היום אין כימותרפיה: לאיראנים נגמרות התרופות
חידוש הסנקציות האמריקניות הביא לקריסת המטבע האיראני ולעלייה דרמטית במחירי התרופות. טאהא בן ה-8 לא יודע שהתרופות לסרטן שלו הולכות ואוזלות, חמיד מחפש טיפול לאמא בשוק השחור: "טראמפ מעניש חולים סופניים". מנהל בית חולים לילדים: "אנחנו מאבדים תקווה"
טאהא שקורי בן השמונה ממשיך למצוא פינות מבודדות לשחק בהן בבית החולים לילדים שבו הוא מאושפז בטהרן – לא מודע כלל לכך שלרופאים הולכות ואוזלות התרופות הדרושות לטיפולי הכימותרפיה שעליו לעבור כדי להילחם בסרטן שהתגלה לו בכבד.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
כלכלת איראן נמצאת בצניחה חופשית מאז שארה"ב פרשה מהסכם הגרעין איתה והחזירה את רוב הסנקציות הקשות שהיו מוטלות עליה במשך שנים. התוצאה של המצב הזה היא שמחירי התרופות המיובאות הרקיעו שחקים. המטבע המקומי, הריאל, איבד 70% מערכו מול הדולר, ואפילו תרופות המיוצרות באיראן קשה יותר לאיראנים מהשורה להשיג. רבים מאזרחי איראן, שבה השכר החודשי הממוצע הוא כ-450 דולר, אינם יכולים לעמוד במחיריהן.
מערכת הבריאות של איראן מתקשה להחזיק מעמד, ורבים טוענים שהמדיניות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נגד ארצם, מדיניות "הלחץ המקסימלי" שנועדה להביא לכניעת משטר האייתוללות וחזרתו לשולחן המשא ומתן על תוכנית הגרעין, היא שגרמה לעלייה הדרמטית במחירים ולמחסור. הסנקציות פגעו באיראני הפשוט, וגרמו להתייקרות כמעט בכל תחומי החיים.
אמו של טאהא, לאיה טריזאדה, מספרת שבית החולים מספק לבנה את התרופות בחינם. אילו הייתה הולכת לבית חולים פרטי, ולא לבית החולים הזה, המנוהל על-ידי אנשי צדקה, היה עליה לשלם 1,380 דולר לכל טיפול בודד. היא מדגישה שמשפחתה אסירת תודה לרופאים ולאנשי הסגל של בית החולים. "לא היינו יכולים לעמוד בזה בלי התמיכה שלהם", אומרת לאיה בת ה-30. "בעלי הוא עובד מכולת פשוט וזו מחלה שכרוכה בהוצאות כבדות".
התרומות מחו"ל לא מגיעות
ערכו של הריאל האיראני צנח מ-32 אלף ריאל לדולר אחד בימים שבהם הסכם הגרעין היה בתוקף, עד ל-120 ריאל לדולר בימים אלה, ולדבר הייתה השפעה דרמטית על מחירי התרופות המיובאות. כשנחתם הסכם הגרעין, ב-2015, הוא עורר בקרב איראנים רבים ציפייה לחיים טובים יותר, משום שהוא כלל הסכמה של המעצמות להסיר מעל איראן את רוב הסנקציות הבינלאומיות שחנקו אותה במשך שנים; אבל פרישת ממשל טראמפ מההסכם במאי אשתקד, בטענה שמדובר בהסכם גרוע שמאפשר לרפובליקה האיסלאמית להמשיך בפעילות הטרור שלה בלי להיענש על כך, הובילה להחזרה הדרגתית של הסנקציות האמריקניות, וכעת גם איראן מפחיתה בהדרגה את מחויבותה להסכם, והוא עומד בפני קריסה. שאר המעצמות החתומות עליו מנסות לשכנע אותה שלא לפרוש ממנו.
ארה"ב מתעקשת שתרופות וציוד הומניטרי אינם נכללים בסנקציות האמריקניות, אבל בפועל ההגבלות על הסחר עם איראן גרמו לכך שבנקים רבים וחברות רבות ברחבי העולם זהירים מכל עשיית עסקים עם טהרן, בשל חששם מצעדי ענישה מצד וושינגטון. איראן מצאה עצמה מנותקת ממערכת הבנקאות הבינלאומית.
