"אוצר לאומי": העולם נפרד מטוני מוריסון
הסופרת זוכת פרס הנובל הלכה לעולמה בגיל 88, והותירה חותם שלא יימחה. "לנשום אותו אוויר כמוה - זו מתנה", ספד לה ברק אובמה. "ארוחת ערב איתה הייתה לילה שלעולם לא אשכח", כתבה המפיקה שונדה ריימס, "תודה לך על היופי שחשפת בעולמנו", צייץ מנכ"ל אפל טים קוק
בעולם כואבים את מותה של הסופרת זוכת פרס הנובל לספרות טוני מוריסון, בגיל 88. "טוני מוריסון הייתה אוצר לאומי, מספרת סיפורים טובה, שובת לב - פנים מול פנים כפי שהייתה על הדף", ספד לה בטוויטר הנשיא לשעבר ברק אובמה, שהעניק לה ב-2012 את מדליית החירות הנשיאותית. "הכתיבה שלה הייתה אתגר יפהפה ומלא במשמעות למצפון שלנו, ולדימיון המוסרי. זו מתנה לנשום אותו אוויר כמוה, גם אם לזמן קצר".
"'אם יש ספר שאתם רוצים לקרוא ולא נכתב עדיין, אתם חייבים לכתוב אותו בעצמכם', ציטטה הילרי קלינטון את דבריה של מוריסון, והוסיפה: "כולנו ברי מזל לחיות בעולם שבו היא שמעה לעצתה, וחלקה אותה עם אחרים".
"היא גרמה לי להבין ש'כותב' הוא מקצוע מכובד", ספדה לה בטוויטר מפיקת העל ויוצרת הסדרות שונדה ריימס. "כשגדלתי, רציתי להיות רק היא. ארוחת ערב איתה הייתה לילה שלעולם לא אשכח. נוחי, מלכה".
Toni Morrison was a national treasure, as good a storyteller, as captivating, in person as she was on the page. Her writing was a beautiful, meaningful challenge to our conscience and our moral imagination. What a gift to breathe the same air as her, if only for a while. pic.twitter.com/JG7Jgu4p9t
— Barack Obama (@BarackObama) August 6, 2019
בעמוד הטוויטר של מילון מרים-וובסטר הידוע צייצו קישור להגדרת המילון למילה Beloved - שם ספרה הידוע הקרוי "חמדת" בתרגומו העברי, והוסיפו: "אנחנו מתים. זו כנראה משמעות החיים. אבל אנחנו עוסקים בשפה. זו כנראה אמת המידה לחיינו".
מנכ"ל חברת אפל טים קוק, ציטט מנאום הזכייה בנובל של מוריסון: "אל תאמרו לנו במה להאמין, ממש לחשוש. הראו לנו את החצאית הרחבה של האמונה, ואת התפר שפורם את הפחד", והוסיף: "תודה לך, טוני מוריסון, על היופי שחשפת בעולמנו. נוחי בשלום".
"If there is a book that you want to read but it hasn't been written yet, you must be the one to write it," Toni Morrison said.
— Hillary Clinton (@HillaryClinton) August 6, 2019
We are all so lucky to live in a world where she took her own advice and shared it with others.
הסופרת רוקסן גיי כתבה: "זה אובדן הרסני לעולם המילים, להבנה שלנו את הכוח ולאן הוא יכול להגיע, לטיפוח האמפתיה, ליכולת השונה, האלגנטית ומלאת הניואנסים לספר סיפורים. העבודה שלה הייתה מתנה לכל אחד שהיה לו העונג לקרוא אותה".
"תנחומיי הכנים למשפחה על שירה אפרו-אמריקנית יוצאת דופן", צייצה חברת המפלגה הדמוקרטית ברברה לי. "טוני מוריסון הגאונה הספרותית עזרה להגדיר את ההיסטוריה האמריקנית באותנטיות ובבהירות. איבדנו אייקון שהמורשת והרוח שלה תמשיך לעורר השראה ולהשפיע. נוחי בשלום ובעוצמה".
מוריסון זכתה כאמור בפרס נובל לספרות, בפרס פוליצר ובמדליית החירות הנשיאותית, ונחשבה לאחד הקולות האפרו-אמריקניים הבולטים ביותר בספרות ונודעה בעיסוקה העקבי בסוגיות של מעמד וגזע.
היא נולדה בשנת 1931 באוהיו, למשפחה ממעמד הפועלים. בשנת 1949 החלה את לימודיה באוניברסיטת הווארד, ובהמשך למדה גם באוניברסיטת קורנל. בשנים שלאחר מכן עברה להתגורר בניו יורק, ועבדה כעורכת בהוצאת "רנדום האוס", שם נשארה כשני עשורים. במסגרת תפקידה פעלה רבות למען ייצוג שוויוני של סופרות וסופרים בני מיעוטים, ובמקביל שיתפה פעולה עם ארגוני זכויות אזרח.
ספר הביכורים שלה היה "העין הכחולה ביותר", והיא כתבה אותו בזמנה הפנוי, בשעות הערב והלילה, כשהייתה גרושה וטיפלה בשני ילדים. כותרת הספר, הסבירה בהמשך, התייחסה לכמיהה שהביעה אחת מחברותיה לעיניים כחולות. מוריסון הזדעזעה, וראתה בחלומה של החברה סמל לתיעוב עצמי ולהפנמת הגזענות כלפי שחורים. הספר פורסם בשנת 1970 לאחר שורה של דחיות ממספר הוצאות ספרים, אך התחבב במהרה על הקהל והמבקרים.
בהדרגה עשתה מוריסון את דרכה לצמרת הבימה הספרותית העולמית. הרומן המוכר ביותר שלה, "חמדת", המתרחש במאה ה-19 והמספר על שפחה שחורה ההורגת במו ידיה את בתה התינוקת, זיכה אותה בפרס פוליצר לשנת 1988. בין רומנים מוכרים נוספים שפירסמה ניתן למנות את "שיר השירים אשר לסלומון" ו"גן עדן". בריאיון שהעניקה ל"ניו ריבפליק" בשנות ה-80 הציגה את עמדתה בנוגע לאופן שבו יש להפגיש את הפוליטיקה והספרות.
בשנת 1993 קטפה מוריסון את פרס נובל לספרות, והייתה האישה השחורה הראשונה לעשות כן.
ב-88 שנות חייה, הספיקה מוריסון לפרסם אחד עשר רומנים, תשעה ספרי עיון העוסקים במגוון סוגיות פוליטיות ושני מחזות. היא זכתה בעשרות פרסים, בהם הפרסים החשובים ביותר שעליהם יכול לחלום אדם כותב. אך לא פחות מכך, היא זכורה גם בזכות התבטאויותה הנחרצות בתקשורת, על סוגיות עקרוניות ואקטואליות כאחד, הופעתה הרהוטה והכובשת ודעתה העצמאית והצלולה.
לפנייה לכתב/ת 
