מי הכניס ג'ימבורי למוזיאון תל אביב?
פוחדים שהילדים ישתוללו במוזיאון ויהרסו יצירה יקרה? האמן שחר פרדי כסלו מציג את האלטרנטיבה האולטימטיבית: משחקייה צבעונית בחלל הגלריה שכולה הומאז' מכוון ל"אנדרטת חטיבת הנגב". תוסיפו לזה ניסוי משעשע עם בננה ושאר ירקות וקיבלתם תערוכה חווייתית לכל הגילאים
כמעט שנתיים עברו מאז שדלין רודט, מאיירת בוטנית מפרטוריה שבדרום אפריקה, קיבלה לתיבת המייל מכתב שנפתח כך: "לדלין שלום, שמי שחר פרדי כסלו; אני אמן, תושב תל אביב. חיפשתי באינטרנט אחר מאיירים מדעיים, ונתקלתי בעבודתך. היא מצאה חן בעיניי: האם את פנויה לעבודה בשכר?". לכאורה מייל סטנדרטי למדי, שגם המשכו התמוה, שהבטיח עבודה לא שגרתית של איור מדעי. אבל זה לא הרתיע אותה.
רודט, שהתעסקה עד כה באיור סחלבים אפריקאיים בסביבתם הטבעית, לא ידעה שמדובר בפרויקט אמנותי, ושאותו מייל שקיבלה נשלח גם לחוקרת הגופות של אוניברסיטת מישגן; לביולוג חוסה פבריסיו מקוסטה ריקה; לאדריכל ומאייר בעלי החיים מבוגוטה ולעוד 11 מאיירים מדעיים מסביב לגלובוס.
כולם נענו לבקשת האמן התל אביבי הצעיר לשלוח איור העונה לתיאור מדויק של מה שהגדיר "חזיונות אורגניים" שמגיעים אליו בשנתו. "אינני רשם טוב מספיק", תירץ במייל, "ולכן אני מבקש שתייצר עבורי את היישות הזו; מבחוץ, מבפנים, עם זווית חתך, עם או בלי נימור וכיוצא בזה: כל מה שלדעתך צריך כדי להעביר את המידע".
כך, במהלך מספר שנים קיבלו המשתתפים במייל תיאורים הזויים למדי של ספק יצורים-ספק גידולים, אותם נדרשו לאייר. בצד השני של המקלדת ישב כאמור שחר פרדי כסלו, אמן בעל דוקטורט בפילוסופיה והרבה חוש הומור, שהציג בין היתר תערוכה במוזיאון בהרצליה. שום חיזיון אורגני לא הגיע אליו בשנתו, הדבר הכי קרוב לשינה היה כיסוי העיניים שליווה אותו במה שהוא מגדיר "ניסוי בלבדוק מה קורה במוח". וזה סודו: כל תיאור שנשלח לצוות המאיירים התקבל אחרי שפרדי מישש בעיניים עצומות פרי או ירק המוכר לכול.
לדוגמה, הוא תיאר לקלדנית שליוותה אותו בננה: "הוא גָּלִיל מְעֻקָּל וחלק. לקראת הקצה הוא מתכנס ונעשה צר. באחד הקצוות יש פְּלוּמַת שֵׂעָר יְבֵשָׁה. אם רוצים ללחוץ עליו, אפשר. החוץ והפנים אצלו נבדלים. השכבה החיצונית, החלקה, מתקלפת בקלות, ומצידה הפנימי מתגלה מִרְקָם טָחוּב. כשהיא מקולפת, השכבה הזו קוֹרֶסֶת ומאבדת צורה. בפנים – צִנּוֹר לַח. במצבי קיצון מתגלה בו רטיבות ממש. לאורכו מחורצים חֲרִיצִים עֲדִינִים, מלמעלה למטה. את אלה ממלאים סִיבִים אֳרוּכִּים ודביקים, ניתנים להפרדה. הגליל לא קשיח, וקל לבצוע אותו, אבל בפנים נמצא רק עוד מאותו הדבר – חומר בצקי, רטבטב מעט, מוצק".
התיאור הזה כאמור עבר למאיירים, שכל אחד מהם סיפק איור שונה. אף אחד לא חשד לרגע שמדובר בפרי הצהבהב שייתכן ששכב בקערת הפירות ממש לנגד עיניהם. טוב, ליתר דיוק - מי שאיכשהו גילה שמדובר בפירות וירקות פוטר, ואיוריו נגנזו.
