לבנון כלואה במזרח תיכון איראני
כמו כל האזור, ארץ הארזים משמשת זירה להפגנת עוצמה של איראן ולחיזוק ידידיה. פובליציסט לבנוני מנתח את ההשפעה של טהרן על מדינתו ועל האזור
ארכיון. נסראללה עם שר החוץ האיראני זריף(צילום: רויטרס)
לבנון נתונה במשבר ושרויה במתיחות רבה, הניכרת בין השאר בהיבטים פוליטיים וכלכליים. האם ניתן להבין את המתיחות הזאת במנותק מההתרחשויות האזוריות, ובעיקר במנותק מפעילותה של איראן? לטעמי, לא. אי אפשר להתעלם מהאינטרסים של קבוצות מקומיות, הנובעים מכך שאת פועלן ואת עתידן בארץ הארזים הן קשרו עם המשחק האזורי הגדול במזרח התיכון.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הדבר נכון במיוחד לגבי תנועת חיזבאללה ובני בריתה בממשלה. הוא ניכר בעמדות שנוקטים מנהיגיה במאבקים הפוליטיים המקומיים ובדרך שבה אירועים ביטחוניים מכופפים את המשוואה הפוליטית המעורערת של לבנון. אפילו דיונים בנושאי תקציב מוטים עד מהרה לפי הזרמים הפוליטיים המושפעים משינויים באזור. לראיה, איש אינו מוכן להסביר בבהירות כיצד בדיוק נקבע תקציב המדינה בלבנון ומדוע הוא הוא לא הביא לשיפור כלכלי. הרי איש לא מוכן לקחת אחריות על הקבוצות השונות שמשתפות פעולה עם חיזבאללה בהברחות, בהונאות ובהעלמות מכס.
העיוות הזה נובע גם מגורמים פוליטיים אזוריים. סנקציות אמריקניות מופעלות זה שנים נגד סוריה, איראן ותנועת חיזבאללה. מסיבות ברורות, לבנון – וכמוה גם עיראק וטורקיה – החלו לשמש אמצעי לעקיפת הסנקציות, "תחנת מעבר" להעברת כספים.
לבנון משמשת זירה להפגנת עוצמה של איראן, לביצור כוחה באזור ולחיזוק העמדות של בעלות בריתה. הדבר נחוץ לאיראן לקראת עימות עתידי או כדי לשפר עמדות לקראת ניהול משא ומתן. עיראק, שהוסרו מעליה הסנקציות לשלושה חודשים נוספים, משמשת גם היא תחנה לקידום האינטרסים האיראניים ונמכר בה נפט איראני. גם טורקיה היא צד בעניין: הנפט האיראני מצטבר בבגדד ואז נמכר דרך טורקיה במחירים נמוכים.
איראן מנסה להפעיל את השפעתה באזור בכל דרך אפשרית. היא מנסה לחזק את בעלי בריתה בלבנון ומעודדת משברים בקרב מי שמבקש לצאת נגדה או להחליש את כוחה. שאיפתה היא, אם כן, לחזק את חיזבאללה מצד אחד ולהחליש את המערכת הלבנונית מצד שני. במילים אחרות, איראן צריכה לשמור על המתיחות בכל מקום.
עימות אמריקני–איראני בפתח?
ומנפט – למים. שתי הסוגיות האלה אינן שונות כל כך. מהתקריות האחרונות במים הבינלאומיים במפרץ הפרסי אנו למדים כי איראן מבקשת לעורר מתיחות. היא מנסה לערער ולהחליש את ארה"ב ובנות בריתה ומודעת לכך שוושינגטון לא מעוניינת בעימות צבאי. במילים אחרות, איראן נלחמת במדינות שאינן רוצות במלחמה.
איראן יודעת שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ מבקש להשית עליה סנקציות כלכליות, שכן סנקציות כאלה מסוכנות פחות וזולות יותר מעימות צבאי חזיתי. לכן מנהיגי משמרות המהפכה מנסים לייצר עוד ועוד מתיחות. הם מבקשים ליצור רושם של קור רוח בשעה שהם מאיימים להשמיד את נושאות המטוסים האמריקניות במפרץ ולהצית מלחמה אזורית וכוללת.
בינתיים מפלס המתח באזור עולה. האיראנים מבינים שהלחץ עליהם עומד לגדול, לא רק כלכלית אלא גם אסטרטגית: ככל הנראה, ארה"ב ורוסיה סיכמו ביניהן שיש להוציא את איראן מסוריה בהדרגה. אם הדבר נכון, סוריה עומדת להתחלק לאזורי השפעה רוסיים, אמריקניים, טורקיים וישראליים בדמות מדינות קטנות, גם אם זמניות, וההשפעה האיראנית בסוריה עומדת להתפוגג כליל.
בה בעת, האיראנים מנסים בכל כוחם להישאר בתמונה – אם באמצעות עקיפת הסנקציות והתחברות לגורמים פנימיים בתוך המדינות, ואם באמצעות חיזוק בני בריתם והובלתם למאבק מר דוגמת זה של חיזבאללה.
הגישה הזאת היא שגורמת לאיראן להתייחס לכל קרב כאל קרב מכריע. כך למשל יש להסתכל על להיטותו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה לנהל את האירוע שהתרחש בהר הלבנון ביוני 2019, אירוע שבו נורתה אש על שיירת השר הלבנוני לענייני פליטים. נסראללה ביקש אז לוודא שידו של חיזבאללה נותרת על העליונה ואינה מתכופפת מול זו של ראש הממשלה סעד חרירי, או מול פוליטיקאי בכיר כמו ווליד ג'ונבלאט.
במקרה זה, כמו במקרים אחרים, אנו רואים כיצד המתח והמתיחות האיראנית – מהמפרץ, דרך סוריה ועד לבנון – משפיעים לא רק על המציאות האזורית אלא גם משתקפים בתהליכים פוליטיים פנימיים.
- וליד שקיר הוא פובליציסט לבנוני. המאמר המלא התפרסם בעיתון "אלחיאת", הרואה אור בלונדון. גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט משותף למרכז אעלאם בנצרת ולמכון ון ליר בירושלים. תרגום מערבית: דולי ברוך.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ארכיון. נסראללה וזריף
צילום: רויטרס
מומלצים
