"מצרים רוצה לראות דם". עונשי המוות של סיסי
בשם המלחמה בטרור גזרה מצרים 3,000 עונשי מוות מאז עליית סיסי לשלטון. רבים מהמורשעים היו חפים מפשע והוצאו להורג כדי לנקום באיסלאמיסטים ולספק את הרחוב המצרי. הם עברו עינויים ונשפטו ללא עורכי דין או עדים: "לאנושיות אין ערך, סיסי מושך בחוטים של מערכת המשפט"
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
איברהים, שהיה אז בן 20, נשפט בסופו של דבר על רצח שלושה סטודנטים באקדמיה צבאית, שנהרגו בפיצוץ מטען צד. הוא נשבע שהוא חף מפשע. לפי משפחתו, לעורך דינו הייתה הוכחה שהוא זכאי – הודאה באשמה של התוקפים האמיתיים – אבל עורך הדין נעצר והרשויות התעלמו מהראיה הזו. בתחילת 2016, כמעט שנה אחרי מעצרו, הרשיע בית משפט צבאי את איברהים וגזר עליו עונש מוות.
מתאו בכלא כתב איברהים מכתב למשפחתו, והמכתב הכיל גם מסר לאביו של אחד הצוערים שנרצחו. "דם בנך אינו נמצא על ידיי, וכולם יודעים את זה", כתב. "אנא התפלל למעני, אני סולח לך". לדברי אמו, כשאיברהים הניח את העט הוא הובל משם אל הגרדום. הוא נתלה למוות בינואר 2018, כמה חודשים אחרי מעצר עורך דינו.
מאז שעבד אל-פתח א-סיסי עלה לשלטון ב-2014 גזרו בתי המשפט במצרים עונשי מוות על כ-3,000 איש. כך עולה מנתונים שאסף ארגון "הרשת הערבית למידע על זכויות אדם", גוף עצמאי העוקב אחר הפרת זכויות אדם במזרח התיכון ובצפון אפריקה. לשם השוואה, לפי נתוני "אמנסטי אינטרנשיונל" בשש השנים שקדמו לעליית סיסי לשלטון גזרו בתי המשפט פחות מ-800 עונשי מוות.
יצוין כי רוב עונשי המוות מבוטלים בערעור, אבל נתונים של ממש על ההוצאות להורג שכן יוצאות לפועל קשה למצוא. מצרים אינה מפרסמת מספרים רשמיים, ומקורות המידע המפורטים ביותר בעניין זה הם כלי התקשורת המקורבים לשלטון. כדי לקבל תמונה כללית של המצב בחנה סוכנות הידיעות רויטרס דיווחים שפורסמו בתקשורת המצרית לאורך עשור, וריאיינה חוקרי זכויות אדם ממצרים ומהעולם.
לפי הדיווחים ולפי הפרטים שאספה "אמנסטי", לפחות 179 אנשים הוצאו להורג מ-2014 עד מאי 2019 – לעומת עשרה בין 2008 ל-2014. בנוסף חלה עלייה במספר האזרחים שנשפטו בבתי המשפט הצבאיים ובמספר עונשי המוות שגזרו שופטים צבאיים. הפשעים שבגינם נגזרו עונשי מוות במצרים כללו הקמת ארגון טרור, שימוש בחומרי נפץ ואונס.
פה זה לא אירופה
עונשי המוות הם חלק ממבצע דיכוי נרחב יותר שמפעיל סיסי, מפקד הצבא לשעבר, נגד האיסלאמיסטים במצרים. סיסי, נזכיר, התמנה לנשיא שנה אחרי שהצבא הדיח את איש האחים המוסלמים מוחמד מורסי – הנשיא הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות במצרים אחרי הפלת משטר מובארק. מאז הוּצאה פעילות האחים המוסלמים אל מחוץ לחוק, וחבריה נאלצו לרדת למחתרת. מורסי, שאחרי הדחתו הועמד לדין, מת בחודש יוני האחרון במהלך דיון בבית המשפט.
"המספרים האלה חסרי תקדים", אומר על הנתונים גמאל עיד, המייסד והמנהל של "הרשת הערבית למידע על זכויות אדם", "זאת נקמה פוליטית".
ממשלת מצרים טוענת שוב ושוב כי היא נלחמת בטרור. בפברואר אירח סיסי מנהיגים מהאיחוד האירופי ואמר להם כי למזרח התיכון ולאירופה יש "שתי תרבויות שונות". כשהמחבלים רוצחים, הוא הסביר, משפחות הקורבנות רוצות לראות דם, "והזכות הזאת חייבת להינתן באמצעות החוק". עוד אמר להם הנשיא המצרי כי "באירופה ההעדפה היא ליצור רווחה לתושבים ולשמר אותה, ואילו העדיפות שלנו היא לשמר את המדינות שלנו ולמנוע מהן לקרוס, להיהרס ולהיחרב".
רויטרס שוחחה עם משפחות של שבעה גברים צעירים שנידונו למוות, חלקם כבר הוצאו להורג. כל אחת מהמשפחות סיפרה שהבן שנעצר סבל מעינויים ושנמנעה ממנו גישה לעורך דין. במשך שבועות או חודשים לא ידעו המשפחות היכן נמצאים יקיריהן. ארגוני זכויות אדם טוענים כי עונשי מוות רבים הוצאו לפועל אחרי משפטים שהתנהלו באופן בלתי תקין. הרשויות במצרים לא ענו על בקשת רויטרס לתגובה על הטענות האלה.
חלק מההוצאות להורג נעשו אחרי פיגועים שביצעו קיצוניים איסלאמיסטים. העיתוי של ההוצאות להורג הללו, טוען טימותי קלדאס מ"מכון תחריר למדיניות המזרח התיכון", מרמז על מגמה מטרידה מצד המשטר המצרי, מגמה שנראה כי במסגרתה משמשות ההוצאות להורג ככלי לנקמה אחרי פיגועי טרור, במקום ככלי שהוא חלק ממערכת משפט פלילי מסודרת.
מוחמד זארי, פעיל זכויות אדם, אומר שהרשויות חשות "כי עליהן להציג משהו לציבור כדי לרַצות את דעת הקהל. הן חייבות להראות גופות של אנשים, לא משנה אם הם עשו את זה (את הפיגועים) או לא". איברהים ועוד שלושה גברים צעירים שהורשעו בפיצוץ מטען הצד הוצאו להורג ארבעה ימים אחרי שמחבלים מדאעש תקפו כנסייה וחנות נוצרית בקהיר ורצחו 11 בני אדם.
לא נבזבז זמן
בקיץ 2015 הכריז סיסי שקוד הענישה הקיים במצרים אינו עונה על הצרכים. מצרים, הוא אמר, נאבקת בטרור, ולכן היא זקוקה לבתי משפט ולחוקים שיאפשרו לה למצות את הדין מהר. "לא נבזבז חמש או עשר שנים על קיום משפטים לאנשים שרוצחים אותנו", אמר. "כשמחליטים על עונש מוות, צריך לבצע אותו. נתקן את החוקים".
סיסי אמר את הדברים בהלוויה של התובע הכללי הישאם ברכאת, שנרצח בפיצוץ מכונית תופת. שלטונות מצרים האשימו אז בהתנקשות את האחים המוסלמים ואת חמאס, וב-2016 הכריזה ממשלת מצרים ש-14 חברים באחים המוסלמים הודו ברצח. בארגון האחים המוסלמים, הטוען כי הוא ארגון שפועל בדרכי שלום, הכחישו את טענת הממשלה.
ההתנקשות בברכאת זעזעה את הממשלה: התובע הכללי היה האיש הבכיר ביותר במצרים שנרצח זה עשרות שנים. חודש אחרי הרצח שלו פרסמה הממשלה חוק חדש במסגרת הלוחמה בטרור, חוק הקובע עונש מוות או מאסר עולם לכל מי שיורשע בהקמת ארגון טרור או במימון ארגון שכזה.
"המגמה של הטלת עונשי מוות התחילה לפני שהתובע נרצח, אבל צברה תאוצה אחרי ההתנקשות", אומרת מונה סייף, מייסדת הארגון "לא למשפטים צבאיים". בסוף 2016 כבר היו במצרים הוצאות להורג כמעט מדי חודש. כך, אומרת סייף, ניסו השלטונות לזרוע פחד. "אין השלכות למה שהרשויות עושות, בארץ או בעולם, אז למה לא?".
העינויים בכלא: "חשמל ל-20 שנה"
ב-2017, שורה של תיקונים נוספים לחוק העניקה לבתי המשפט את הסמכות לסרב לשמוע את העדים של ההגנה, והגבילה את האפשרות של הנאשמים לערער. ב"אמנסטי" אומרים שהשינויים האלה "סוללים את הדרך להוצאות המוניות להורג".בשנים האחרונות אולצו עשרות שופטים לפרוש או לעבור מבתי משפט פליליים, והיו ביניהם אפילו מי שהועמדו לדין בעצמם. באפריל שונתה חוקת מצרים כך שלסיסי יהיו סמכויות חדשות בכל הנוגע למינוי שופטים ולמינוי התובע הכללי. "הדרך שבה סיסי מתמודד עם מערכת המשפט מזכירה לי את הסנדק שמושך בחוטים", אומר פעיל זכויות האדם זארי. "כזו היא מערכת המשפט במצרים".
אחמד אל-דגווי, סטודנט להנדסה, היה אחד מעשרות הצעירים שנעצרו בשבועות שאחרי רצח התובע הכללי ברכאת. לדברי אמו ראדה מוחמד, בתא המעצר הוא הוחזק בלי גישה לעורך דין, עבר עינויים, ספג מכות חשמל ולא קיבל את התרופות לסוכרת שהיה אמור ליטול.
לדברי האם, אחמד תמך אמנם באחים המוסלמים, אבל הקשר היחיד שלו לברכאת היה שהשניים גרו באותה שכונה בקהיר. צעיר נוסף שנעצר, מחמוד אל-אחמדי, העיד במשפט ההמוני בתיק ברכאת על העינויים שעברו הנאשמים. "חִשמלו אותנו טוב-טוב. החשמל שנתנו לנו יכול להספיק למצרים ל-20 שנה".
28 גברים הורשעו ברצח ברכאת ונידונו מוות ב-2017. אחמד ומחמוד היו ביניהם. בפברואר האחרון, אחרי פיגוע התאבדות שבו נרצחו שלושה שוטרים מקהיר, הם הוצאו להורג יחד עם שבעה מורשעים נוספים.
בניגוד לחוק במצרים, המשפחות לא קיבלו הודעה לפני ההוצאה להורג. לפי החוק, לקרובי הנידונים למוות יש זכות לבקר אותם יום לפני ההוצאה להורג, אבל גורם במערכת המשפט המצרית מסביר שהרשויות חוששות שהאסירים יעבירו מסרים לגורמים קיצוניים באמצעות קרובי המשפחה שיבקרו אותם. קצין משטרה מצרי נוסף טוען: "אנחנו לא יכולים לומר להם את התאריך. אף אחד לא יודע, גם לא האסירים. אם נאמר להם, הם עלולים להתאבד".
אמו של אל-דגווי מספרת שמשפחתו לא ראתה אותו במשך יותר משנה. "אנחנו מדינה שבה לבני אדם אין ערך", היא קובעת בדמעות. "זה כאוס פוליטי ומשפטי, והמדינה הזו צועדת לתוך מנהרה חשוכה".