בשבוע שעבר אמר שר הבריאות של איראן סעיד נמקי כי הקיצוץ בתקציב בשל הירידה בייצוא הנפט הגולמי מאיראן – אחד הענפים המרכזיים שעליהם הטילה ארה"ב סנקציות – פגע מאוד במשרדו. לדבריו הסנקציות האמריקניות פוגעות באיראנים מכל השכבות והמעמדות: "טענות האמריקנים שתרופות וציוד רפואי אינם נמצאים תחת סנקציות הן שקר גדול ובוטה", הצהיר.
"הדאגה הגדולה ביותר שלנו היא שערוצים לעולם שבחוץ סגורים", אומר ד"ר ארסב אחמדיאן, מנהל בית חולים לילדים הפועל בעזרת תרומות ומגיש סיוע לכ-32 אלף ילדים בני 16 ומטה ברחבי איראן. לדבריו הסנקציות על הבנקים באיראן אינן מאפשרות לבצע העברות כספיות ומונעות הגעת תרומות מחו"ל, בכלל זה הגעת כספים שמשרד האוצר האמריקני כן מאשר. "אנחנו מאבדים תקווה", הוא אומר. "תרופות צריכות להימכר במחיר שאפשר לעמוד בו, צריך להיות מימון וצריך להגדיר בבירור קווי אשראי במערכת הבנקאית".
היא רק בת 45, זה מוקדם
לפי גורמים רשמיים באיראן, הרפובליקה האיסלאמית מייצרת כ-95% מהתרופות הבסיסיות שלהן היא זקוקה ואפילו מייצאת חלק מהתרופות למדינות השכנות. אלא שבכל הנוגע לציוד רפואי, לתרופות מתוחכמות ולתרופות למחלות נדירות ולמחלות הכרוכות בהוצאות כבדות – לאיראן יש תלות גדולה בייבוא. נוסף על כך, אף שהמדינה מספקת שירותי רפואה לכול, טיפולים רבים הדרושים במקרים מסובכים פשוט אינם זמינים. רבים מעדיפים ללכת לבתי חולים פרטיים אם הם יכולים להרשות זאת לעצמם, ולהימנע מלחכות ברשימות ההמתנה הארוכות בבתי החולים הממשלתיים.
תורים ארוכים משתרכים מדי בוקר בבית המרקחת אבאן-13 ברחוב קרימיחאן בטהרן, שאליו מגיעים תושבים כדי לחפש תרופות נדירות לבני משפחה חולים. חמיד רזא מוחמדי, בן 53, מעביר את רוב זמנו הפינוי ביציאה לחיפושים אחר תרופות לאשתו ולבתו, ששתיהן סובלות מניוון שרירים. "לפני חודשיים-שלושה הייתי יכול לקבל בקלות את התרופות בכל בית מרקחת", הוא מספר, ומעיד בכך עד כמה מהר הידרדר המצב.
הרוקח פיימן קייבנפר מעיד שאיראנים רבים, עם הירידה בכוח הקנייה שלהם, אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות כעת תרופות תוצרת חו"ל ומחפשים במקום זאת תחליפים מתוצרת איראן. "חלה עלייה חדה מאוד במחירי התרופות, לפעמים עד לשיעור של פי שלושה או ארבעה", הוא אומר.
איראנים רבים נוסעים מאזורי כפר בפריפריה אל הערים הגדולות בחיפוש אחר תרופות ליקיריהם. חוסיינגולי בראטי, בן 48 ואב לשלושה, בא לאחרונה לטהרן מהעיירה גונבד קבוס, כ-550 קילומטרים צפונית-מזרחית לבירה, בחיפוש אחר תרופות לאשתו, החולה בלוקמיה. לדבריו הוא הוציא עד כה 7,700 דולר על הטיפול במחלתה. "זה קושי אדיר", הוא אומר. "מכרתי את כל מה שהיה לי ולוויתי כסף מבני משפחה ומחברים".
ויש איראנים, כאלה שעדיין יש להם כסף מזומן, שפונים לעתים קרובות לשוק השחור. מחמוד עליזאדה, סטודנט בן 23, מיהר למשל לרחוב מפוקפק בדרום טהרן כשהגיעה לאוזניו השמועה שהתרופה שלה זקוקה אמו, החולה בטרשת נפוצה, זמינה שם. "היא רק בת 45, זה מוקדם מדי בשביל לראות אותה משותקת קשות", הוא אומר. על התרופה שהוא קונה ברחוב הוא משלם פי שלושה משהיה משלם במאי 2018, לפני פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין והחזרת הסנקציות. "אני לא יודע על מי טראמפ הטיל את הסנקציות", הוא אומר, "אבל הוא מעניש כאן אנשים שהם חולים סופניים".
לפנייה לכתב/ת 
