שיאי חום נשברים: יולי - החודש ה-414 ברציפות מעל הממוצע
נותר עוד שבוע לסוף החודש, אבל יולי 2019 יהיה ככל הנראה החודש החם ביותר אי פעם. כשצדפות נצלות בקליפתן ציפורים נמלטות לפסגות ומחלות מסוכנות מתפשטות במהירות, האם יש עוד סיכוי להילחם במשבר האקלים?
אם נהניתם, כמונו, ממונדיאל הנשים האחרון, בוודאי שמתם לב למחזה הפחות שיגרתי של הפסקות התקררות יזומות במהלך המשחק כשהשחקניות שותות מים לרוב ומתכסות במגבות קרח. מאמץ גופני במהלך גל חום כמו זה שחוותה אירופה - שיא של 45.9 מעלות בצרפת, מארחת המונדיאל - הוא סכנת חיים אפילו לאתלטיות נהדרות וחזקות כמו מייגן ראפינו.
עוד כתבות בזווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה :
הטבע תובע
מים + חשמל + חיידקים = אוכל
לוהט באירופה
2018 הגיעה למקום הרביעי בממוצע מידות החום ההיסטורי ויצרה רצף של ארבע השנים החמות שנמדדו אי פעם. 2019 כנראה תהפוך לחמישית ברצף זה: גאוין שמידט, מנהל מכון גודארד ללימודי החלל בנאס"א צייץ כי הסיכוי לכך הוא 99.9 אחוז.
שיאי חום נשברו לא רק באירופה והובילו לשריפות ענק בספרד וכפי שקרה בגלי חום קודמים צפויה עליה במספר מקרי המוות ברחבי היבשת כתוצאה מהחום הכבד. יוני 2019, למשל, היה החודש החם ביותר מאז החלו מדידות סדורות. הממוצע העולמי עמד על 15.5 מעלות, גבוה ב-0.95 מעלות מהממוצע לאורך המאה ה-20 כשבאזורים הקרים בשגרה (כמו רוסיה ואלסקה) הטמפרטורה הממוצעת עלתה כמעט ב-3 מעלות. הזינוק הגבוה ביותר נרשם באַלֶרְט בקנדה, יישוב-הקבע הצפוני ביותר בכדור הארץ: במקום 6-3 מעלות ביום רגיל, טיפס המדחום ל-21 מעלות.
NOAA, מינהל האוקיאנוסים והאטמוספירה הלאומי של ארה"ב, דיווח על שורה של שיאי חום חדשים: יולי הוא החודש ה-414 ברציפות שבו הטמפרטורה העולמית עלתה על הממוצע, כשתשעה מתוך עשרה חודשי יוני החמים ביותר אירעו מאז 2010.
הפאנל הבינלאומי לשינוי האקלים של האו"ם (IPCC) פרסם בסוף 2018 דו"ח מיוחד על התקדמות הסכם פריז למניעת משבר האקלים. על פי סקירת הממצאים, עלייה של 1.5 מעלות מעל הרמה שלפני העידן התעשייתי - היעד הנמוך של ההסכם - עתידה להתממש בין השנים 2052-2030. המשמעות היא שהתרחיש "האופטימי" הוא הפחתת הפליטות כדי שלא לחצות את הסף העליון של ההסכם - עלייה של 2 מעלות במחצית השנייה של המאה. לעלייה של 4 מעלות, כפי שהציג הבנק העולמי בדו"ח שנקרא '"תנמיכו את האש", המין האנושי כבר כנראה שיהיה לנו קשה מאוד להסתגל והנפגעות הגדולות ביותר יהיו מדינות איים ומדינות עניות שיתקשו להתמודד עם התנאים הקשים ולספק מזון ומים לתושביהם.
ציפורים, דגים, צדפות וחיידקים
צוות חוקרים שעשה שימוש במודל שבחן בזמן אמת גלי החום בצרפת במהלך יוני, טוען כי גלי החום הופכים שכיחים יותר, לפחות פי חמישה, וחמים יותר בגלל משבר האקלים. בשילוב גורמים אחרים, כמו התבגרות האוכלוסייה, השפעתם על בני אדם תהיה קטלנית יותר.
למסקנה דומה מגיע מחקר נוסף: חום הוא משתנה מזג האוויר שאחראי למספר המתים הגבוה ביותר בארה"ב ומאפייני הבנייה בערים רק מחמירים את התופעה. איי החום העירוני משמרים טמפרטורות גבוהות גם לאחר השקיעה ומתברר שטמפרטורות גבוהות גם בלילה מקשות על התאוששות הגוף ועלולות להגביר את הסיכונים לפגיעה ואף לתמותה אצל אוכלוסיות הרגישות לחום.
ההשלכות של משבר האקלים מוציאות גם מערכות אקולוגיות טבעיות משיווי משקלן. כך, למשל, חוקרים שעקבו אחר ציפורים בהרי פרו נוכחו בהיעלמות מינים ובהצטמצמות האוכלוסיות וכינו את התופעה "מדרגות נעות להכחדה" משום שהציפורים עולות עם ההתחממות לבתי גידול גבוהים יותר במעלה ההר, עד שמתישהו כבר לא נותר להן לאן לעלות.
