מה שהלב בחר: דניאלה דה רוסי מטריף את בוקה / מר עולם
אחרי 18 שנה של קריירה מפוארת ברומא, בחר אלוף העולם לשעבר לוותר על הכסף הגדול בארה"ב וסין והחליט להגשים חלום דווקא בארגנטינה. האוהדים בבומבונרה כבר מפנטזים על נקמה בריבר וזכייה שביעית בליברטדורס, ואפילו מראדונה הצטרף לחגיגה
דניאלה דה רוסי הוא אגדה. לפני 13 שנה הוא היה אחד מגיבורי הזכייה של נבחרת איטליה בגביע העולם, וב-18 השנים האחרונות, מאז שהפך לכדורגלן בוגר, הוא לבש חולצה של קבוצה אחת בלבד, רומא. אבל כל זה השתנה בשבוע שעבר, כאשר דה רוסי הדהים שתי מדינות, את מולדתו איטליה ובעיקר את ארגנטינה, כשחתם בבוקה ג'וניורס, קבוצת הפאר מבואנוס איירס.
מאז שנודע על הצטרפותו לבוקה, כלי התקשורת בארגנטינה לא מפסיקים לסקר כל צעד שלו וכבר עכשיו ברור ש"אל טאנו" ("האיטלקי", הכינוי שקיבל בארגנטינה) הוא כרגע הסיפור הגדול ביותר של העונה החדשה, שנפתחה בסוף השבוע. רק אמש (ראשון) הגיע דה רוסי לאצטדיון המפורסם של בוקה, הבומבונרה, למשחק הפתיחה של הליגה. הוא לא שיחק ב-0:0 מול הורקאן כי הרישום שלו הושלם רק היום, אבל גם בלי כל העניינים הרשמיים ולפני שבעט פעם אחת בכדור, מדובר בסיפור ענק.
צריך להבין, דה רוסי הוא לא עוד שחקן. בגיל 22 הוא כבר היה אלוף עולם ולמרות שהיה השחקן הצעיר ביותר בנבחרת של מרצ'לו ליפי זה לא הפריע לו לבעוט בקור רוח את הפנדל השלישי בגמר מול צרפת. אבל עם כל הכבוד לנבחרת, בה רשם 117 הופעות (מקום רביעי בכל הזמנים), דה רוסי מוכר לא פחות ואולי אף יותר בשל הקריירה המופלאה שלו במדי רומא.
פעם זה היה מקובל, אבל בעידן המודרני מעטים הם הכדורגלנים שמשחקים לאורך כל הקריירה באותה קבוצה, זו שבה גדלו. ולכן דה רוסי, כמו פרנצ'סקו טוטי, נחשב בעיני אוהדי רומא לאחד השחקנים האהובים ביותר בכל הזמנים. למרות הכל, הגיל (36) עשה את שלו והמועדון הודיע כי עונת 2018/19 תהיה האחרונה שלו במדי הג'אלורוסי.
ב-26 במאי ניצחה רומא את פארמה 1:2 במחזור הסיום של הליגה האיטלקית, מה שהיה משחקו ה-616 והאחרון של דניאלה דה רוסי בקבוצה. זו הייתה ההזדמנות שלו להיפרד מהאוהדים שהעריצו אותו במשך 18 שנה – מחצית מסך שנותיו - ולהיפרד גם מהאולימפיקו, שהיה ביתו השני בשני העשורים האחרונים.
אבל דה רוסי הרגיש שהוא עדיין לא רוצה לתלות את הנעליים, שיש לו מה להציע. "זה לא יהיה נכון מבחינתי לפרוש עכשיו", אמר. והצעות לא חסרו לו. היו שמועות על סין וגישושים מלוס אנג'לס FC מהליגה בארה"ב. אבל דה רוסי החליט שהוא רוצה לשחק דווקא בארגנטינה. למה? כי דניאלה דה רוסי הוא שחקן מיוחד, הוא אדם מיוחד, הוא אחד שהולך קודם כל אחרי מה שהלב אומר לו.
לפני כמה ימים הקליט דה רוסי סרטון קצר שיועד לאוהדי רומא, שבו אמר: "הלב שלי שייך לרומא, אבל מאז שהייתי ילד הייתה לי פינה חמה לבוקה. בגלל דייגו מראדונה, בגלל אצטדיון הבומבונרה, אני מאוהב באצטדיון הזה, מאוהב באוהדים, שהם כל כך חמים. זה מועדון שנוסד על ידי איטלקים, מה שגרם לי להרגיש שאני בבית. זה מועדון ענק, כזה שאפשר להאמין בו. כן, הייתי שמח לשחק באמריקה, אבל מצד שני לעלות במדרגות האלו יחד עם יתר שחקני בוקה, זה יהיה תענוג". מילות הסיום של הסרטון היו באמת מיוחדות: "הדבר החשוב ביותר בחיים הוא להיות מסוגל להגשים את כל החלומות שלך. ועכשיו אני הולך להגשים חלום. תודה לך בוקה".
