קרב מגע ואוזנייה: "השב"כ היהודי" שמאבטח את אנטוורפן
20 אלף יהודים חיים באנטוורפן, וכבר לפני כמה עשורים הם למדו שכדאי להם לסמוך בעיקר על עצמם. כ-150 מבני הקהילה היהודית משתייכים כיום לארגון השמירה של הקהילה. רובם צעירים שמצטרפים כבר בגיל 16 להכשרה ביטחונית ארוכה. הצצה מיוחדת לארגון שמעדיף להישאר בצללים
כמעט 39 שנים חלפו מאז חוותה הקהילה היהודית בבלגיה צמד פיגועים במרחק של חצי שנה האחד מהשני – ועוד 5 שנים מאז הפיגוע במוזיאון היהודי במרכז בריסל, ויהודי המדינה למדו לסמוך בעיקר על עצמם בכל הקשור לאבטחה שלהם.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
כ-150 מבני הקהילה היהודית באנטוורפן משתייכים כיום לארגון השמירה של הקהילה המקומית. רובם צעירים, בנים ובנות להורים צברים שהחליפו את החלום לעלות ולהתגייס לצבא - בהתנדבות המקומית. בגיל 16, במקום להירשם לעוד חוג או להיצמד למסכים, הם מצטרפים לארגון שדואג לביטחון ולשמירה על בתי הכנסת ויתר המוסדות היהודיים בעיר.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- נערות בביקיני וחסידות בחלוקים: חוף המבטחים של הנשים
- האבא רב חרדי, הבן עזב את המגזר: "לא זורקים ילד מהבית"
- מהם "תשעת הימים" ודיניהם?
בבריסל, בירת בלגיה, חיים כיום כ-20 אלף יהודים - וכ-20 אלף נוספים באנטוורפן. דו"ח האנטישמיות השנתי שהוציא מרכז קנטור, הציב את בלגיה במקום החמישי והלא-מכובד במפת האלימות האנטישמית, עם 19 מקרים מתועדים בשנה החולפת.
"עם כל הכבוד וההערכה לעבודה הטובה של השיטור המקומי, הבנו כבר אז, לאחר צמד הפיגועים בשנות ה-80, שהקהילה שלנו צריכה יותר בכדי להגן על עצמה". את הדברים אומר ת', מנהל הארגון כיום, בראיון נדיר. הוא ממעט להתראיין, שלא לומר לחשוף את הארגון, מסיבות ביטחוניות.
כמעט ארבעה עשורים לאחר אותן טרגדיות, כשברקע הפיגועים בשנים האחרונות במוזיאון היהודי ובשדה התעופה של בריסל השכנה, כמו גם עלייה חדה במקרי האנטישמיות ביבשת כולה - ניכר כי הטראומה עדיין מכתיבה את הלך הרוח הביטחוני בעיר.
הפיגועים הללו היו הקטליזטור לבניית ארגון האבטחה העצמאי בקהילה. מדובר בארגון גג המשרת את כלל הקהילות שחיות באנטוורפן, הנעות על הספקטרום שבין החרדי לחילוני ומה שביניהם. הארגון נותן מענה אבטחתי ל-60 מבנים של הקהילה - 41 בתי כנסת ו-19 בתי ספר.
"חייבים להיות מוכנים"
גם אירועים יהודיים מאבטח הארגון המיוחד. כך למשל, את ועידת רבני אירופה שנערכה במאי האחרון באנטוורפן, אבטחו כלפי חוץ ארבעה שוטרים בלגים שהוצבו במשמרות מחוץ למלון "הילטון" בעיר העתיקה במשך שלושת ימי הכנס. שניים מהם פטרלו סביבו ושניים נוספים עמדו בכניסה חמושים בתתי-מקלע.
אלא שחדי העין יכלו להבחין בחבורה של צעירים דוברי עברית שהיו במקום בכדי לעזור לנרשמים. רק האוזנייה שלאוזנם גילתה כי הם מעגל האבטחה השני של הוועידה, ומשתייכים לרשת הביטחון המקומית-יהודית של קהילת אנטוורפן.
