אחרי הלידה השקטה - עוזרת לנשים במצבה

לפני חודשיים וחצי שני זהר (37) עברה לידה שקטה בשבוע 35 להיריון, ולדבריה מאותו רגע השתנו לה החיים. "התחושה היא שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים וכל המציאות מתערערת", אומרת זהר, סטייליסטית אישית במקצועה ממבשרת ציון, נשואה לליאור שאיתו היא יחד 16 שנים.

מתי הבנת שאת הולכת לעבור לידה שקטה?

"במהלך בדיקת הערכת משקל שגרתית, הטכנאית הבחינה בממצא חשוד והפנתה אותי לבדיקות נוספות. בבוקר עוד חיפשתי עגלות לתינוק ובערב כבר הבנתי שמשהו לא טוב הולך לקרות. בשבוע אחד ביקרתי בשלושה בתי חולים ונפגשתי עם חמישה רופאים שונים שכולם אמרו אותו הדבר ונתנו את אותה המלצה חד משמעית, להפסקת היריון.

"השבוע הזה היה השבוע הקשה ביותר בחיים שלי. לא ידעתי איך אני אשרוד את זה, איך ממשיכים לחיות אחרי שהשמיים נופלים עליך. חשבתי שלא אצא מהדיכאון ושלא אצליח למצוא סיבה לקום בבוקר. נכנסתי לבית החולים להליך הפסקת ההריון שהיה כואב ובלתי נסבל, ולבסוף הסתיים בניתוח קיסרי. הכאב הפיזי היה כאין וכאפס לעומת הכאב הנפשי".

"כולם חזרו לשגרה ואני נשארתי לבד עם המחשבות"(צילום: אלבום פרטי)

זהר הייתה בבית והרגישה מאוד בודדה. "בניגוד לחופשת לידה רגילה, אין לך במי לטפל, וזה עוד יותר ממחיש את הכאב והאובדן. בן הזוג חוזר לעבודה, כולם מסביבך חוזרים לשגרה ואת נשארת לבד עם המחשבות, ורק מנסה למלא את הזמן בעיסוקים כאלו ואחרים", היא מסבירה.

"מאישה מאוד יעילה ועסוקה הפכתי להיות אישה שרק מחפשת איך למרוח את הזמן בחוץ ורק לא לחזור להיות בבית לבד. אחרי שגרה, שכללה שוב ושוב יציאה לבתי קפה והסתובבויות בקניונים, הרגשתי שחסר לי משהו מעבר, פעילות עמוקה יותר עם עוד נשים שחוו את מה שאני עברתי.

"הצטרפתי לקבוצת התמיכה של מלכה נקוריאן בירושלים, וחיכיתי כל שבוע למפגשים שהיו בשבילי אוויר לנשימה. כשהקבוצה הסתיימה, הבנתי כמה המפגשים עם נשים שעברו בדיוק את אותה חוויה כמוני עוזרים ומחזקים, לכן עלה לי הרעיון ליצור קבוצות כאלו בכל הארץ, אבל לא במתכונת של קבוצות תמיכה, אלא כמפגשי העשרה בתחומים שונים לנשים שנמצאות עכשיו בחופשת לידה שקטה".

כל אחת חשובה

זהר פרסמה פוסט בפייסבוק על היוזמה, והוא הגיע ל-400 שיתופים. במקביל היא יצרה קשר עם עובדת סוציאלית מטעם קופת החולים ששלחה לגורמים הרלוונטים את הפרטים, ובנוסף היא פרסמה גם בקבוצת הפייסבוק "חיבוק בשקט".

קראו עוד:

"אחרי הלידה השקטה היו לי חברות שנעלמו"

"נאלצתי לעבור לידה שקטה ולחזור לעבודה"

"לא נתנו לי להיות נוכחת בלווית בתי התינוקת"

בשבוע שעבר התקיים המפגש הראשון בהשתתפות 20 נשים. "לא חששתי שלא יגיעו נשים, גם כי ידעתי איזה מצרך מבוקש זה יהיה עבור נשים בחופשת לידה שקטה, וגם ידעתי שמי שצריכה להיות שם - תהיה", היא אומרת. "גם אם היו מגיעות רק נשים בודדות זה היה נהדר מבחינתי, כל אחת חשובה".

מה צפוי להיות בהמשך?

"המפגשים מתקיימים בהתנדבות מלאה של המרצות ושל מקומות האירוח, ורוח הנתינה שגיליתי כשיצאתי עם המיזם הזה פשוט הדהימה אותי - עשרות נשים הסכימו להצטרף למיזם ולהעביר מפגשים בנושאים שונים בהתנדבות מלאה, למשל בנושאי סטיילינג, איפור, תזונה, נטורופתיה, פסיכולוגיה חיובית, צילום ועוד המון תחומים.

