יום הולדת שמח לעיוות הנקרא "חוק הלאום"

שנה אחרי החקיקה שלו כבר רואים את ניצני הנזק במקומות כמו עפולה. החוק העניק רוח גבית לתפיסות קיצוניות, גזעניות ומדירות כלפי מיעוטים

ד"ר עמיר פוקספורסם: 23.07.19 , 10:40

הפגנה נגד חוק הלאום בכיכר רבין (צילום: AFP)

הפגנה נגד חוק הלאום בשנה שעברה(צילום: AFP)

בשבוע שעבר מלאה שנה לחקיקת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי (המוכר כחוק הלאום), ונשאלת השאלה, מה נשתנה? מבחינה פרקטית טרם התבררו השלכות החוק. ממילא, גם המתנגדים לו וגם תומכיו לא טענו שהוא ייצור באופן מיידי, מציאות שונה בתכלית בישראל. מטבעו של תיקון חוקתי כזה, ברמה הכללית והעמומה ביותר האפשרית של הגדרת המדינה, ייקחו שנים עד שיתפרשו הביטויים בו, ועד שיחלחלו לכדי שינוי אמיתי בשטח.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

יש לציין גם שעתירה שהוגשה נגד החוק לבית המשפט העליון טרם התבררה. ואולם, למרות קמפיין ה"געוואלד" כנגד עצם קיום הדיון בחוגים מסוימים, אין סיכוי אמיתי שבית המשפט יבטל את חוק היסוד, כפי שלא ביטל אף חוק יסוד מעולם. נשק בלתי קונבנציונלי מסוג זה יישמר, אם בכלל, לתיקוני חוקי יסוד שיירדו אף יותר לשורש הדמוקרטיה הישראלית.

עם זאת, סביר שפסק דין של בית המשפט יהיה כזה שמאשש התבטאויות רבות שנאמרו לפרוטוקול בעת חקיקת החוק, וכן התבטאויות שנאמרו לאחר מכן - בין השאר על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו – ולפיהן הוא לא נועד לפגוע בזכות המיעוטים לשוויון, ומכאן שאין בו סתירה לחוקי היסוד הקיימים.

אלא, שגם אם תהיה פסיקה כזו, וגם אם באמת ניתן לסמוך על כך שהיא תיושם באופן מלא (ואי אפשר לסמוך על כך) על ידי כל אחת ואחת מזרועותיה של המדינה, יש לזכור שלחוקה יש תפקיד רחב הרבה יותר מאשר להסדיר זכויות וסמכויות. לחוקה, ובעיקר לסעיפי המבוא שבה, שהם המגדירים את המדינה, את ערכיה, את אופייה – יש תפקיד חשוב נוסף שהוא תפקיד סימבולי, חינוכי, אקספרסיבי. חוק הלאום נועד להגדיר את המדינה, להשפיע על צביונה, לשקף את ערכיה ודמותה.

בניגוד לכל מדינת לאום אחרת, ובניגוד להגדרה שניתנה לישראל במגילת העצמאות, חוק הלאום מגדיר את המדינה באופן מעוות. הוא עוסק רק בכך שזו "מדינה יהודית" – אך מתעלם ואף מתנכר לכך שזוהי מדינה דמוקרטית. אין שום סתירה בין היותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, לבין האפשרות לכלול בהגדרתה את זכויות המיעוטים לשוויון, כפי שנעשה בכל מדינה בכלל ובכל מדינת לאום בפרט.

הגדרה חד-צדדית זו של המדינה היא מסר חינוכי מעוות המטיף לעליונות היהודים על פני המיעוטים בישראל. זהו מסר מסוכן שנקלט היטב, קודם כל על ידי הלא-יהודים (הערבים, הדרוזים), שחשים אזרחים סוג ב', אבל גם על ידי היהודים.

התהליך שעוברת רשות כמו עיריית עפולה, ששילבה שבועת נאמנות כ"עיר יהודית" במהלך ההשבעה לכניסה לתפקידי מועצת העיר, הוא רק סנונית ראשונה. ברור שכאשר המדינה מגדירה עצמה יהודית, מי יכול להלין על עירייה שמבקשת לעשות את אותו הדבר?

החוק העניק רוח גבית לתפיסות קיצוניות, גזעניות ומדירות כלפי ערבים. מעבר לכך, הוא גם העניק לערבים, שחלקם ממילא הרגישו מופלים בישראל, את הגושפנקא לכך. הציפייה מהם להמשיך ולהשתלב בחברה הישראלית כמעט אבסורדית.

כמו כן, החוק העניק לפעילי ה-BDS ושותפיהם נשק נהדר במלחמתם בישראל ובטענתם השקרית שלפיה ישראל היא מדינת אפרטהייד.

אסור להשאיר על כנו את המצב שבו הגדרת המדינה לא כוללת שוויון בפני החוק, והכרה בזכויות שוות למיעוטים. אסור שנתרגל לכך. לכן, יש להמשיך למחות ולדרוש מכנסת ישראל לתקן את החוק, כך שישקף את ערכי הציונות האמיתיים והנכונים, כפי שהשתקפו במגילת העצמאות: מדינת לאום יהודית, המעניקה שוויון זכויות מלא לאזרחיה.