שקר ה"לא-ביטחוניסט" של מתנגדי עמיר פרץ

להגיד על מי שנעל את נסראללה ל-13 שנה בבונקר שהוא לא ביטחוניסט, זה מדויק בערך כמו להגיד על רודף השלום הזה שאין לו אג'נדה מדינית. טור תגובה

יורם דוריפורסם: 06.08.19 , 08:10

(צילום: אבי מועלם)

בתגובה ל"עמיר פרץ הוא שומר הלילה במוזיאון העבודה" מ-5 באוגוסט

ד"ר ברוך לשם קבע כאן אתמול (יום ב') במאמר דעה ש"עמיר פרץ לא הולך להוביל את מפלגתו לדרך חדשה. הוא התמנה לשומר הלילה במוזיאון מפלגת העבודה, עד שמישהו יגיע ויחזיר את המוצגים ההיסטוריים שלה להווה". התזה מתבססת על התיאוריה שלפיה אזרחי ישראל קובעים הצבעתם רק על הרקע המדיני–ביטחוני.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

על פי לשם, מפלגות "חברתיות" נכשלות בבחירות, ולשם כך הוא מביא לדוגמא את "עם אחד" עם 3-2 מנדטים ו"כולנו" של משה כחלון עם ארבעה מנדטים, אבל משמיט את ש"ס עם 17 מנדטים (אף שמדובר שעידן של בחירה ישירה לראשות הממשלה), "כולנו" של כחלון עם 10 מנדטים, ויש עתיד של יאיר לפיד - שצמחה על רקע המחאה החברתית - עם 19 מנדטים.

כמי ששימש דובר מפלגת העבודה תחת יצחק רבין, דווקא זכור לי היטב הקמפיין מ-1992, שהניב 44 מנדטים, ובמרכזו "שינוי סדר העדיפויות הלאומי" - אמירה חברתית ברורה. זכורות לי גם הבחירות ב-2006, שבהן זכתה העבודה-מימד ה"חברתית" בראשות פרץ ב-19 מנדטים – הישג יוצא דופן על רקע נטישתם של שמעון פרס, חיים רמון ודליה איציק לקדימה, ועזיבת לפחות שבעה מנדטים לא מסיבות מדיניות, אלא יותר בגלל מה שמכונה "סיבות עדתיות".

לטענת ד"ר לשם חסר כיום למפלגת העבודה פן מדיני-ביטחוני, אך קשה לי להבין כיצד הוא מתעלם מעשייתו הביטחונית של מי שנחשב אבי כיפת ברזל, שר הביטחון שהכניס את חסן נסראללה ל-13 שנים לבונקר, האיש שהחליט לפגוע במחסני הטילים לטווח ארוך של חיזבאללה ומי שהחל את התכנון לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה ב-2007.

בנוסף, אסור לשכוח שבצמרת רשימת העבודה מוצב מפקדה לשעבר של סיירת מטכ"ל, עמר בר לב. אז פן ביטחוני יש למפלגת העבודה, ולהגיד שאצל פרץ - לוחם ותיק ומוערך למען שלום - אין פן מדיני, גם זו אמירה חסרת ביסוס.

צריך להפנים שהציבור הישראלי התבגר, וכיום לא כל אלוף בדימוס הוא משאבת קולות, עיין ערך המקרים של טל רוסו בבחירות הקודמות, וגם יאיר גולן שעדיין לא הביא מנדט נוסף למיזם של אהוד ברק ומרצ.

המהלך שאיחד בין העבודה לבין גשר הוא תנאי בסיסי לריפוי ולאיחוי שסעים בחברה הישראלית. רק שלום יביא לפריחה חברתית וישחרר משאבים לשינוי דרמטי בסדר העדיפויות הלאומי, כפי שבעבר עשה הסכם השלום עם מצרים, ששחרר משאבי עתק שבלעדיהם היינו כנראה עדיין עם 50 ילדים בכיתה, בלי כבישים רחבים, בלי מחלפים והזקנה הייתה שוכבת בחצר בית החולים ולא במסדרון.

הפיכת שלום למוצר עממי בעל משמעות חברתית הוא תוצר מעולה של חיבור העבודה-גשר. עמיר פרץ אינו שומר הלילה במוזיאון העבודה, אלא זרקור גדול המאיר דרך חדשה.