"האנטישמיות קיימת באירופה ומתבטאת בכל פעם בצורה שונה", אומר ת'. "בינתיים היא לא מאיימת עלינו באופן ישיר, אבל עלינו להיות מוכנים. באנטוורפן משגשגת כיום קהילה יהודית שחיה בשלום עם כולם, כולל עם הקהילה המוסלמית, אבל למדנו מניסיון העבר ואנחנו נזהרים תמיד".
מתאמנים בלחימה
ת' נחשב היום לאיש המפתח בארגון, מי שמקשר בינו לבין המשטרה המקומית, ובשל כך הוא מסרב בתוקף לחשוף את עצמו בתמונה. בקהילה מכירים את פניו, כמובן, אך הוא חושש שמא אנשים מחוצה לה יגלו כי לצד עבודתו במסחר הוא עוסק גם באבטחה.
הארגון שפועל בתיאום עם המשטרה המקומית נשען בעיקר על מתנדבים מהקהילה, שלרוב (למעט באירועים יוצאי דופן מסוג הוועידה של רבני אירופה, למשל) לא מתוגמלים כלל. ההחלטה אידיאולוגית בחלקה, אך נובעת גם מההכרה הפשוטה שהקהילה פשוט לא מסוגלת לתקצב את אבטחתם הפרטית של כלל מוסדותיה.
"בכל שנה" מספר ת', "יש לנו בערך 35 בני נוער שמגיעים לגיל 16 ורוצים לתרום. הם עוברים הכשרה של פעם בשבוע במשך שנה, שבה הם לומדים כיצד לתפעל אירועים, אימונים בקרב מגע ואפילו איך להפעיל את מצלמות הביטחון בבתי הכנסת ומה לחפש. אם הם טובים, אז בגיל 18 הם נכנסים לקבוצה שלנו. אחרי שנים שהם קיבלו מהקהילה, הם משיבים לה בתרומה".
על אף שרובם לא היו בצבא, תורת הלחימה שלהם היא תורה שבעל-פה, זו שהועברה מאב לבן בקהילה. המשטרה המקומית אף נותנת להם הדרכות על ביטחון במטרה שכל אחד מהם יידע כיצד להגן לא רק על עצמו, אלא על הקהילה כולה.
"ללמוד לנעול את דלת בית הכנסת"
במובנים רבים נדמה כי עבור הצעירים זה סוג של החלטה שמקבילה לעלייה ארצה והתגייסות לצבא. מי שאינו יכול לעשות כך מעדיף לתרום לקהילה שלו בשמירה. יצחק שמתנדב כבר ארבע שנים טוען: "אני מסתכל על זה כתרומה לקהילה. אבא שלי ואחי התנדבו בזמנו, ועכשיו הגיע תורי. זה לא שאמרו לי להתנדב".
הוא מסביר כי "יש כאן אנטישמיות ויש אנשים שלא אוהבים אותנו, ואם אפשר לשמור שהם לא יפגעו בנו – אז זה מה שעושים. ההורים שלי לא הסכימו שאתגייס לצה"ל, בטח כשאני לא גר בארץ, אז אני מתנדב פה".
ת' טוען כי בסופו של יום, הארגון פועל בשיטת "אם אין אני לי, מי לי". "אנחנו מביאים את המעטפת החיצונית, בטח כשמדובר בזמנים קשים כאלה של גזענות ברחבי העולם, אבל הכול מתחיל בפרט.
"כארגון אנחנו מנסים שכל אחד בקהילה יבין שהוא צריך לשמור על הבית שלו, לנעול את דלתות בית הכנסת בשעת התפילה כמו שאתה נועל את הבית כשאתה נמצא בו בלילה. זה מתחיל מהילדים הקטנים ועד למבוגרים, כשהמטרה שלנו היא שבסופו של דבר לא נצטרך לתת מענה לשום דבר, כי הקהילה תתנהל נכון ברמת האבטחה".
לפנייה לכתב/ת 