"המטרה של המפגשים היא כפולה - גם לאפשר לנשים בחופשת לידה להעסיק את עצמן בפעילויות העשרה שונות, וגם לפגוש נשים נוספות מאזור מגוריהן שעברו את אותה החוויה, ולאפשר להן להכיר ולהתחבר".

"לא ידעתי איך ממשיכים אחרי שהשמיים נופלים עליך"(צילום: אלבום פרטי)

זהר מזמינה נשים נוספות להצטרף למפגשים, כאלו שנמצאות כעת בחופשת לידה אחרי לידה שקטה. המפגש הבא כבר מתוכנן ל-18 באוגוסט ואת כל הפרטים על המיזם ועל המפגשים הבאים אפשר למצוא בקבוצת הפייסבוק "צומחות ביחד".

מאיפה מצאת את הכוחות להרים את המיזם הזה ולעזור לנשים?

"מיד אחרי שעברתי את הלידה השקטה וכשהייתי שבורה לחלוטין, נשים שכמעט לא הכרתי, ושעברו גם הן לידה שקטה, הגיעו לחזק אותי, לחבק אותי ונתנו לי כוחות. נדהמתי מטוב הלב של הנשים האלו, ומהרצון האמיתי והכנה שלהן פשוט לעזור לי. הן היו במקום הזה, התחזקו והשתקמו, ועכשיו הן עוזרות למי שנמצאת שם.

"אמרתי לעצמי שברגע שאוכל, גם אני רוצה לעזור לנשים שנמצאות בשבר הזה, לתת להן יד ולהראות להן שאפשר לקום ולהמשיך בחיים. לאט לאט התחזקתי, בזכות בן הזוג התומך שלי, המשפחה שעוטפת אותי והחברות שמחבקות אותי, וגם לא מעט בזכות קבוצת התמיכה שהשתתפתי בה. כשהרגשתי מספיק חזקה להרים כזה דבר, לא חיכיתי ופשוט יצאתי עם זה, בלי לדעת לאן זה יתקדם. הרגשתי שגם אם זה יעזור לאישה אחת, אני עשיתי את שלי".

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

תבקשו עזרה

זהר מספרת שהמפגש הראשון התקיים ב"בית עם מזל" בכפר סבא, והיה מאד מרגש. "הגיעו נשים בגילאים שונים עם סיפורים שונים אבל עם מכנה משותף אחד כואב שהופך אותנו לסוג של אחיות. רק אנחנו יכולות להבין לחלוטין אחת את השנייה. השיח לא היה סביב האובדן, אלא על נושאים אחרים, קלילים יותר. אני העברתי הרצאת סטיילינג ועינב תמיר העבירה הרצאה על משמעות הצבעים בחיים שלנו.

"הפידבקים שקיבלתי אחרי המפגש היו מרגשים כל כך. הנשים כתבו שזה היה בדיוק מה שהן היו צריכות וכמה טוב שיש את היוזמה הזו שמאפשרת להן לצאת, להתאוורר, להתעסק במשהו שונה ולהכיר נשים כמוהן".

מה המסר שלך לנשים שיושבות בבית אחרי לידה שקטה ואין להן כוח או רצון לעשות כלום?

"כל מה שאתן מרגישות הוא טבעי לגמרי. גם אם תרגישו שהשתגעתן, שהמחשבות שלכן לא רציונליות, הכול טבעי. מה שעברתן, מה שעברנו, זו טראומה ואבל לכל דבר. העולם התהפך, וכל מה שחשבנו שנכון, כל מה שהאמנו בו - התרסק. תרשו לעצמכן לכאוב, לבכות ולכעוס.

"אבל יחד עם זאת, תדעו שזה רק חלק אחד בסיפור שלכן. האובדן והאבל זה לא מי שאתן, זה חלק מהדרך שלכן. תבקשו עזרה, אל תחששו מזה. תקבלו עזרה ממי שמציע אותה, תחשבו על עצמכן, על מה שעושה לכן טוב. תדעו שכל הקלישאות נכונות - הזמן עושה את שלו, הוא גם מרפא ויש אור בקצה המנהרה. חייב להיות.

"בעלי אמר לי באחד הימים כשהייתי שבורה - 'אלוהים מוריד שלג על ההרים הכי גבוהים וחזקים. ואת, את האוורסט'. הלוואי ולא הייתי צריכה להיות האוורסט, אבל זו המציאות שנכפתה עלי, ואם יש לי יכולת בחירה בין לכאוב את עצמי לבין להרים את עצמי, לנצח אבחר באופציה השנייה".

מה החלום שלך?

"להיות אמא. רק את זה אני מבקשת לעצמי".