עלייה במספר החוּבָּרוֹת הנדירות בנגב

ספירת החוברות השנתית מראה מגמה של יציבות ורמז לעלייה במספר בעלי הכנף הנדירים. ברשות הטבע והגנים מייחסים את המגמה לשיתוף הפעולה עם בסיס חיל האוויר חצרים, המשמש בית מוגן לחוברות שבסכנת הכחדה.

החוברה היא אחד מהעופות הקרקע הנדירים, הגדולים והמרשימים בישראל. היא מעדיפה סביבה מדברית, ובמהלך שנות ה-90 וה-2000 הצטמצמה אוכלוסיית החוברות בכ-20 אחוז, והיא מוגדרת כיום בסכנת הכחדה.

חוברות(צילום: מידד גורן, מרכז צפרות רמת נגב)

נעלמו לחלוטין צפונית לבאר שבע

עד תחילת שנות ה- 70 קיננו החוברות באזורים נרחבים בנגב המרכזי, המערבי והצפוני, בשפלת יהודה עד אזור רמלה, בבקעת הירדן ובערבה. בעשורים האחרונים נעלמו החוברות לחלוטין מכל האיזורים הנמצאים צפונה לבאר-שבע, ואף בנגב ובערבה הפכו נדירות.

אזור שיבטה ניצנה, בכללם אזור בסיס חיל האויר חצרים ושמורת פארק הלס, הם האתרים היחידים בארץ בהם נמצאה צפיפות קינון גבוהה של העוף הייחודי.

כבכל שנה מחוז דרום של רשות הטבע והגנים מתגייס כולו לספירת החוברות השנתית בסיוע אנשי רט"ג ממחוזות אחרים, מתנדבים ומפקדי וחיילי בסיס חצרים. בספירה השנה נספרו 226 חוברות כאשר בשנה הקודמת נספרו 212 פרטים.

ברט"ג מייחסים את העלייה לשיתוף הפעולה הטוב עם חיל האוויר בבסיס חצרים, מאחר ומרבית החוברות נספרות בתוך הבסיס, בנוסף להכרזה על שמורת פארק הלס.

ספירת החוברות החלה בשנת 1988, ועם הירידה באתרי אזורי המחיה שלהם הספירה נעשית כיום רק בחצרים.

חוברות(צילום: יורם שפירר)

מגמה יציבה בגידול האוכלוסיה

"בעבר היו ספירות חוברות באזורים נוספים בנגב שהופסקו כי החוברות נעלמו ואינן עוד. כיום, רק בחצרים יש 'מספיק' חוברות לספור", מציין ד"ר אסף צוער, אקולוג מחוז דרום ברט"ג. לדבריו, החוברות מתרכזות בשטח קטן משמעותית ממה שהיה בעבר הלא רחוק, דבר שמגדיל באופן משמעותי את רגישות האוכלוסייה להפרעות ואת סכנת ההכחדה שלהן.

אנשי הרשות אופטימים, ומציינים כי ישנה מגמה יציבה בגודל האוכלוסיה ואפילו רמז לעלייה קלה. הסיבות להיעלמותה קשורות בעיקר לציד לא חוקי ולצמצום משמעותי בשטחי המחיה והקינון שלה. בניה מואצת, הרחבת השטחים הבנויים והחקלאיים על חשבון השטחים הטבעיים.

תנועה מוגברת של רכבי שטח באזורי המחיה שלה במהלך העשור האחרון, הם האחראיים הישירים למצבה העגום של החוברה. גורמים אלה אחראיים גם להתרבות האויבים הטבעיים שלה, בעיקר עורבים, תנים ושועלים, החיים בסמוך לאזורים מיושבים.

אחת ההתנהגויות הבולטות של החוברות מתועדת במהלך טקסי החיזור של הזכרים, שמשקיעים אנרגיה וזמן רב בריקוד כדי להרשים את הנקבות. במהלך עונת החיזור הזכרים שבמרבית ימות השנה מסתווים בשטח מפני טורפים והחום הכבד, מבליטים עת עצמם בשטח, רצים למרחקים של מאות מטרים כשהם מנפחים את נוצות החזה וציצת הראש כדי להרשים את הנקבות. מחול הריקוד מתבצע בעיקר במהלך עונת החורף.