קרלוס טבס כבר מחכה לו
דה רוסי אמנם לא ישחק בבוקה ג'וניורס בחינם, אבל הוא ירוויח פחות מחצי ממה שיכול היה להרוויח בארה"ב, לצד שחקנים כמו וויין רוני וזלאטן איברהימוביץ', שלא לדבר על משכורת העתק שיכול היה להרוויח בסין. כבר אמרנו, דניאלה דה רוסי הוא באמת זן נדיר.
בכלל, המעבר של דה רוסי לארגנטינה הוא מיוחד לא רק בגלל מי שהוא, אלא גם בגלל שבליגה הזו אין כמעט שחקנים אירופים. כ-100 זרים נמצאים בסגלים של 24 קבוצות הליגה הראשונה, אבל מדובר בעיקר בדרום אמריקנים. אפשר למצוא שם עשרות שחקנים מאורוגוואי, צ'ילה, קולומביה, פרו, ונצואלה ופרגוואי. חוץ מזה? יש גם ניגרי אחד, ברזילאי אחד ואפילו שחקן מפורטוגל (שמייצג את נבחרת סאו טומה האפריקנית), אבל מדובר בשחקנים אלמונים.
האם דה רוסי יצליח בבוקה? יש פרשנים שטוענים כי עם כל הכבוד לרזומה המפואר שלו, הוא פשוט מבוגר מדי. מצד שני, עד לפני פחות משנתיים הוא שיחק בנבחרת איטליה, ויחד איתו בקבוצה נמצא קרלוס טבס שצעיר ממנו בשנה אחת בלבד.
מי שבירכו על הגעתו היו כוכבי העבר של ארגנטינה, כולל מראדונה, שחקן העבר של בוקה ואוהד שרוף של הקבוצה, שאפילו שלח לו נשיקה. גבריאל באטיסטוטה אמר: "ברוך הבא לארגנטינה. אני מאחל לך את כל ההצלחה שבעולם ומקווה שהחוויה שלך בארגנטינה תהיה מצוינת. חיבוק גדול ומקווה שניפגש".
ההתאקלמות שלו לא צריכה להיות יותר מדי קשה. בואנוס איירס היא עיר אירופית לכל דבר, ארגנטינה היא מדינה שמחצית מתושביה הם ממוצא איטלקי וגם עניין השפה לא אמור להיות יותר מדי בעייתי. ובכל זאת, לא בטוח שזה יהיה כל כך קל. דייגו סימאונה, מאמן אתלטיקו מדריד, זוכר כמה זה היה לא פשוט עבורו לחזור ולשחק בארגנטינה ב-2005, כששב למולדתו אחרי 16 שנה בכדורגל האירופי.
"הוא מגיע מהכדורגל האיטלקי", אמר צ'ולו. "מתרבות כדורגל מאוד טקטית. השטחים שם מצומצמים והשחקנים קרובים מאוד האחד לשני. בארגנטינה משחקים הרבה יותר פתוח, וזה מסובך עבור מי שלא מורגל בכך. זה קרה לי כשחזרתי מספרד. היה לי קשה מאוד להסתגל לסגנון המשחק השונה".
מי שדווקא משוכנע שדה רוסי יצליח בבוקה הוא השושבין של המהלך המפתיע הזה - ניקולס בורדיסו. בלם העבר בן ה-38 היה זה שבעצם שכנע את דה רוסי לצאת להרפתקה הזו. השניים שיתפו פעולה ברומא במשך חמש שנים, בין 2009 ל-2014 ונוצרו ביניהם יחסי ידידות עמוקים. בורדיסו גדל בבוקה ושיחק במדיה בין 1999 ל-2004. בשנים הללו, הגדולות ביותר בהיסטוריה של המועדון, הוא היה שותף כבלם צעיר ומבטיח לשלוש זכיות בגביע הליברטדורס, לפני שעבר לאינטר, איתה זכה בארבע אליפויות באיטליה.
