולהתבייש לשאול שאלות מהפחד לתגובת תלמידים אחרים. עבור סטודנטים מהציבור הערבי, בעיקר סטודנטיות שחיו כל חייהם בכפר וחלקן לא נפגשו מעולם עם יהודים, המפגש המשמעותי הראשון היה כשעזבו את הבית ועברו ללמוד במכון וינגייט".

זה מרגיש כמו הפרדת כוחות בין יהודים וערבים.

"לתלמידים ערבים שיש שליטה טובה בעברית אנחנו מציעים ללמוד בעברית, והיו לנו כאלה. חשוב לנו העניין של מיזוג הציבור הערבי בחברה הישראלית שהוא חלק ממנה. המטרה בסופו של דבר היא לאומית"

"קידום מדריכים ומאמנים טובים מהמגזר הערבי יתרום להכשרת גיל חדש של ספורטאים - מספר העוסקים בספורט ובפעילות גופנית יגדל, מה שיכול לגרום להרבה שינויים חברתיים בחברה הישראלית".

"הציבור הערבי הוא חלק מהחברה הישראלית". איהאב איוב(אורן אהרוני)

המטרה: הזדמנות שווה לכולם

לטענת איהאב חלה עלייה משמעותית בשיעור הסטודנטים הערבים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה. עם זאת, שיעורם עדיין נמוך משל האוכלוסייה היהודית כאשר קרוב לשמונת אלפים סטודנטים ערבים לומדים מחוץ לגבולות ישראל.

"התרגלנו להרבה ערביי ישראל שלומדים בג'ינין, שכם ורמאללה. הם פנו לשם בגלל חסמים רבים שהציבו המוסדות האקדמיים בארץ. עכשיו אנחנו מאפשרים לתלמידים מפלסטין ללמוד במכון וינגייט, שבשבילם זה המקום האידיאלי לרכישת ידע בתחום הספורט והחינוך גופני. בקורס לומדת תלמידה פלסטינית כאשר תלמידה נוספת מג'ינין מתכוונת להירשם. הכל נעשה בתיאום בין השלטונות שלהם והגופים האחראיים".

אם הקורס היה מעורב ערבים יהודים - היא גם הייתה משתלבת?

"לא חושב, כי היא לא שולטת בשפה העברית. אבל מחוץ לכיתה היא פוגשת סטודנטים יהודים בהפסקות ואת המרצים היהודים כך שהיא רואה את הצד הטוב אצל העם היהודי. מניסיון אישי שלי, כשליוויתי נבחרות כדורסל מראמללה מהמחסום לתל אביב על מנת להשתתף בטורניר השלום, ראיתי שאותו שחקן שנכנס לארץ זה לא אותו שחקן שיצא ממנה. הוא הבין שיש גם אנשים טובים בצד השני שרוצים שלום וחיים משותפים".

חשוב שהאוכלוסייה הערבית תתוודע לצדדים הטובים של ישראל". איהאב איוב(אורן אהרוני)

"הרבה פעמים בארץ נוטים לחשוב שהציבור הערבי רוצה מסורתיות ולא מקבל חידושים, אבל מחקרים מראים ההפך. אנשים בציבור הערבי פתוחים לאימוץ רעיונות חדשים ומחפשים איכות וחוויית הצלחה.

"הייתה בחורה דתייה מאזור ירושלים שרצתה להשתלב בקורס ולהגיע עד מכון וינגייט ושאלה אותי איך תתרגל את החלק המעשי מול בנים, היא לא הרגישה בנוח. הבהרתי לה את העובדות הנ"ל והיא קיבלה את זה בצורה טובה על סמך זה שניצור איזושהי הפרדה בזמן התרגול המעשי, שבנות דתיות לא יהיו חשופות לבנים".

"השאיפה ליצור חיבור ושפה משותפת דרך הספורט בחברה הישראלית ובין שני העמים. כשאתה על המסלול או במגרש השפה והצבע שלך אינם משנים. האוכלוסייה הערבית יכולה לייצג את המדינה בכבוד בזירה הבינלאומית בכל מה שקשור להישגים ספורטיביים.

"בארץ צריכים להבין את הציבור הערבי טוב יותר ולא לצאת מנקודת הנחה שהציבור הערבי לא מחפש הצלחות, איכות וחידושים. אני יודע שמגיעים כספים מהמדינה לעיריות לטובת קידום הספורט בכפרים ובערים ערביים, אבל הייתי מבקש מהשלטונות לבדוק - מה עושים עם הכסף הזה? האם הכסף שנותנים מספיק מבחינת הייעוד שלו? ולמה אין מספיק הישגים לציבור הערבי בארץ בזירה הבינלאומית?".

סגורים במזגן? בצעו אימון כושר היישר מהסלון: