הלב והנשמה של מכבי ת"א / עושה היסטוריה
רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלנו, והפעם מקדיש את המדור לאחד הענקים האמיתיים שלבשו את הגופייה הצהובה, שחקן שהדביק את חבריו באהבה למועדון ולא הפסיק להילחם על הפרקט. רק תחשבו מה היה קורה אם מוטי ארואסטי היה עובר את המבחנים בהפועל ת"א
מאות רבות של אוהדים רואים במיקי ברקוביץ' ובו את הצמד הגדול ביותר בתולדות מכבי ת"א. יכול להיות שאני קצת לא אובייקטיבי לגבי השניים, כי עשיתי יחד איתם את צעדיי הראשונים בעיתונות הספורט, אבל הם הכדורסל הישראלי האמיתי. כמובן שאני מדבר על האחד והיחיד, מוטי ארואסטי.
בהיסטוריה הארוכה והמפוארת של מכבי ת"א יש מקום נכבד למוטי, אולי שחקן הנשמה הגדול ביותר שקם למועדון בכל הזמנים. מיקי, שהגיע לגדולה, לא יכול היה לעשות את זה בלי האסיסטים הגדולים של חברו הטוב. ויודעים מה? אפילו יותר מזה, אם תשאלו את שמעון מזרחי מי השחקן מספר 1 ב-50 שנותיו בקבוצה, הוא יצביע על ארואסטי - הרכז המבריק ששיחק 16 עונות בצהוב, עשר מהן בחמישייה הפותחת.
הצמד הגדול בכדורסל הישראלי. מיקי ומוטי(צילום: ראובן שוורץ)
נכון, מוטי לא היה אתלט גדול, וגם היו שחקנים כישרוניים ממנו, כאלו עם פוטנציאל גדול יותר. אבל עם הלב הענק אותו הביא ארואסטי למגרשים ולאולמות לא היו מתחרים, אפילו לא קרוב, כי בדקות בהן הוא שיחק הרכז נתן הכל. היו מקרים בהם ירד מהפרקט אחרי הבאזר האחרון כאילו סיים קרב. במאזנו 15 אליפויות ישראל, 11 גביעי מדינה, שני גביעי אירופה, גביע ביניבשתי, זהב עם נבחרת ישראל במשחקי עמי אסיה ב־1974 בטהרן וגם מקום שני באליפות אירופה בטורינו ב־1979 עם הופעה היסטורית נגד ברית המועצות בגמר.
ראשית דרכו בספורט בכלל לא הייתה בכדורסל - הילד מוטי שיחק בכלל כדורגל בהפועל קריית־שלום בכדורגל. רק בגיל 13, כשהוא ומשפחתו עברו לשכונת ביצרון במזרח ת"א, הוא התחיל לשחק כדורסל בהפועל רמת-ישראל. אחד המאמנים שם, מארק זלצר, עבד גם במכבי ת"א, ובגיל 16 לקח איתו את מוטי לאימון אצל הצהובים במגרש הישן ליד קולנוע אוריון. המנהל המיתולוגי שמלוק מחרובסקי ז"ל ראה את הילד, הבין איזה אוצר נפל לו ביד, והכריח את יגאל שצקי, אז פעיל במחלקת הנוער, לקחת את השחקן בסיום האימון לבדיקה אצל רופא ברחוב עלייה כדי שהקבוצה תוכל להוציא לו למחרת כרטיס ליגה. השאר היסטוריה. אגב, ארואסטי מספר שעוד קודם לכן הגיע להיבחן בהפועל ת"א בהמלצת שכן (יוסי חנוני ששיחק בקבוצה, אבל "כנראה שלא השארתי רושם טוב ולא התקבלתי"). לא נורא, הוא מרוצה ממה שיצא.
ב-1988 עבר לצהוב-כחול של מכבי ראשל"צ(צילום: יוסי רוט)
ב־1971 עלה הילד לשחק בקבוצת הבת מכבי דרום, וב־1973 לקבוצה הראשונה. יהושע רוזין קלט אותו באותה האהבה בה קלט את מיקי. על הפרקט, לא היו לו מתחרים. הוא הדביק את חבריו בתפישה לפיה הקבוצה כולה חייבת לשחק עבור הסמל, הצבע, המועדון, האוהדים והמכביזם. מי שהגדירו עצמם מכביסטים במועדון אהבו את הגישה המיוחדת הזו. בזכותה, נוצר חיבור שכנראה אי־אפשר יהיה לשחזר בין שחקן למכבי.
ב־1988 הוא פרש, אבל כעבור שנה חזר עם החצי השני שלו, מיקי ברקוביץ', למכבי ראשל"צ. אלו כבר היו דמדומי הקריירה, ומיקי הפך לסופרסטאר גדול ממנו בראייה בינלאומית ומקומית, אבל ממש כמו חברו הטוב, הוא נהנה עד היום מאהדה בלתי רגילה ברחוב וכאשר הוא מגיע למשחקים בהיכל. האוהדים הוותיקים לא ישכחו לו את המלחמות שנתן. האמת היא שעד היום מוטי משדר את אותה אהבה חסרת פשרות כלפי מכבי, זה לא עבר לו מעולם. הוא מכור לצבע הצהוב. מזרחי נוהג לומר: "כדורסל כזה וקבוצה כזו כבר לא יקומו בעתיד למכבי ת"א. זה צריך לבוא באופן ספונטני, מאהבה למשחק. זה דבר שכבר לא קיים אצל רוב השחקנים, ובלעדיה ההצלחה מתרחקת".
לפני 11 שנה קיבל מוטי אות הוקרה כאחד מ־13 הסמלים הגדולים של מכבי ת"א בכל הזמנים. גם אם היו ממשיכים ומצמצמים את הרשימה הזו, מוטי היה נשאר בה, ככוכב צהוב זורח. ולא, לא בתור זה שמגיע יחד עם מיקי – אלא בתור סופרסטאר בפני עצמו שראוי לכל האהבה.
לפנייה לכתב/ת 
מוטי ארואסטי
צילום: יוסי רוט
מומלצים