המצב באוקיאנוסים גרוע לא פחות: עליית ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה, שגורמת לעליית טמפרטורות ביבשה ובמי הים, אחראית גם לשינוי הרכבם הכימי של מי הים כאשר פחמן דו חמצני מומס בהם, עולה רמת החומציות של מי הים (pH יורד). שילוב זה מקטין את הצלחת הרבייה של שני מינים של דגי קוד, המוכרים גם בשם בקלה (Atlantic cod ו-Polar cod), שניים מהמדגים העשירים בצפון האוקיאנוס האטלנטי, עד כדי היעלמותם במחצית השנייה של המאה (בהתממשותו של התסריט החמור של המשך פליטות גזי החממה Representative Concentration Pathway (RCP) 8.5). בשנות ה-90 של המאה ה-20 כבר קרס לחלוטין המדגה של דגי הקוד לחופי ניופאונדלנד ואתו התמוטטה תעשיית הדיג בצפון מזרח קנדה וחלק מזו של ארה"ב, עשרות אלפי עובדים איבדו את עבודתם וסקטור שגלגל מאות מיליונים כמעט ונמחק למשך 30 שנה. דווקא כשהתעשייה הזו מראה סימני התאוששות, התסריט יכול לחזור על עצמו.
כמו בני אדם, גם שוכני המים סובלים מגלי החום המעיקים. בשמורת הטבע מפרץ בודגה שבקליפורניה נצלו אלפי צדפות בקליפתן בשל גל החום באזור בסוף יוני ובסקר שערכו חוקרי המעבדה הימית במקום נמדדו בממוצע 30 אחוזי תמותה (עם טווח של בין 70-5 אחוזי תמותה) כאשר באירוע קודם בשנת 2004 נמדדו רק 10 אחוזי תמותה. אירוע זה עתיד להחוויר לעומת הצפוי: על פי דו"ח האו"ם שוניות האלמוגים, המערכת האקולוגית בעלת המגוון הביולוגי הגדול ביותר בים, עתידה להיפגע קשות ולהיעלם (מעל 99 אחוז מהשוניות) מרוב האזורים בהם נפוצות כיום שוניות, זאת כאשר תתרחש עלייה של 2 מעלות צלזיוס בטמפרטורת מי הים הממוצעת. בעלייה של 1.5 מעלות צלזיוס בין 90-70 אחוז מהשוניות צפויות להיפגע קשות ולחדול מלהתקיים.
חום יוני-יולי אינו מסב רק אי-נוחות, הוא עדות לשורה של סיכונים לבריאות, לכלכלה ולחברה. בעקבות העלייה בטמפרטורת המים, חיידק אלים במיוחד הגורם למעל 50 אחוז תמותה בשל צריכתו דרך מאכלי ים ומעל 25 אחוז תמותה בשל מגע דרך פצעים בעור בשל פעילויות נופש בים, מראה נוכחות רבה יותר בשנים האחרונות. בעקבות זאת, ובהלימה עם ההתחממות העולמית, עולה התדירות של אירועי התמותה.
ללא הפוגה
"גם עם התחייבויות הנוכחיות של מדינות העולם להסכם פריז העלייה הצפויה היא של 2.7 מעלות, שהיא מסוכנת, ולכן יש לחזק את ההתחייבויות הללו ולעגן אותן בחקיקה ובמדיניות קונקרטית", אומרת ד"ר מיכל נחמני, חוקרת מדיניות שינוי אקלים ב-LSE. "יש ליישם צעדים כמו החלפת תמהיל האנרגיה ושיפור היעילות האנרגטית, איסור על רכבים מונעים במנוע בעירה-פנימית, מעבר לחקלאות מקיימת וכדומה". נחמני סבורה ששני גורמים כבר תורמים להאצת התהליך: "השוק הפרטי מתקדם לכלכלה מעוטת-פחמן מפני שהוא מכיר בסיכון לעצם עסקיו והשקעותיו וזהו איתות לשאר הסקטורים. שנית, הציבור, במדינות מערביות בעיקר, דוחף את הפוליטיקאים לנקוט בצעדים רציניים יותר, כמו המחויבות הבריטית לאפס-פליטות עד 2050. אנחנו בינתיים נעים בכיוון הנכון אך לאט בהרבה מהדרוש".
בנושא הזה כנראה שאין תרופת פלא. אין מהלך אחד שיאפשר למין האנושי להמשיך ולשרוד ברווחה סבירה עבור הדורות הבאים אך שילוב של צעדים רבים והאצתם בכיוון הנכון יכולים לשפר את המצב. ישראל בינתיים גוררת רגליים בתחום על אף שהדבר לא משתלם לה מכמה בחינות.
"הפחתת פליטות רצויה לישראל במישור היחסים הבינלאומיים", אומרת נחמני, "שחקנים קטנים מישראל מכירים בחלקם בתמונה הגלובלית ומתגייסים למאמץ. יותר מכך, כל צעד כזה מסייע בפתרון בעיות אחרות: צמצום זיהום אוויר, הגנה על תשתיות חופיות, הקטנת עלות ייצור האנרגיה והתלות במקורות בודדים של גז ופחם".
"צעדי הסתגלות משמעותיים הם הכרחיים מפני שאירועי הקיצון - שריפות, שיטפונות ועוד - עתידים להתרחש בישראל החשופה לסיכונים רבים בשל מיקומה ומשטר האקלים בה, החל במכות יתושים וכלה בעלייה דרמטית בתחלואה. משבר האקלים יעצים סיכונים ביטחוניים ולכן אימוץ גישה מערכתית והחלתם של צעדי מיתון והסתגלות הם מחויבי-המציאות", מסכמת נחמני.
הכתבה הוכנה על ידי "זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה "
לפנייה לכתב/ת 