החשש שמא המאיירים יעלו על הבלוף הצריך מפרדי דיוק מקסימלי בתיאור הפירות והירקות, והציב קשיים. למשל איך לתאר את המילה "עלה" בלי להשתמש במילה עצמה. "הכי קשה היה לתאר אננס בלי שיצא בסוף אננס", הוא מסביר. גם כשקראתי לו "תנוכים משושיים" בסופו של דבר האיור יצא אננסי ונגנז".
התוצאות המגוונות, על גבול המדע הבדיוני, ריתקו את פרדי. הוא הבין שלמילים יש משקל עצום, אבל הפרשנות שלהן תלויה ביד המאיירת, ובפרשנות אישית לטקסט שניסתה ללכוד דבר-מה חמקמק. "קלטתי שפירות וירקות הם מוזרים ומעניינים, אפילו סוטים", הוא מסביר, "יש בהם חגיגת מרקמים, וברגע שאנחנו מנטרלים מהם את המילה 'בננה' או 'גמבה' - העניין צף".
ספק משחק-ספק ניסוי בתקשורת ודימיון, האיורים הפכו לתערוכה חוויתית חדשה במוזיאון תל אביב. זו מזמינה את המבקרים לפענח את "כתב החידה" של פרדי, כלומר את התיאורים ששלח לחבורת המאיירים, ולנסות לנחש בעצמם איזה פרי זכה על ידו לתיאור "מוח מעורסל" ואיזה כונה "לחיים ישבניות". החיוך וההנאה מובטחים.
על שולחנות שקופים בגלריה מוצגים איוריה של אנה דורונינה, תושבת בנרואל שברוסיה. גם היא קיבלה מייל, רק שבניגוד לקולגות מסביב לעולם, ההנחייה אליה הייתה ברורה מאוד: ציירי את הפירות הנ"ל.
אז איך הגיבו המאיירים לניסוי המשעשע של פרדי? "הם לא גילו עד היום", הוא נזעק. "אני שומר אותם לפרויקט העתידי שלי, שיעסוק באיברי גוף. סיפרתי להם שהאיורים מוצגים בתערוכה אבל לא חשפתי שמדובר בפירות וירקות".
ואם כבר ניסוי, מה לגבי המסקנות? אחת מהן, אם תשאלו את פרדי, קשורה דווקא לשורשי המדע הבדיוני: "כל התוצאות יצאו על גבול המדע הבדיוני, וכל הבדיוני שורשיו בצומח. כלומר, במדע בדיוני לא ממציאים שום דבר חדש אלא רק עושים קומבינציה. מדע בדיוני הוא וריאציות על יצורים אורגניים, ממש כמו פירות וירקות".
ג'ימבורי אלגנטי
בחלל נוסף, לצד תערוכת החידות שמותאמת לכל הגילאים, מציג פרדי גם את "צל חם" - סביבת משחק לפעוטות או בקיצור: ג'ימבורי אלגנטי. העבודה, המורכבת מצורות גיאומטריות העשויות ספוג מצופה בפלסטיק, עוצבה בהשראת "אנדרטת חטיבת הנגב" שתכנן דני קרוון. הבטון האפור של קרוון, שמנציח את חללי חטיבת הנגב של הפלמ"ח, הומר לצבעי יסוד שמחים, ואת מקומו של השכול הצבאי תופסים קולות הצחוק של הילדים שמוזמנים להתגלגל, לקפוץ, לטפס ולהתגלש.
ההיגיון המוזר של גוגל
להשלמת המרחב החדש של הגלריה לכל המשפחה, פרדי הציב גם עמדה ממוחשבת. הילדים וההורים כבר התרגלו לשימוש באובייקטים מהעולם הדיגיטלי בביקורים במוזיאון, ובכל זאת, קשה שלא להשתעשע מול המשחק "גוגל מה" שפרדי יצר בשיתוף עם אלגוריתם חיפוש התמונות של גוגל. העיקרון: לנסות לנחש בזמן קצוב את מילות החיפוש לפי התוצאות שגוגל מציג. ובעצם לנסות להבין את ההיגיון המוזר, רב המשמעות והמשעשע של מנוע החיפוש הגדול בעולם.
התערוכה "שחר (פרדי) כסלו: משחקים 2013-2019" תוצג במוזיאון תל אביב עד חודש נובמבר. אוצרת: טל לניר.