בורדיסו סיים את הקריירה לפני שנה במדי טורינו, הקבוצה האיטלקית הרביעית שלו ואז חזר הביתה ומונה למנהל הספורטיבי של בוקה. כבר בחודש מאי, עוד לפני שהליגה באיטליה הסתיימה, בורדיסו חשף את תוכניתו להביא את דה רוסי לבוקה. "הוא חבר שלי ואנחנו מדברים כל יום", שיתף את התקשורת בארגנטינה. "הוא תמיד אמר לי שהוא חולם לשחק בבוקה". כשהחלו להופיע תמונות של דה רוסי מחזיק את החולצה מספר 16 של בוקה כאשר שמו עליה, כבר היה ברור מה הכיוון. ואז הוא אמר: "אני לא רוצה לפרוש ואז להתחרט שלא הייתה לי ההזדמנות ללבוש את החולצה של בוקה".
דה רוסי הוא לא שחקן הרכש המפורסם היחיד של בוקה. חוץ ממנו הוחתם גם החלוץ אדוארדו סאלביו, ששיחק בבנפיקה בשבע השנים האחרונות. אבל עם כל הכבוד לטוטו סאלביו, דה רוסי הוא כמובן הסיפור הגדול.
"דניאלה אנחנו רוצים את השביעי"
כולם שואלים מתי תהיה הבכורה שלו במדים הצהובים-כחולים של בוקה. ובכן כרגע נראה שזה יקרה ב-13 באוגוסט, במשחק הגביע מול אלמגרו. מאמן בוקה, גוסטבו אלפרו, נשאל אחרי המשחק מול הורקאן לגבי הקשר האיטלקי ואמר: "אנחנו לא ממהרים. הוא נמצא בתקופת התאקלמות ואנחנו בודקים את מצבו הפיזי. מה שבטוח זה שיש לו גישה מצוינת והוא רוצה לעבוד קשה. על פי מה שנאמר לי ממאמן הכושר נראה לי שהוא יהיה מוכן לשחק בגביע מול אלמגרו. זה בעוד 18 ימים". בכל מקרה, דה רוסי ימשיך לשחק עם החולצה מספר 16 שהיא סמלו המסחרי ואמור לתפוס את מקומו בקישור של האורוגוואי נהיטאן נאנדס, שעובר לקליארי.
עם כל הכבוד לגביע הארגנטיני ואפילו לליגה, מבחינת בוקה הדבר החשוב ביותר כרגע זה הליברטדורס. הקבוצה ניצחה בשבוע שעבר את אתלטיקו פרנאנסה הברזילאית 0:1 בחוץ בשמינית הגמר – בדיוק כאשר דה רוסי והפמליה שלו היו על המטוס בדרך לבואנוס איירס. בלילה בין רביעי לחמישי (3:30) השבוע תארח בוקה את הגומלין וזו הסיבה שמול הורקאן קיבלו שחקני ההרכב הראשון מנוחה.
בוקה הפסידה בגמר הליברטדורס של העונה שעברה ליריבה המושבעת ריבר פלייט, באותו משחק בלתי נשכח שהועבר למדריד בשל ההתקפה על האוטובוס של בוקה. השנה הן לא יכולות להיפגש בגמר, אבל
אם שתי הקבוצות יעברו את שני השלבים הבאים הן ייפגשו גם העונה, הפעם בחצי הגמר. אם אכן זה יקרה שני משחקי הסופרקלאסיקו יתקיימו בחודש אוקטובר.
כשדה רוסי נחת בשדה התעופה בבואנוס איירס קיבלו את פניו כמה מאות אוהדים נרגשים שבין היתר שרו לעברו: "דניאלה, אנחנו רוצים את השביעי". הרמז היה ברור: בוקה זכתה עד היום שש פעמים בגביע הליברטדורס. הפעם האחרונה הייתה לפני 12 שנה.
דה רוסי, כבר אמרנו, הוא זן נדיר בכדורגל העולמי. הוא כנראה אחד הכדורגלנים הבודדים שלא מחזיק בחשבונות פייסבוק, טוויטר או אינסטגרם. אבל אל דאגה, מי שדואגת להנציח אותו ברשתות החברתיות היא אשתו, הדוגמנית החצי-יהודייה שרה פלברבאום (ילידת אנגליה), שלא מפסיקה להעלות תמונות ופוסטים מרגשים מהימים הראשונים של המשפחה בבירת ארגנטינה.
החוזה של דה רוסי בבוקה הוא לשנה ויש בו שתי אפשרויות יציאה: בפגרה של דצמבר-ינואר ובמרץ 2020. הסיבה: האפשרות שדה רוסי יצטרף לצוות של רוברטו מנצ'יני, מאמן נבחרת איטליה, לקראת אליפות אירופה בקיץ הבא. אבל כל זה כרגע נדחק הצידה. מבחינת דה רוסי עכשיו זה הזמן של הגשמת החלומות, הזמן שבו הוא עושה בדיוק את מה שהלב שלו אמר לו לעשות.
לפנייה לכתב/ת 
